לילדים יש חופש. ולשכנות. וכל החברות המעצבנות האלו, שהתמזל מזלן והן נתקעו במקצוע כמו הוראה, או גננות, או שניהם יחד. כולם נוסעים, מטיילים. הולכים לכל מיני בריכות וימים עם כל מיני גלגלים משונים. אפילו השבוע טס. רק אני לא. אני הולכת למכולת, בבוקר שאפילו החתולות בו בחופש אימים, ושמה לב

בס"ד מי כאן יוצאת לחופש בזמן הקרוב? מכירה את זה שאת אורזת את כל הבית, בשביל שלא יקרה מצב שפתאום תרצי ללבוש משהו ולא יהיה לך?… חחח… זה קורה גם לי כל פעם… ובסוף מה שקורה זה שאני לא לובשת חצי מהבגדים סחבתי, או לחילופין – בא לי פתאום ללבוש

העברתי שעות ארוכות בתפילות למילויי מקום וזכיתי לראותן נענות. לימדתי תקופות קצרות בכמה בתי ספר. בכל מקום יכולתי ללמוד משהו. מילאתי מקום בבית הספר בפרבר תל אביב שבו למדו ילדים וילדות ממשפחות מצוקה. האימהות היו מגיעות ומספרות את צרותיהן למורה שהייתה כמעט ילדה… מחממת בני ברק והסמינר נזרקתי אל המים

״למה שישלמו לי? מה אני כבר עושה שם?״ כך אומרת בלה בעיצומה של פגישת האימון שלנו. מערכת היחסים שלה עם כסף סבוכה הרבה יותר מהנישואים שלה, וגם הם מורכבים לא מעט… במבט חיצוני היה קשה להבחין שבלה בת מושב לשעבר. שמה וחזותה החיצוניים הם ההפך מאיך שיכולת לדמיין מושבניקית. לא