יודעת מה ההבדל בין מסמר לבורג?

אני לא ידעתי (ביננו, מה לנו ולזה?!…)

אבל באחת ההזדמנויות

קיבלתי הסבר קצר ומאיר עיניים,

 

מסמר דופקים בקיר "זבנג וגמרנו".

קל ומהיר.

בורג זו עבודה רצינית וקשה הרבה יותר –

תחילה יש לקדוח בקיר,

אח"כ להכניס דיבל–

רק אז,

אפשר להכניס את הבורג.

וגם זה,

לא בבום אחד אלא בסיבובים איטיים.

 

אבללל…

יש כאן אבל גדול,

מסמר הרבה פעמים יתעקם,

יצא מכלל שימוש וגזר דינו יהיה לאשפה.

לא מתקנים מסמר שנהרס.

בורג לעומת זאת,

לא מתעקם.

השקעת בו יותר אבל הוא נשאר.

יותר מזה,

הבורג תקוע בקיר חזק הרבה יותר,

לעומת המסמר שמהר מאוד עשוי לצנוח

ולנפץ את התמונה שתלית עליו, בקול רעש גדול….

עד כאן ההסבר.

 

תקשיבו. זה מדהים!

ולא כי אני מתחברת לענף הבניה….

כי הענין הזה עם המסמר והבורג נוגע אלינו ממש –

לכל אמא לילדים,

לכל איש ואשת חינוך שרוצים להצליח בחינוך

ולהנחיל ערכים לדור העתיד.

ואסביר –

 

כיוון העיסוק שלי היומיומי הוא עם נוער בסיכון,

נוער שלעיתים רבות מאתגר עד מאתגר מאוד,

סיגלתי לי הרגל,

כשנערה חדשה מגיעה אלי,

מבחינתי אני "מוכנה נפשית"

לזה שיתכן ואין לה אמון במערכת או באנשים בכלל,

ויתכן והיא רגילה לחוסר משמעת וחוסר תפקוד,

ומאוד יכול להיות שהיא רגילה לדבר

בחוצפה גם לאלה שהיא אמורה לכבד…

וכן הלאה.

ובעיקר מוכנה לזה שדברים לוקחים זמן.

שזה תהליך.

שאם אנחנו רוצים להצליח לבנות בנערה הזו הרגלים

של סדר יום, תיפקוד, כבוד וד"א, מידות ויושר,

מוכרחים לנשום עמוק ולהתחיל לאט לאט, צעד צעד.

בעקביות רבה, בהתמדה אבל בנחת.

שום דבר לא צריך ולא יכול להיות

"הרגע!",

אין דרך בעולם לגרום להרגלים שלה להיבנות בין לילה.

 

הנחה כזו גורמת לנו להיעשות "בורג".

להשקיע, להכין את הקרקע לפני כל מהלך,

לסובב אותו לאט לאט,

בתשומת לב שזה נעשה נכון ומדוייק וישר.

יום ועוד יום, חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה,

שיחה כנה ועוד אחת ועוד אחת.

והנה, הבורג עומד במקום.

הנערה מלוטשת, זוהרת, היא כבר עומדת על הרגליים,

חכמה ומתוקה כל כך.

יציבה כל כך שאין להאמין שמדובר באותה אחת שהגיעה אי אז.

 

תרשו לי רגע לדבר,

לעומת זאת,

על הורות או חינוך של מסמר?

 

האם ניתן לטפל בהתמודדויות

מול ילד / תלמיד ברגע אחד?! ב"זבנג וגמרנו"?!

הילד מבקש משהו ואנחנו מיד חורצים "לא!"

כמה פשוט. זהו.

אנחנו לא מרשים. פתרנו את הבעיה.

התלמיד לא מתפקד ואנחנו מיד דופקים בפטיש

"אין דרך להמשיך בבית ספרינו בצורה כזו" והופ,

התלמיד מיישר קו,

ולא הוצרכנו להתאמץ בשביל זה….

גערה קטנה והכל התסדר.

 

אבל מה קורה מתחת לפני השטח?

הילד מבעבע.

הוא בגילו עדיין אינו יכול להתנגד ל"לא"

שפסקנו אבל בתוכו הוא מרגיש

כי עשינו את זה רק בכדי להקל על עצמינו….

והתלמיד שמיישר קו מתוך פחד להסתבך עם מסגרת הלימודים,

לא גילה לנו מדוע הוא הפסיק לתפקד.

לנו הוא לא סיפר.

אבל הוא עמוק בפנים יודע.

ואולי עכשיו הוא מרגיש שבעצם לא אכפת לנו ממנו….

 

וכך מסמרים מתעקמים להם ועלולים להגיע לאשפה חלילה.

וכך לפעמים מסמרים שנראים כאילו

הם עומדים תקועים ויציבים בתוך הקיר,

קורסים פתאום ללא הודעה מוקדמת אל הרצפה.

כי הם לא היו תקועים עמוק.

הם לא היו יציבים באמת.

הם היו סתם מסמר של "זבנג וגמרנו".

 

האמינו בברגים.

היו ברגים

ובנו ילדים ותלמידים שהם ברגים.

 

 

לימודי קידום נוער עם פנינה לשם ההרשמה למחזור קיץ בעיצומה.

לפרטים ולקבלת פרק צפיה מטלטל על תהליך נשירה ללא עלות….

[email protected]