"הייתי ילדה בת שבע כשהוא נשבה," משחזרת טובי וינברג, עורכת מגזין הנשים 'לבית' מבית עיתון 'המבשר', בת דודו הראשונה של יהודה כץ הי"ד, שעצמותיו הובאו השבוע לארץ לאחר כ-40 שנות שבי.
"זה היה יום קשה מאוד-מאוד לכל המשפחה. כ' בסיון נשאר תאריך טראומטי לכולם."
הסיפור של יהודה כץ, החייל החטוף ממבצע סולטן יעקב, אינו רק סיפור צבאי-היסטורי; זהו סיפור משפחתי עמוק ששזור בטראומת הדור השני לשואה. "ההורים שלו היו ניצולי שואה, וכך גם ההורים שלי. אנחנו בני הדור השני. כשזה תוקף אותך – כשאתה יושב על הטראומה של השואה, זה פי אלף יותר קשה. מגיעים לארץ המובטחת, גרים בה בביטחון מלא, ואתה כל כך רוצה להגן על הילדים שלך מכל רע, שלא ידעו מחסור או צרה. ופתאום אתה מוצא אותם חטופים."

מסע של תפילות, חיפושים וקשלים

חיי היומיום במשפחה כולה נסובו סביב החיפוש האינסופי. אימה של טובי הייתה אחותה של שרה, אימו של יהודה. המעגל המשפחתי התגייס כולו סביב הדאגה העצומה.
"התחיל מסע של תפילות ושל חיפושים," מספרת טובי. "תפילות בכל מקום אפשרי, ביקורים אצל גדולי ישראל ולהבדיל אצל ראשי מדינות. הם נסעו לכל העולם – לאוסטריה להיפגש עם הקנצלר, לגרמניה, השתתפו בהפגנות פומביות, הצטלמו בכל מקום ויצאו עם כרזות ושלטים. הם היו אנשים נחושים בבלתי אפשרי."

סרטון מרטיט: אביו של יהודה כץ ז"ל – בבקשת תפילה עבור בנו אצל הרבי מלובביץ' 

ההתמודדות הייתה מורכבת פי כמה בשל הערפל הכבד ששרר סביב הקרב. "הם התמודדו עם חוסר ודאות מוחלט. היה בלבול גדול סביב האירועים בקרב סולטן יעקב. היו שם שני טנקים: מטנק אחד היה ברור שהצוות נלקח בשבי, אך לגבי הטנק של זוהר ליפשיץ המצב לא היה ברור. זוהר ניסה להנשים פצוע בהתחלה, אבל נאלץ לברוח כשהאויב ממש התקרב. מצד אחד דיברו על תהלוכת טנקים שלא נראו שרופים, ומצד שני קיבלו הודעות שהטנק עלה באש. לצד חוסר הוודאות הזה, הם היו מלאי תקווה ונחושים בלי הפסק."

החדר שנשאר קפוא בזמן

אחד הסמלים המצמררים ביותר של אותה תקווה עיקשת היה בית המשפחה. "החדר שלו תמיד נשאר עומד על תילו," אומרת וינברג. "הבגדים היו מקופלים בארונות, המזכרות, מכשירי הכתיבה – הכול חיכה לו שיחזור. הם גם לא עברו דירה במשך שנים רבות, כי אמא שלו חיה בסיוטים שאם הוא פתאום יגיע וידפוק בדלת, שיהיה לו לאן לשוב ושיידע תמיד היכן למצוא אותם."
הציפייה לדפיקה בדלת הפכה לחלק מסדר השבוע המשפחתי. "כל מוצאי שבת היינו הולכים אליהם, יושבים איתם, שומעים מה הם עשו השבוע במאבקם, מנסים לעודד ולחזק, להתפלל ולהזכיר אותו בכל מקום."

הקשר העמוק אליו נשמר לאורך עשרות שנים, גם מחוץ לבית המשפחה. טובי מתארת מפגש מרגש שהיה השבוע: "פגשתי את הרב דימנטמן, שהיה חבר שלו בישיבת כרם ביבנה. הוא סיפר לי שגם בישיבה השאירו את החדר שלו עומד על תילו, מחכה שיחזור. היום, אנשים שמתקרבים כבר לגיל שבעים, חברים שלמדו איתו יחד, בוכים כשהם שומעים כעת שמביאים את העצמות שלו לקבורה. הם היו כל כך מחוברים אליו."

דמות של מתמיד ותלמיד חכם

לסיום, טובי מבקשת להאיר את דמותו הרוחנית והמיוחדת: "אני מוכרחה לציין שהוא היה מתמיד גדול ותלמיד חכם עצום. מצאו בשדה הקרב, על הרצפה סמוך למקום, את ספר הרמב"ם שלו. תראי את הפתק ששמרנו – מה הוא קיבל על עצמו לעשות, סדר יום מוקפד וקבלה טובות שהוא לקח על עצמו…"

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

ברוכים השבות והשבים: "אנשים חושבים שאם הוא ברשימה, אז הוא חוזר מחר" | ריקי סיטון בראיון מצמרר עם אימהות חטופים עורכות שולחן מוקדם לשבת, לכבוד אגם ברגר המלכה שלנו! עוטפת שנה / חוה אייזן מהזריחה עד השקיעה: לצד שעון החורף – חשפנו את הצדדים הבלתי נראים בחיי הקריירה של אימהות חרדיות משהו מתוק שלמדתי מאיריס חיים – אימו של החטוף יותם חיים ז"ל / מורן קורס