אחרי הריאיון שעשיתי עם אפרת ברזל המדהימה, הגיעו אלי מלא תגובות בסגנון של "זה לא מובן מאליו האחדות שלכם במשפחה" וכו'. אז חשבתי והחלטתי לכתוב על זה.
בעולם שלנו, בדור שלנו, הכל מורכב וקשוח. וכדי שנישאר מאוחדים, חייבים להבין שמשפחה לא נמדדת בזה שאין בה חילוקי דעות; היא נמדדת בדרך שבה מתנהגים כשיש חילוקי דעות.
לא תמיד נסכים, והרבה פעמים לא מסכימים – וזה בסדר, כי בסוף לכל אחד יש אופי אחר, מחשבות ורצונות שונים. אבל אחדות אמיתית היא לדעת לכבד גם כשלא מסכימים, להקשיב גם כשכואב, ולזכור שהקשר חשוב יותר מהוויכוח. אז איך עושים את זה?
כבוד, כבוד, כבוד – גם כשכועסים.
מוותרים לפעמים, לא כי אנחנו חלשים, אלא כי השלום שווה יותר.
זוכרים שאנחנו באותו הצד, ולא אויבים.
בסופו של דבר, בית שיש בו אהבה, כבוד ואחדות הוא בית שהשכינה שורה בו.
אבא שלי זצ"ל תמיד אמר: "אני לא ממש משאיר צוואה, רק דבר אחד אני מבקש מכם – לשמור על האחדות, כי זה מה שחשוב לי". ואוסיף שאמא שלי הצדיקה סיפרה לי שהתפילה שבגללה היא הכי מורידה דמעות, היא כשהיא מתפללת בנרות על האחדות במשפחה. מה הורים רוצים לראות? את הילדים שלהם אוהבים. וזה דורש הרבה תפילות פלוס דוגמה אישית.
גם כתבה לי עוקבת שהיא כל כך רוצה לאחד את האחים שלה; היא הבכורה, היא מרגישה שזה עליה וזה לא הולך. מה אני מציעה? אמרתי לה תמיד לפתוח, לדבר, לשבת עם האחים או אפילו לשלוח הודעה ולדבר ללִבם. הלוואי שהיא תצליח…
ודוקא בימים שבהם עם ישראל כל כך זקוק לאחדות, המקום הכי חשוב להתחיל בו הוא בתוך הבית שלנו. משם זה מתפשט לכל המשפחה, לקהילה ולכל עם ישראל. אמן שנזכה.





תהנו!
למתכון של נועם זיגדון לשמן פיקנטי אדום