את אפרת מור אני מכירה דרך ידידה שחזרה ממלאת מלאת השתאות. "זה לא רגיל מה שהאנשים האלו עוברים" היא מתארת לי את אפרת ובעלה צביקה. "וההתמודדות שלהם יכולה להסביר לך מי הבן שלהם, איתן, שנמצא בשבי ויש סיפורי מופתים על ההתנהלות שלו ביום החטיפה ולאחריה".
אז אני פה, יומיים לפני ראש השנה מול האישה הזאת שגורמת לי להוזיל דמעות ומבקשת לשמוע על השנה המטלטלת שעברו, ולאן ממשיכים מכאן.
אם זה לא מכביד מדיי, תתארי לנו את הרגעים בהם אתם מבינים שהבן איתן חטוף…
"מבחינתנו בשמחת תורה איתן היה בבית שלו בנחלאות דיברנו איתו לקראת שבת, בעלי ואני בירכנו אותו, בעלי בירך אותו בברכת הבנים דרך הטלפון.
במהלך שמחת תורה הבנו שקורה משהו בארץ, משהו לא רגיל, ויותר מזה לא הבנו לרגע שיש לנו קשר אישי למה שקורה שם. אחר הצהרים הלכתי לנוח והפלאפון של בעלי השמיע רטט וזה לא משהו רגיל אצלנו… קמתי וראיתי את השם של גיסי שאינו שומר תורה ומצוות והיה לי מאד מוזר למה הוא מתקשר בחג הרי הוא יודע שלא נענה…
שאלתי את בעלי אם לענות והוא אמר לי: 'זה לא נשמע פיקוח נפש' חיכינו למוצאי שבת וגיסי התקשר ושאל אם אני יודעת איפה איתן, אמרתי לו שאיתן בדירה בנחלאות, אז הוא אמר לי: 'לא, הוא איבטח בנובה, ברעים', וככה נודע לנו שהוא היה מאבטח במסיבה כהכנסה נוספת. זה היה שוק טוטאלי. מאז איתן היה בגדר נעדר, פתחנו חמ"ל משפחתי שיברר בכל רשימת נעדרים בחיל וברעדה האם איתן נמצא בין השמות. ערבנו קרובי משפחה שיש להם קשר לזק"א או לארגונים אחרים שסייעו באותם ימים.
"זו היתה תקופה של חוסר ידיעה וחוסר וודאות, היתה לנו סברה כלשהי שאולי הוא מתחבא באיזה מקום מבודד, שורד בחוץ, קוטף עלים או ניזון מהטבע כדי לשמור על עצמו עד שימצא.
ואז אחרי כמה ימים, התקשר אלינו הקצין ואמר שהוא מגיע אלינו הביתה, כי יש לו שינוי סטטוס להגדרה של איתן.
התקשרתי לעו"ס לעדכן אותה שהקצין התקשר ולשאול אותה מה לעשות עם הקטנות, האם להשכיב אותן לישון או להשאיר אותן נוכחות, ואז היא עונה לי: 'אני יודעת, אנחנו בדרך אליכם'.
זאת היתה חותמת לכך שבאים לבשר לננו בשורות איוב. הלכתי לארון לחפש חולצה לרגע הקריעה, זו הייתה השעה הכי מלחיצה בחיים שלנו, הבן שלי הגיע הביתה גם הוא, כולנו בוכים ומחזיקים ידיים חלק מהבנות לקחו רסקיו להרגעה.
"ואז הם נכנסים לבית, הקצין אומר ברשמיות: 'באנו להודיע שאיתן חצה את הגבול לעזה והוא נחטף על ידי החמאס'.
באותו רגע הרגשנו הודיה עצומה לקב"ה, כמו אבן שנגולה מהלב – הבן שלנו חטוף בעזה. כשראינו מול העיניים את האפשרות האחרת, אז פתאום גם במצב הזה את רואה את הטוב.
וכאן התחלנו מסע של חוסר וודאות אבל עם תקווה".
קבלתם ממנו דרישת שלום כלשהי במהלך התקופה הזאת?
"קבלנו מספר אותות חיים במהלך השנה דרך המודיעין, מאיתן, הם לא פרטו לנו אבל מסרו לנו את האות. חוץ מזה, בעסקה שהיתה מזמן השתחרר חטוף שראה את איתן במנהרה וזה היה אות חיים מאד מרגש עבורינו. הוא פגש את איתן ואפילו דיבר איתו, סיפר לו שהגיע למנהרה הזו אחרי תקופה שהיתה לבד הרבה זמן, אחרי יום הבחור השתחרר ותיאר אותו במצב בסדר וזה מה שהחיה אותנו.
מאזור פורים לא קבלנו ממנו שום אות חיים ואנחנו כבר תקופה ארוכה בלי מושג מרגישים רק תלויים בקב"ה לא יודעים מה איתו".
יש לכם הרגשה שמישהו לא עושה מספיק מבחינה מדינית ובטחונית כדי שהחטופים יחזרו?
"אני יוצאת מנקודת הנחה שלא הכול אנחנו יודעים ולא הכול אנחנו רואים, אני מרגישה שאנחנו לא עושים מספיק בזה שאנחנו מתחשבים בדעת העולם, הסיוע ההומניטרי שמגיע לשם לא מגיע לחטופים, החטופים נמקים במנהרות, אף אחד לא מבקר אותם, אין רשימה של מי חי ומי לא חי, ודברים בסיסיים הם לא מקבלים. ראינו זאת במקרה האחרון, ברצח ששת החטופים שהיה מזעזע לשמוע באיזה תנאים הם נמצאו וכל הסיוע שמגיע לעזה לא מגיע אליהם, צריך להפעיל לחץ הרבה יותר חזק.
"אני חייבת לומר יחד עם זאת, שאני יודעת שהצבא כל הזמן סביב נושא החטופים, הם 'על זה' לגמריי, עניין החטופים לא יורד מסדר היום ומי שמנסה להציג דעה שונה אני לא בעד זה.
אנחנו מגבים את הממשלה אבל יחד עם זאת דורשים ממנה להפעיל את הלחץ במקומות הנכונים: אני מאמינה שצריך ללחוץ על החמאס במגוון דרכים כדי שהוא יתקפל וישחרר את היקרים שלנו. למנוע ממנו סיוע הומניטרי, לחסום את מקורות המימון שלו ועוד.
"מול זה, יש לי קשר ישיר עם נציגת ביטוח לאומי, העו"סית בקופת החולים ומעטפת רגשית לכל המשפחה
הקצינים שלנו קשובים, הם כל הזמן אומרים אנחנו נבוא לכמה זמן שאתם רוצים, והם אנשים עסוקים מאד! וזה באמת ראוי להערכה וקשה לי לשמוע שאנשים באים בהאשמות".
כהורים שחווים טלטלה שכזו, אתם מצליחים לראות גם טוב בתקופה הזאת? איך אפשר לקום בבוקר ולהמשיך את החיים? מה נותן לכם כוח?
"מה שנותן לי כוח כאמא זה שהכל מושגח ומדוייק מלמעלה. דווקא עכשיו כשאנחנו חווים כזו טלטלה אני מרגישה מאד חזק את האמונה ב-ה', מן רוממות רוח שהכול מדויק, שדווקא איתן שלנו שגר בכלל בירושלים הגיע דווקא למסיבה הזו לאבטח אותה ודווקא הוא נחטף… הכל מנוהל בדיוק מלמעלה ויש לו תפקיד שם ואני לא יודעת מהו ויש לנו תפקיד, כי נבחרנו להיות המשפחה שלו.
"אני כל הזמן מבררת מה הקב"ה רוצה ממני, למדתי מהמקרה שלנו, שאני כל הזמן צריכה להיות בתנועה בנפש, לא להישאר אותה אחת שהייתי קודם, כי הקב"ה מטלטל בנאדם כדי שמשהו ישתנה בו, כדי והוא יתקדם בחיים וזה מה שאני עושה – שואלת את עצמי לאן הקב"ה רוצה שנתקדם
יש גם את התמיכה של עם ישראל שהיא מדהימה אותנו כל הזמן, אנשים שולחים הודעות מחזקו מקבלים עליהם קבלות לזכות איתן, הפרשות חלה ויש כאלו ששולחים מגשי עוגות ופירות ויש הרבה אור שאנחנו רואים בדרך בדברים שפתאום אנחנו יכולים לראות אותם כהשגחה עליונה: זכינו והבת שלנו ילדה תינוק 3 שבועות לפני שמחת תורה והתינוק הזה נותן לנו אור בבית זה דבר שנותן לנו לא לשקוע, זה חסד עצום
ודבר נוסף,
זה שיש לנו עדויות לדברים שאיתם עשה ביום שנחטף, במקום לנסות לברוח הוא בחר להישאר ולעזור לאחרים, הוא סייע בטיפול בפצועים ואחר כך הוא לקח איתו עם עוד כמה מאבטחים 50 חבר'ה ובריחו אותם למקום יותר בטוח והוא יחד עם החברים ניהל את האירוע, הם שמעו קריאות לעזרה ואז כשהגיעו, לצערינו לא היה את מי להציל, הוא טמן בחורה שנרצחה כדי שלא יחטפו אותה, פתאום להבין שזכינו לגדל כזה ילד, ויש כאלו עדויות מצמררות, שזה לא ברור מאליו שקיבלנו אותם. זה רק קצה המזלג מהחסדים שמלווים אותנו.
משהו קורה במשפחות החטופים?
"אני שומעת שהרבה משפחות שהיו מחוברות למטה האזרחי פרשו, כי הם הבינו שזה הוקם לצרכים פוליטיים הרבה משפחות שחושבות שצריך בצורה מסויימת להחזיר את היקירים הביתה אבל לא בדרך קולנית וצעקנית.
"הבעיה שלנו עם המטה, היא לא רק בדרך בה הוא משמיע את דעותיו, אלא גם בדעות עצמן. הוא בעצם לקח את נושא החטופים לצרכים הפוליטיים שלו – הפלת הממשלה. מעבר לכך, הוא רוצה להחזיר את החטופים עכשיו, מיד, ובכל מחיר.
"אנו מאמינים ורוצים להביא את כל החטופים מתוך עוצמה מול האוייב, מתוך אחריות לאומית לשאר מיליון האזרחים במדינת ישראל. לא לפחד מהמילים 'ניצחון מוחלט', אנחנו עם רחמן, אבל לאוייב שלנו אנו חייבים להיות אכזרים ונחושים. גם דוד המלך שילב בין השניים.
"פורום תקווה הוקם על ידי משפחות חטופים בעצמם, ושם אנחנו סוברים שאנחנו צריכים להחזיר את החטופים מתוך עוצמה לאומית מתוך לחץ על האויב ומתוך גאווה לאומית. אני מתפללת שנמשיך להוציא אותם על ידי ניסים, כי אני לא רואה אופציה אחרת כרגע".
יש משהו מיוחד שנוכל לעשות כעם, כדי לסייע לחטופים שלנו שיחזרו הביתה כמה שיותר מהר?
"כעם, אנחנו בסך הכול רק חלוקים על הדרך איך להחזיר אותם יש כאלו שסוברים שבכל מחיר כאן, עכשיו ומייד ויש כאלו שסוברים שצריך להחזירם – אך באחריות, יש דרכים אחרות להחזיר אותם ויש עוד דברים שעדיין לא עשו כדי ללחוץ על החמאס – בלי לסכן את העם שלנו ובלי לגרוף חלילה עוד אסונות וחללים.
"חמאס העביר לנו ביום שמחת תורה את המסר הכי חזק: חמאס עזר לנו להבין שלא משנה דעתינו הפוליטית, מה כל אחד בחר, איפה כל אחד מאיתנו גר ובמה הוא מאמין, המשותף לנו- כולנו יהודים.
הוא חטף, רצח ועשה דברים איומים לקיבוצניק מהשמאל, לדתל"שית הביביסטית ולתינוק חסר הישע, רק כי הם יהודים. הוא לצערי, לימד אותנו את הצורך להישאר ביחד…
אנחנו מחוברים אחד לשני חיבור עמוק, וחבל שאנו צריכים להיזכר בזה מתוך אסון.
"אני מדמיינת את הבן שלי, ימני מאד בדעותיו, יושב עם קיבוצניק מהשמאל בתוך מנהרה והם חברים הכי טובים. חברים לצרה, שורדים ביחד, מחזקים זה את זה.
כך אנו, צריכים למצוא את החיבור הפנימי העמוק בינינו. לא אחידות. אחדות!
וכשהאוייב יראה מולו עם אחד, מאוחד, מתעלה מעל המחלוקות, רק אז הוא יירתע באמת."
"ובאופן כללי, לכלל ישראל: כולנו מרגישים שההיסטוריה נכתבת פה ממש עכשיו, כולנו שותפים לכתיבת ההיסטוריה הזו, ואכן אנחנו עוברים שנה מאד מטלטלת כעם – אבל זו נקודה קטנה! אנחנו צריכים להסתכל על כל ההיסטוריה שלנו כעם ואם נהיה נחושים לנצח את הרוע בעולם כי זה תפקידנו, אנחנו נהיה אור לגויים בזה, כי הרוע הזה הוא לא רק כלפינו אלא כלפי כולם.
מאד חשוב החיבור הזה לכלל ישאל גם לאלו שלא חושבים כמוני".
תגובות אחרונות