דבורי רבינסקיאני חושבת שהדברים קצת יצאו מהקשרם.
לפני מאמר זה, פירסמתי כאן מאמר שמדבר בדיוק על זה, ועוד מאמר על הנושא.
אדגיש עד כמה זה חשוב ונכון, מאוד(!) שהאבא יהיה בתמונה.
שהילדים יכירו וישמרו על קשר עם האבא, ושהאב יהיה חלק בלתי נפרד מחייהם.
כן, כמה שזה קשה ולפעמים מצריך התמודדות יומיומית מאותן אמהות, (וא"א לשפוט אף אחת מהן) עדין, חשוב וצריך להתאמץ בשביל זה.
לא סתם הקב"ה נתן לילד אבא ואמא, הילד זקוק וצריך את שניהם.
המאמר הזה הגיע לכל אותן אמהות גרושות (שרוצות!!!) שהילד ידע מי זה אביו ויפגש עימו.
אבל לצערן האב לא נמצא בתמונה מסיבה כזאת או אחרת.
אומנם המקרים לא כל כך שכיחים אך הם בהחלט קיימים.
המאמר הזה הגיע לכל אותן אמהות גרושות שכואבות את המצב הזה, שרוצות כל כך שלילד שלהן יהיה אבא.
שלילד שלהן תהיה דמות אבהית, שתהיה איתו ותרצה לגדל אותו, אך כרגע האב הזה של הילדים שלה לא נמצא (ויש מקרים לצערינו שזה קורה)
בסיטואציה הזאת (שהמצב הזה נכפה עליה ואין לה שום דרך לעזור)
הנחמה הזאת שהקב"ה דואג לילדים שלה, היא הנחמה היחידה.
כן, יש מי שמסובב הכל מלעלה,
והילדים שלה נבחרו! להתמודד עם זה והקב"ה יתן להם כוח.
כמובן שהמאמר לא מגיע להצדיק או לחזק את אותן אמהות שמונעות את הפגישות מהילדים שלהן.
רצוי וחשוב כל כך לאפשר לילדים להיפגש ולשמור איתו על קשר רצוף.
זה האבא של הילדים והם צריכים אותו, באשר הוא.
רק חשוב לי להדגיש שגם אם אנחנו רואות אמהות שכיבכול "מונעות את הקשר" א"א לשפוט אף אחת מהן.
כי לרוב מה שאנחנו רואות מבחוץ ממש לא משקף את מה שקורה ומתרחש בפנים.
כל מקרה לגופו, וזה דיני נפשות ממש!
