70 שנה היא חיכתה לרגע הזה

ראש השנה תמיד מביא איתו את הרצון להתחיל מחדש.

אנחנו מסתכלות על השנה שעברה וחושבות מה היינו רוצות לשנות בשנה הקרובה. להיות קצת יותר טובות, יותר סבלניות, יותר רגועות, יותר קרובות לקב"ה. כאימהות, אנחנו גם רוצות להיות אמהות טובות יותר, להיות נוכחות יותר עבור הילדים וליצור בבית אווירה טובה ונעימה יותר.

אבל לצד הרצון לשינוי, לפעמים עולה השאלה: איך מתחילים?

יש לי סיפור על אישה שלימד אותי הרבה מאוד על השאלה הזאת.

לפני כמה שנים פנתה אליי אישה בשנות השבעים לחייה. אישה מקסימה, שהייתה יכולה להיות סבתא שלי. היא סיפרה לי שהבית שלה עמוס מאוד, ושבמשך שנים היה לה קשה להיפרד מחפצים.

היא רצתה שינוי, אבל היה לה קשה מאוד להתחיל.

הגענו יחד לתהליך, ובכל פעם התמקדנו באזור אחר בבית. עבדנו במטבח, בארונות, בחדרים, מיינו עיתונים, עברנו על חפצים שהצטברו במשך השנים.

היו דברים שהשחרור מהם היה פשוט, והיו דברים שכל החלטה לגביהם דרשה זמן ושיחה.

לדוגמה: סיימנו את המטבח, מיינו את הארונות העליונים, עברנו על העיתונים.

אבל עם הזמן הוספנו לרשימה עוד דבר.

התחלתי לכתוב לה גם את התכונות הטובות שראיתי בה במהלך העבודה המשותפת.

כתבתי על הסבלנות שלה, על התפילות, על הברכות שהייתה אומרת בקול, על אהבת התורה שלה, על הנתינה ועל עוד מידות טובות שראיתי בה.

היה לי חשוב שהיא תראה את עצמה לא רק דרך הדברים שהיא רוצה לשנות, אלא גם דרך כל הטוב שכבר קיים בה.

וכך המשכנו.

חודש אחרי חודש, אזור אחרי אזור.

אחרי כמעט שנה של תהליך, הבית שלה נראה אחרת לגמרי. עברנו על כל הבית, מיינו כמויות גדולות של חפצים ושחררנו הרבה מאוד דברים. נוצרו מרחבים, היה קל יותר להתנהל בבית, והתחושה הייתה אחרת.

ואז היא החליטה להזמין את הילדים והנכדים לסעודה.

היא רצתה שהם יראו את הבית.

הם נכנסו, הסתכלו סביב, והתקשו להאמין. הם הכירו את הבית במשך שנים, ופתאום הוא נראה להם שונה לחלוטין.

במהלך הסעודה היא הוציאה את הדברים שכתבנו לאורך השנה.

והיא התחילה להקריא לילדים ולנכדים את התכונות הטובות שכתבתי עליה.

היא סיפרה להם על התהליך שעברה, על הדברים ששינתה ועל הדברים הטובים שראיתי בה.

זה היה רגע מאוד משמעותי.

כי בעצם, במשך השנה הזאת קרו שני תהליכים במקביל: הבית השתנה, וגם היא השתנתה.

והסיפור הזה חוזר אליי בכל פעם שאני חושבת על שינוי.

ראש השנה הוא זמן שבו אנחנו רוצות לעשות תשובה, להתקדם, להתחזק ולהיות טובות יותר. אבל לפעמים אנחנו מסתכלות על כל מה שאנחנו רוצות לשנות ומרגישות שהדרך גדולה מדי.

הסיפור הזה מזכיר לי שאפשר להתחיל ממקום קטן.

ארון אחד.
הרגל אחד.
מידה אחת.

משהו אחד שאנחנו רוצות לעשות אחרת.

וגם חשוב לזכור: שינוי אינו אומר שכל מה שהיה עד היום היה לא בסדר.

אפשר להכיר במה שאנחנו רוצות לשפר, ובאותו זמן להכיר גם בכל הטוב שכבר קיים בנו.

וזה אולי אחד הדברים שהכי חשוב לי לומר לך לקראת השנה החדשה:

אין גיל לשינוי.

האישה הזאת הייתה בשנות השבעים לחייה. היא יכלה להמשיך לחיות עם המצב הקיים, אבל היא בחרה לעשות שינוי.

היא רצתה שהבית שלה ייראה אחרת, והיא הייתה מוכנה לעבוד בשביל זה.

היא התחילה, צעד אחרי צעד, ובסופו של דבר הגיעה למקום אחר לגמרי.

זה נכון גם לגבי החיים שלנו.

לא משנה מאיזה בית הגענו. לא משנה אילו הרגלים קיבלנו. לא משנה כמה שנים אנחנו מתנהלות בצורה מסוימת.

אפשר ללמוד. אפשר להשתנות. אפשר להשתפר.

גם כאמא.

גם כאישה.

גם בבית.

ואפילו אם השינוי מתחיל עכשיו.

אז לקראת ראש השנה, לצד כל הבקשות והמשאלות, אולי כדאי לבחור דבר אחד.

לא את כל הבית.
לא את כל החיים.

רק דבר אחד.

משהו שאת רוצה לשנות, לשפר או להתחיל.

ותני לעצמך גם מקום לראות את מה שכבר טוב.

כי אנחנו לא מתחילות מאפס. אנחנו ממשיכות מתוך כל מה שכבר עברנו, למדנו ובנינו.

שנזכה בעזרת השם להיכנס לשנה החדשה עם לב פתוח, עם רצון אמיתי להשתנות, ועם הרבה אמונה ותקווה.

שנזכה לעשות תשובה מתוך שמחה, להתקדם בנחת, ולגלות בכל פעם עוד קצת מהגרסה הטובה ביותר של עצמנו.

שנה טובה ומתוקה,
שנה של שינוי, צמיחה והתחדשות.

שלך,
מרים

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

בחני את עצמך: הכוח המניע אותך לארגון הבית הינו שלילי או חיובי? | חני רחמין הבית הוא לא משרד, אז תפסיקי להיות מתוסכלת! / מרים הרוש "החופש הוא זמן נפלא לגלות בבית פוטנציאל חדש" / מרים הרוש להקשיב ולנקות: איך סידור הבית הופך לטיפול רגשי? | אפרת ברזל בתכנית 'פתוח' מבית הידברות, עם שירלי אבנון קרייזלר את מי בדיוק את סופרת?! | חני רחמין