קול כבודה - כל התוכן המעניין לאישה החרדית במקום אחד

והשבוע – איך עובדים על מידת הכעס?

אלישבע צעדה במורד המדרגות בדרכה לגינה השכונתית, מנווטת בין התיק העמוס לבין הסקרנות הטבעית של הילדים שצעדו לצדה. כשהגיעו, היא התיישבה על אחד הספסלים המוצלים, שלפה מהתיק קופסה קטנה עם רצועות פלפלים חתוכים בשלל צבעים, והגישה אותם לילדים. היא השקיעה המון כוחות, מחשבה ומאמצים בשמירה על תזונה בריאה ומזינה בבית – מתכנון הארוחות, דרך בחירת הרכיבים בקפידה, ועד הסבלנות הנדרשת מדי יום.

תוך כדי שהגישה את הירקות, הבחינה באם אחרת שישבה במרחק מה ממנה. האם השנייה הוציאה מתיקה שקית גדולה של ממתקים וחטיפים, וחילקה אותם בחופשיות לילדיה.

באותו רגע הרגישה אלישבע גל מוכר ולוהט מציף אותה. היא הביטה בה ותהתה בכעס: איך אפשר לזלזל ככה בתזונה של הילדים? היא לא יודעת כמה זה חשוב לבריאות שלהם? מה, אפילו מצפון אין לה שזה מה שהיא מאכילה אותם?! לא היה בין השתיים שום קשר, והאם השנייה אפילו לא ידעה שמישהי מביטה בה. ובכל זאת, המראה הזה עורר באלישבע תסכול עמוק ותחושת כעס בוערת.

מיד לאחר מכן, הגיעה הרגשה לא נעימה. אלישבע חשה אי-נוחות עמוקה עם עצמה על כך שהיא נסחפת לכעס כה עז ומציף על אישה שכלל אינה מכירה. הכעס הזה הרגיש לה כבד ומעיק.

בערב, כשהגיעה הביתה, היא ניגשה למלאכת ההשכבה. העייפות כבר הורגשה באוויר, ובדיוק ברגע המתוח הזה – אחד הילדים שוב לא שמע בקולה. הוא פשוט סירב להיכנס למיטה. ושוב, אותה תחושת כעס מוכרת ולוהטת עלתה והציפה אותה מחדש.

מיד אחרי שהכעס התפרץ, עלו בה נקיפות מצפון ותחושת אשמה כבדה. היא הביטה בו וחשבה בכאב: הוא בסך הכל ילד… איך אני ככה כועסת עליו? מאיפה מגיעה העוצמה הזו מול ילד קטן?

רק לאחר שכולם הלכו לישון והבית סוף סוף נרגע, אלישבע התיישבה בסלון השקט. היא הבינה שרק בירור פנימי עמוק, שנעשה בכנות מלאה ובלי תירוצים, יוכל לעזור לה להבין את שורש הכעס האמיתי ולמגר אותו מהשורש.

על המקרה בגינה היא שאלה את עצמה: מה בעצם הכעיס אותי באשה בגינה? מה אכפת לי בעצם מה שהיא עושה? למה הבחירות שלה לגבי הילדים שלה אמורות להפריע לי?

ככל שהמשיכה להתבונן בכך, היא הבינה שהתסכול שלה נבע מהמאמץ הרב שהיא עצמה משקיעה בתחום הבריאות. לראות מישהי אחרת מקלה ראש באותו עניין בדיוק גרם לה להרגיש פגיעה. היא אמרה לעצמה: אם אני באמת שלמה ומחוברת לדרך שלי, הבחירות של אישה אחרת לא צריכות לערער אותי. ככל שאני אהיה שלמה ויציבה יותר במקום שלי, כך פחות יציק לי מה שאחרים בוחרים לעשות.

היא הוסיפה והבינה שאם המראה הזה כל כך מכעיס ומפעיל אותה, זה אולי סימן שהיא קצת מלחיצה את עצמה סביב נושא הבריאות של הילדים. הכעס גילה לה שהמקום הזה אצלה לא לגמרי מגיע מתוך בחירה חופשית רגועה ושלמה, אלא מלווה בלחץ ובנוקשות פנימית שהיא כופפה על עצמה.

לאחר מכן היא עברה לבחון את מה שקרה בערב מול בנה, ושאלה את עצמה: מה בדיוק הכעיס אותי כשהילד שלי סירב ללכת לישון?

היא הבינה שהכעס עלה מתוך תחושת חוסר אונים ועייפות של סוף היום, אך החליטה לא לעצור שם ובדקה עמוק יותר איזה נקודה מדויקת יושבת שם מתחת לפני השטח. בבירור העמוק הזה היא גילתה שהסירוב שלו הפעיל אצלה פחד סמוי מחוסר שליטה ומהתחושה שכל הסדר שהיא מנסה לבנות בבית קורס.

הבירור הפנימי עזר לה לעשות הפרדה: כשהילד לא מקשיב, זה לא אומר שאיבדתי שליטה או שאני אמא לא טובה. זה טבעי לחלוטין שילד יבדוק גבולות ויבחן את הסבלנות שלי. יחד עם זאת, נדרשים ממני כנות ואומץ לבדוק אם הגבתי מתוך העומס והפחד שלי, ואם יש משהו בגישה שלי שנדרש לחדד או לנהל בצורה רגועה יותר.

בעוד שהתבוננה בנקיפות המצפון שעלו בה, אלישבע הבינה נקודה נוספת וחשובה: להתבוסס באשמה על הכעס וללקות את עצמה לא מוביל לשום פתרון. האשמה רק משאירה אותה בלופ מעייף, בעוד שבירור פנימי אמיתי וכנות הם אלו שפותחים פתח לשינוי.