יהודית מפעילה גנון שיקומי משולב ובנוסף מקבלת מטופלים פרטיים בשתי קליניקות בירושלים ובבני ברק. פרטים ליצירת קשר: יהודית בלוי, מייסדת שיטת "עיגולי תגליות" נייד: 052-7110437 לזימון תורים: 054-8460478 מייל:iguley.tagliyot@gmail.com בקרו אותי בבלוגמבחינה אסתטית – הגן שלי לא חזק בכלל.
אף פעם לא טרחתי ליפות ולקשט את קירות הגן.
השקעתי מלא כסף – בכל מה שנראה לי שיעשיר את עולמם של הילדים. עיצוב וקישוטים לא נכללו בסטטוס הזה.
הגן בנוי כחלל גדול, רחב ידיים, ומאפשר.
מה שנחשב אצלנו “קישוטי קיר” – הם יצירות של הילדים.
אנחנו לא מטפחים קירות.
אנחנו מטפחים ילדים.
מירי הגיעה לגן שלי עם הגדרה של פיגור בינוני.
המפגש הראשון שלי איתה היה בחנוכה – כתשעה חודשים לפני שהגיעה לגן. היה הייתה אז בת שלוש, ולמדה במסגרת שיקומית מוכרת.
היא עדיין לא דיברה.
באותו חנוכה, הגעתי לתת משהו לאמא שלה, ומירי (שלא הכירה אותי עדיין) – הושיטה אלי את זרועותיה.
כשהרמתי אותה, הצביעה על דלת הכניסה של הבית.
אי אפשר היה להתבלבל בכוונתה של מירי: הגעת מבחוץ, גברת קחי אותי איתך. אני רוצה לטייל.
אמא שלה אמרה לה: “עוד מעט אבא יקח אותך לטיול”.
בסביבות פסח, חברות התחילו “לשגע” את אמא של מירי:
“תשלחי אותה לבלוי, כדאי לך, תנסי ותראי!”. כל מיני כאלו.
ואז שוחחה איתי אמא של מירי, ואמרה: “את לא תצליחי לשלב אותה עם ילדים רגילים. אפילו שהם קטנים ממנה.
את לא תצליחי!
יש לה פיגור בינוני!
את יודעת מה הסבירו לנו בשניידר?
שאם היא שומעת דפיקה בדלת – היא לא מבינה שמישהו עומד מאחורי הדלת ודופק.”
אה?!
שוב קמה בי הילדה שמבחינה כי ‘המלך ערום’.
אם מירי לא מבינה שכשנשמעת דפיקה על הדלת – אז מישהו עומד מאחוריה-
מאיפה היה לה את המבט המצפה בעיניים, כשהדלת נפתחה, אחרי שנקשתי?
כזה בדיוק יש בעיניים של פעוט ששמע דפיקה על הדלת- ומצפה שמישהו יכנס.
שיגידו בשניידר מה שירצו.
שיאסרו אותי.
מירי ידעה שמישהו עומד להיכנס לבית!
ומאיפה ידעה מירי לקשר בין העובדה שבאתי מבחוץ – לבין הטיול שרצתה?
מירי הצטרפה לגנון שלנו בפתיחת שנה”ל שאח”כ.
בדו”ח התפקודי מהמעון השיקומי נכתב 7 פעמים לפחות, שהיא “תבניתית וחזרתית” ושמשחקה בסביבת המעון דל, לרוב משוטטת בחדר ולא משחקת.
יש לי הסרטות שלה עורכת לבובה מסיבת יום הולדת עשירה בפרטים דמיוניים – חודש וחצי אחרי שהצטרפה לגן.
יש לי הסרטות שלה משחקת עם ילדות שהתפתחותן תקינה, במשחקי דמיון מרתקים.
היא השלימה קילומטרים של פער בהבנה, בשפה, בתקשורת ובמוטוריקה.
כמה הברקות שהיו לה לילדה “שלא מבינה כלום”:
פעם חיכתה מירי עם המשפחה שלה לאוטובוס, והוא התמהמה. אמא שלה אמרה לה: תתפללי לה’ שהאוטובוס יגיע. אז מירי ביררה: “ה’ הוא הנהג?…”
פעם אשפזו אותה (בשניידר…) בגלל דלקת.
רופא חביב ניגש לבדוק אותה והציג את עצמו:” שלום חמודה, אני יאיר”
אז היא אמרה לו בפליאה: “אתה לא יאיר – אתה רופא!”
היה אז “שלאגר”
“באמונה – נה – נה
זאת המנגינה
נשיר אותה בחושך ובאור…”
והייתה לנו בגן חברה ששמה אמונה.
אז “נדבקתי” וזמזמתי את השיר, כשחיתלתי את אמונה.
מירי גערה בי: “היא לא מנגינה – היא אמונה…”
היה כסא כחול אחד, שהתנהל עליו תור רשום. מי עכשיו בכסא הכחול.
כשמירי חזרה מהאשפוז ההוא עם ד”ר יאיר –
היא רצתה את הכסא הכחול, ואמרתי לה שזה לא התור שלה, והיא טענה: “אבל אני לא הייתי פה…”
(וקיבלה את הכסא הכחול. כי היא צדקה, נכון?)
היא ידעה לזהות עשר צורות וכעשרה צבעים, וכמה אותיות וכמה ספרות וניהלה שיחות עשירות, וידעה להסביר סיבה ותוצאה, והייתה “מכורה” לסיפורים והייתי מקריאה לה ספרים ברמה מעבר לסיפורים שהקראתי ליתר הילדים בגן – כי למירי הייתה רמה.
ואיך כל זה קשור לאסתטיקה?
בפעם הבאה, אי”ה
הערת מערכת: הכותבת מביעה את דעותיה והבמה ניתנת לה באתר, אין להסיק מכך כי הנהלת האתר או האג’נדה שלו הולמת אחד לאחד את דבריה. עם זאת חשוב לנו לתת במה לכל אחת באשר היא.
בברכה ההנהלה
