השבוע, פנתה אליי עוקבת עם סיטואציה שהרעידה לי את הלב, ואני חייבת לשתף אתכן כדי שכולנו נלמד דרך זה לתת קצת יותר תשומת לב לדיבורים שלנו, וכמובן – לפתח רגישות לסביבה שלנו.
"אנחנו יושבים סביב השולחן בסעודה שלישית.והשיחה הקולחת סביב השולחן נודדת לנושא התוכניות לקיץ. ופתאום הלב מתכווץ. כל המשפחה מתכננת נופש, כולם יוצאים, חוץ מאיתנו. המציאות הכלכלית השנה פשוט לא מאפשרת, וזה לא קל לשמוע את כולם מתכננים בטבעיות את היעדים והתאריכים.
הילדה שלי יושבת לידי, שומעת את הדיבורים מסביב, ופתאום שואלת: "אמא, למה כולם יכולים ואנחנו לא?". אין לי תשובה.. אני מנסה לחייך, להגיד שאולי נלך לים, אבל בפנים זה קשה…"
סיטואציה קשה, לדעתי חוסר רגישות מאד בולט של המשפחה!
עכשיו, עזבו את זה שאני הצעתי לה – תפני לאחיות שלך בכנות תשאלי אותן אם הן מוכנות לתת קצת כל אחת, כדי שגם אתם תצטרפו אליהם,אני מאמינה שהן תעשינה הכל כדי שגם אתם תהנו איתם! אולי לשתף את ההורים בסיבה האמיתית שלכם?
לא נכנסתי איתה מדיי לפרטים, כי יתכן שהם לא במצב בכלל לבקש, ואולי יש שם עוד עניינים שמונעים ממנה את הנסיעה
אבל בשורה התחתונה:
חשוב לי להזכיר לכולנו – אנחנו חיים בתקופה מאתגרת. הכל נגיש, הכל גלוי, ומרגיש כאילו הלחץ להיות "כמו כולם" נמצא בכל מקום.
וכך יוצא שהרבה אנשים נסחפים אחרי זרם, רעיון או הוצאה כלשהי, בלי ללבדוק אם היא באמת מתאימה לאמות המידות שלהם, ואם כבר כן, ואתם מחליטים לצאת ולהנות ביחד? שימו לב אם יש מישהו אצלכם במשפחה שנשאר מאחור.
אני חושבת – אם אפשר לעזור, תעזרו. אם יודעים על מישהו שנשאר מאחור, אפשר לגשת אליו בשיחה אישית, לבבית. לפעמים עזרה קטנה, שיתוף פעולה של כל המשפחה כדי שאף אחד לא יישאר בחוץ, הוא חסד עצום שאין לו מחיר.
ואם אין איך לעזור כספית? תהיו שם ברגישות. לא חייבים לדבר על זה בכל רם ליד הילדים, לא חייבים לשתף כל פרט. מילה טובה, מבט שמבין, זה שווה המון. בואו נלמד לדבר גם על ההתמודדויות האמיתיות, כי הן קיימות אצל כולם, גם אצל אלו שנראים הכי "נוצצים".
ובסוף, אני פונה לכל ההורים: אל תחפשו להשתגע. הילדים שלנו לא מחפשים את היעד הכי יקר או את האטרקציה הכי מסעירה. הם מחפשים אותנו. גלידה טובה בפארק, פיקניק מאולתר בטבע או אפילו סתם ערב משפחתי רגוע בבית.. אלו הזיכרונות שהם ייקחו איתם לכל החיים. זה מה שנשאר. ה"ביחד" שלנו, האהבה, והפשטות הזו שאין לה תחליף.




