אני אוהבת קפה. ממש ממש.
כלכך אוהבת, שקנו לי ליומולדת מכונת קפה מתנה וטעמתי את כל הטעמים של הקפסולות עד שהגעתי לטעם שלי.
כלכך אוהבת , שלפעמים בלילה אני כבר מחכה לקפה של הבוקר.
ואני כלכך אוהבת , שיש לי תמונות קפה ממלא ג'וחות בעולם שביקרתי – על האגם או פסגת ההר הנידחת או השביל הירוק או החלון שלי עם הרקפות.
כבר כמה שנים שאני חובבת קפה רצינית, ולאחרונה עלו בי מחשבות כהות ועמוקות עם ארומה כבדה של בריאות , להוריד את מפלס הקפה אצלי בגלל הגיל והתרגיל וההרגל. למשל -להוריד בכמות, לנסות סוגי חלב אחרים, להפחית מתוק , ועוד נסיונות מאולצים למצוא את עצמי בסבך הקונפליקט.
לאחרונה התחלתי להרהר – למה אני כלכך אוהבת קפה, המסקנה שלי היתה נעימה עד מרגשת.
האהבה שלי לקפה קיבלה גוף גוון וארומה- בתקופה שהתחלתי ללמוד את האימון הרגשי. בבקרים- ישבנו יחד לקפה האיששלי ואני. בימים ההם נחשפתי לעולם חדש מרגש ומרתק שלא הכרתי כמעט – נבכי הנפש והרגש, ודרכי המחשבה . גלגלי המוח שלי עבדו בלי הפסקה. הכל סקרן אותי והעלה בי שאלות וחיפוש ומצאתי את עצמינו- אישי ואני, יושבים לשיחות עומק שלא הכרתי קודם. עם הקפה.
כך הפך הזמן הזה לזמן חכם, עשיר, ומלא חוויה והנאה רוחנית/חשיבתית. התחלתי לחכות לזמן המיוחד הזה, של הקפה . הקפה שלי – הפך בראשי – להתניה במוח – של זמן איכות עם טעם של עוד.
בהרצאה ששמעתי מפי הרב דודי ברוורמן הי"ו, בקורס מרצים של ערכים, הסביר הרב ברוורמן על ערכה של חוויה. מחקרית, המוח קולט למידות טוב יותר ולזמן ארוך יותר באמצעות חוויה חושית, מאשר בתהליך למידה של שינון . כלומר- אם נושיב מישהו ללמוד פרטים – מספרים מילים – תהיה מגבלה ליכולת הקליטה שלו, לעומת זאת אם נוסיף ללמידה תוספות מן המערכת החושית- שמע, מישוש,ריח, ראיה, טעם- יש סיכוי שהמוח יקלוט יותר טוב ויותר פרטים.
לדוגמא- קליטת מספרי טלפונים לעומת קטעי מוזיקה (בדקתם פעם כמה מספרי טלפונים אתם יודעים בעל פה ולעומת זאת כמה קטעי מוזיקה?!) למשל קליטת מילים באמצעות תמונות ויזואליות לעומת קריאה סתם כמו שלימדו פעם . לשיטות החדשות יש כלים מהירים ואפקטיביים וזאת- משום שהבינו והוכיחו שחוויה מזרזת לימוד . המסקנה שעלתה מתוך ההבנה הזו היא שערך החוויה חזק מאד ומעצים את ערך הידע הטכני במשפטית מדוברת קוראים לזה : "אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש". (מאיה אנג’לו)
ישלנו כלכך הרבה דרכים כדי להפוך את המציאות שלנו עם הילדים לחווית הרגשה ורגש,ובלי לשים לב אנחנו עסוקים בהעברת מידע.: תאסוף את הכביסה. תכין שיעורי בית. בוא לאכול. תלביש פיג'מה. לכי להתקלח. אסור להדליק אור בשבת .כואבת לך הבטן? לא כדאי לאכול הרבה ממתקים .הגרביים האלה לא צנועות. אני רוצה שתאכלי לפחות פרי אחד ביום. שיעור תורה זה חשוב גם אם זה משעמם. היום הולכים לישון מוקדם. אם לא תקום בזמן תפסיד את התפילה. אויש ממה נהיה לך הכתם על החולצה. וכן הלאה. רצף של הוראות ושל למידות שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יקחו לחיים, מכל התחומים – ניקיון, בריאות, היגיינה, העשרת ידע, התנהגות הולמת, נימוס, רוחניות, עולם שלם של ערכים. הכל אנחנו עושים באהבה ובתחושת שליחות, אבל אנחנו שוכחים להעצים את החוויה את ה "איך לגרום להם להרגיש" את האופציה הבלתי נשכחת הזאת של שיתוף החוויה הפנימית בחיי היום יום מה שיגרום להם לקנות מידע טוב יותר ולזכור אותו לטווח ארוך יותר וממקומות של רגש, מחברים, כפי שאומר הרב יעקבסון "ונפשו קשורה בנפשו" .
בזמנים שלא היה לנו כסף – עשינו קציצות טונה לשבת, כי שימורי טונה קיבלנו מאיזה ארגון חסד באופן שהספיק להיות הדג החם והחגיגי שלנו בשבת. שנים לאחר מכן סיפרה לי אחת הבנות שהיא הייתה משוויצה בכיתה שרק אצלנו בבית יש קציצות דג טונה ברוטב אדום שזה הכי הכי מיוחד לשבת והיא הרגישה הכי עשירה בעולם.

היא הייתה בהלם שסיפרתי לה לאחר שנים שקציצות הטונה נבעו מחוסר. היא אמרה "אמא איך לא הרגשנו את זה ?! לנו זה היה הכי מיוחד".
עכשיו אתם מבינים מה קורה לי בקפה?!
קפה בשבילי זה רגע זה לא הקפה, הסוכר, הכוס, והמים.
זה הטעם, והנוף, והשמע שמתלווה וההרגשה.
תעשו לכם רגעי "קפה" עם הילדודס
הם יזכרו את "הקפאייים האלה לנצח.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

שקועה בערימות של "והשיאנו": דסי זייבלד תמיד בסדר חוזרת לסינר של באבי 'תתפללי על הילדים שלנו' | דסי זייבלד נקודת החסר שממלאת אותי | דסי זייבלד סוכת שלום | דסי זייבלד עד דמעות: יש לכם ילד מתמודד? מבולבל? תנו ללב שלו חיבוק | דסי זייבלד