כל שנה ביום הזה,אני מתביישת ממך, השם.
אני מסתכלת על ארגזי הגביסה הריקים,על הערימות המקופלות, על הקולבים עם הבגדים המגוהצים.
כל הבית ריח נעים של מרכך גביסה ואדי ניקיון מרחפים בחלל.
ערב תשעת הימים. ערב ראש חודש אב.
ואני מתביישת.
התכונה בבית כמו לפני שמחה .
אוסף מתכוני דגים ופסטה,
כביסות מתקלחות להנאתן,
בגדים צועדים למקומם מגוהצי פסים כמו חיילים במסדר,
וסמרטוט רצפה מרקד עם פוליויקס ומעביר "וויש" על מרצפות מאושרות.
ועל הכל מנצחת המאסטרואית, אני.
וכל זה
כי היום יתחילו תשעת ימי האבל שלך, השם, ושלנו, על ירושלים אהובתינו.
ואני מתביישת.
אבל מבושה, ומהקטנה וקטנוניות לא צומחים.
אז כדי למצוא לעצמי פינה נוחה בעולם הזה, בין הקונפליקטים שאני נושאת, אני עוצמת את העיניים ומרחפת על כנפי הזיכרון אל אותו תמוז עצוב, כשאביגדור ע"ה, התינוק שלי- נפטר.
חזרתי מתחנת המשטרה, מהעדות או ההצהרה שהתבקשתי למסור, לבית מלא אנשים שחיכו לי, "האמא". זה היה עוד לפני הלוויה שלו. נכנסתי כמו זרה, לבית שאני לא מכירה. תמונות ומראות התכסו בציפיות של כריות ושמיכות קלות, (היי, איך מצאתם את השמיכות האלה? לקחתם לבד מהארון?!) אנשים סחבו ספסלים וכסאות לסלון שלנו,(הלו … מההה, מה אתם עושים)

שני גברים נכנסו עם ארון קודש נייד וספר תורה קטן, שכן הביא עוגה, בת דודה אחת טאטאה במטבח, גיסה עצובה אספה מוצצים וזרקה לפח, חברה ארזה לילדים הקטנים חבילות בגדים כדי להתפזר לשכנים לשבוע המעיק הזה.
ואני הסתובבתי בין האנשים והחדרים ולא הכרתי את הבית שלי.

המון אנשים עשו המון דברים –
כאילו מתכוננים לשמחה.
כשבלב היה חור עמוק ושחור.
ואבל.

ערב ראש חודש אב.
אני מרימה עיניים להשם ואני אומרת לו
השם היקר
אני יודעת איך זה מרגיש.
אני יודעת.
אבל אנחנו אנשים.
רק אנשים.
והצרכים שלנו כלכך בסיסיים.
שמיכות למראות, חבילות של בגדים, עוגה במטבח וקופסא של קפה. בגדים מכובסים, מתכונים מהעיתון וסלסלות כביסה ריקות.
ככה אנחנו.
רק אנשים.
קטן קטן
הפוך הפוך.
אבל אתה יודע , השם,
ככה,ככה בדיוק נתכונן, ביום הגדול ההוא של הגאולה.
נכבס,ונאפה, ונגהץ
ובגדים יצעדו שמחים לארון ופשטידות ירקדו על השיש.
אנחנו פשוט מתאמנים.
כמו אנשים, שאולי באמת קטנים,
אבל רוצים ומנסים
ומאמינים.

אני מאמינה באמונה שלמה
בתחית המתים
בביאת המשיח
ובבניין ירושלים.

חודש טוב, הלוואי.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מכתב להשם: "רציתי לקנות חולצה ירוקה מהממת וויתרתי, סליחה שזה מעסיק אותי" | דסי זייבלד מי זורק ילדים מהבית?! לקראת ט' באב: איך מורידים צריכת קופאין בגוף באופן חכם ובלי להתייסר? "הסתכלתי מסביבי בעזרת הנשים, ערימה של שבורים – לבבות מאותגרים, נשמות מצולקות, נלחמות" בסוף, זה מה שהופך אותנו מכבשה בודדה לעדר / דסי זייבלד