בס"ד לרגל ט"ו בשבט והפסוק הידוע "כי האדם עץ השדה" (דברים כ יט) רציתי לשתף אותך במשהו שהשאיר עלי רושם עמוק. עברתי לפני כשנתיים, שלוש בפארק רחב ידיים ממש זה שבתמונה, וראיתי לראשונה גננים מובילים אחריהם עגלה ובה שתילים יפיפיים. כתשעה קומות של שתילים קטנים בעגלה שממדיה מטר על מטר.  

אנחנו מאד מפחדים שמישהו קרוב אלינו ילך, ייעלם, יפטר מן העולם ח"ו או פשוט יחליט לקחת את הרגליים וללכת. ומצד שני גם לרבים מאיתנו קשה, מביך ולפעמים גם בלתי נסבל להיות בקשר רגשי קרוב או קרוב מדי. ויש איזושהי סקאלה דמיונית כזו שבה אנו ממוקמים בין שני הקצוות, היכן שהוא

יש לך שאלה שאין לך את מי לשאול? מדור חדש מרתק ויעיל במיוחד עבורכן בנות השידוכים. מטעם רשו"ת השידוך גמ"ח המתווך בין הקהל לשדכנים שלו על פי פילוח מותאם.  ניתן לפנות למייל זה בכדי שפרטיכם יועבר לשדכן/נית: shadchanimbsd1@gmail.com כאן בע"ה תקבלנה מענה לשאלותיכן ככל שיתאפשר על ידי שדכן מקצועי וותיק. שאלות ניתן לשלוח

בס"ד אננס מסוכר, דובדבן מסוכר, קיוי מסוכר… שפע צבעוני ומתוק קורץ אלינו מכל דוכן אפשרי, ומעל הדוכן שלט באותיות של קידוש לבנה: "פירות ט"ו בשבט"… זה פירות זה!? נראה לי שקצת נסחפנו עם החג הנפלא הזה ושכחנו מהי באמת ההגדרה של פירות. לפעמים אנחנו קונים "ממתקים" וקוראים להם "פירות". כל

כי בשבילי נברא העולם אני הוא עץ. השואב מן המים את הכוח אני שקט,כי תלשו ממני את ענפי ומאז אני לא מוצא מנוח שנושבת הרוח אני מרגיש את הקור בסתיו עלי נשרו והותירו אותי מאחור אם תשאלו מה נשאר ממני, זה רק השורש בכל יום מפחד אני שיבוא אותו כורת