אני רוצה להרגיש טוב. לא יכולה כבר להיות חולה. לא יכולה. כל חלק בי צורח הצילו. בימים האחרונים המצב שלי לא משהו, הוא נהיה גרוע מרגע לרגע. מה יהיה? ריבונו של עולם מה יהיה כבר עם החיים שלי??

הכאב שלי גדול, מפלצתי, לא נותן לנשום. וכשהוא מדי ענק אז אני יכולה להיות בשני מצבים. או בניתוק או בהצפה.

אם זה בניתוק, אני סוג של מרחפת, נכנסת למין בועה כזו של עצמי, יכולה לבהות, יכולה להסתכל סביב. אבל מרגישה רחוקה מהעולם, רחוקה מהאנשים.

הייתי בטיפול, עלה לי זיכרונות קשים מאוד והתנתקתי. דיברתי והנהנתי כביכול כרגיל אבל לא "הייתי", המטפלת עזרה לי לחזור למציאות ע"י קרקוע. שזה אומר נניח להרגיש את הגוף. הניתוקים האלו קורים או כשהכאב כ"כ גדול שהנפש לא יכולה לשאת אותו ומשהו בה מתנתק, או שעולה פלאשבק טראומטי מהעבר.

המצב השני שהכאב הגדול מביא אותי זה – להצפה. שזה אומר כאבים חדים בלב והרגשה של מבול שמציף, זה גורם גם לפעמים לקשיי נשימה, ורצון לעשות הכל הכל להעלים אותו, שלא יהיה. כי די אי אפשר להכיל אותו. ואני מוצאת את עצמי עושה עוד דברים כדי שאני לא ירגיש את הכאב הזה שבפנים.

עצוב בעולם הזה

כואב בנפש

רוצה לא להרגיש עוד מהסבל.

מנסה להסיח דעת

מעצמי, מהייסורים

מכאיבה –

לגוף שלי,

למי שאני שונאת.

מאשימה,

לא חיה בשלווה.

זועקת "אי",

כי שורף ביד,

שורף בלב.

ומרגישה אחרי כל כך רע

עם הרגשה של "מגיע"…

אבל זה רק לרגע, מרגיע.

אני כותבת לעצמי, ותוך כדי עולה בי מחשבה שאני בתוך תקופה שמשהו מאוד מסעיר אותי, מאוד מטרגר, תופס לי את הראש ומעסיק מאוד. כנראה זה מה שהופך אותי לגמרי ומטלטל בעוצמות לא רגילות. השם יעזור שאני אצליח לעבור את זה.

הלילות שלי מאוד לא מאוזנים, קשה לי להירדם בלילה. אני יכולה לישון הרבה ממש או קצת, עד לפני תקופה הייתי מתעוררת וקמה ממש מאוחר בבוקר, ולאחרונה אני מתעוררת לפנות בוקר ולא מצליחה להירדם. וזה מוזר לי מאוד.

חוץ מזה שיש לי הרבה חלומות, אני חולמת המון, קמה מהשינה עם סיפורים שלמים על אנשים שונים שחלמתי. וזה גם דבר מעניין וחדש לי. ואני בהחלט מנסה הרבה כדורי שינה שונים ומה שקורה זה שהם לא משפיעים עלי בלילה וגורמים לי להירדם אלא גורמים למשהו משונה, ביום למחרת אני ישנה במשך כל היום ועייפה נורא. לכן כדור אחרי כדור לא רלוונטי ואני מחליפה הרבה.

שאלתי את הפסיכיאטר על זה, והוא הסביר לי שזה גם קשור לזה שהגוף דרוך ולא רגוע ולא נותן להיות בהרפיה. אני צריכה לבדוק, אולי כדור חדש שאני לוקחת עכשיו גורם לי לתופעות לוואי האלו, או שזה המצב הנפשי. המטפלת הסבירה לי שהשינה היא בריחה בשבילי, לא להרגיש, גם סוג להתנתק לעולם אחר. אבל כשכל הרגלי השינה לא מאוזנים הם גם נגרמים מהמצב הנפשי וגם משפיעים עליו ולכן צריך לטפל בזה.

אתן יודעות מה מדהים אותי, שיש אנשים טובים בעולם. וכשאני נפגשת בזה זה ממש עושה לי טוב. יש לי עכשיו רופא שמטפל בי שהוא כזה אדם טוב, רגיש, אמפטי. וזה לא מובן בכלל. כי לצערי עד עכשיו נפגשתי בכאלו שהיו קשוחים, קרים וחסרי רגישות. וזה כזה מרגש שאני נתקלת באנשים שמטפלים בי שהם כן בצד הטוב של העולם. כמה אבסורדי שזה מוזר לי, אבל כן, כואב לומר שאני נתקלתי במהלך הטיפול שקבלתי בצד הפחות נעים. ועכשיו כשאני מקבלת חוויה מתקנת זה פשוט אולי מצחיק לומר, מפליא אותי. אבל ב"ה שיש אותם.

ועצוב, עצוב שיש אנשים שבתפקידים כאלו עדינים, רגישים, שצריך את הכי חמלה והבנה, מגיעים בהתנשאות, בחוסר ראות שלנו, המתמודדים. חושבים שאנחנו אולי לא אנשים בוגרים, לא רגילים כמו כולם.

אבל זה שאני ועוד בנות כמוני, מתמודדות. הנפש שלנו מתמודדת, חולה. (ונראה לי דיברתי על זה כבר פעם. אבל אזכיר את שוב). זה שמשהו בנו בפנים שבור, לא הופך אותנו למשהו שונה מכל אדם רגיל. אנחנו עדיין "נורמליות", אולי משהו בתוכנו נחלש אבל לא בגלל זה אנחנו פחות מבינות ופחות חושבות.

וזה כ"כ משמעותי, כשנתקלים באנשי טיפול שמכילים ואנושיים, לבין אלו שמזלזלים ומרוחקים.

אני מקווה שבעז"ה שתמיד נפגוש רק באנשים טובים ואנושיים.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

תמונת המצב שלי: הלב שלי מחפש בית, אבל רק לא להגיע לאשפוז נוסף הסוד לרפואת הנפש: עבודה עצמית, איטית – אך עקבית / איילה קליין מתמודדת נפש: "אני חלק אלוקא ממעל? תן לי להרגיש את החלק הזה" איילה קליין: הכתיבה פה היא חלק מהריפוי שלי מתמודדת נפש: "תצילו אותי מעצמי"