קול כבודה
  • ראשי
  • שידוכים
  • שיח רגשי
    • מודעות עצמית
    • מיומנה של תרפיסטית
    • מומחית מתחום הפסיכולוגיה
  • משפחה שכזאת
    • חינוך ילדים
    • זוגיות
    • דינמיקה משפחתית
    • לאם ולתינוק
  • אקטואליה
    • במעגל השנה
    • שיחת היום
    • פרשת השבוע
  • בריאות
    • הוליסטיקה
    • תזונה נכונה
  • אסתטיקה ואופנה
    • הום סטיילינג
    • לבוש ואופנה
  • נשי אישי
    • ראיונות בלעדיים
    • העצמה אישית
  • ראשי
  • שידוכים
  • שיח רגשי
    • מודעות עצמית
    • מיומנה של תרפיסטית
    • מומחית מתחום הפסיכולוגיה
  • משפחה שכזאת
    • חינוך ילדים
    • זוגיות
    • דינמיקה משפחתית
    • לאם ולתינוק
  • אקטואליה
    • במעגל השנה
    • שיחת היום
    • פרשת השבוע
  • בריאות
    • הוליסטיקה
    • תזונה נכונה
  • אסתטיקה ואופנה
    • הום סטיילינג
    • לבוש ואופנה
  • נשי אישי
    • ראיונות בלעדיים
    • העצמה אישית
MENUMENU
  • מתכונים
    • מנות פתיחה
    • מנות פתיחה
    • מנות עיקריות
    • מרקים
    • עוגות ועוגיות
    • מנות אחרונות ומתוקים
    • חלבי
  • דעה
    • בזוית חדה
    • את על הקתדרה
  • פנאי
    • מדור קומי
    • אטרקציות
  • וידאו
  • נשים בעסקים
  • התחברות
פוסטים אחרונים:
  • בייגל ירק ברוטב מעניין:)
  • פשוט (או שלא) לדעת לקבל / גיטי מאירוביץ
  • זה העסק שלך שאת דואגת? / חני אליאס
  • חיים פוטוגניים? לא אצלי / א. צוקרוב
  • חזה עוף על האש
  • המאבק בין האור לחושך, התקווה ליאוש ובין…כוח הרצון לשממון
  • כיפות מוס פרלינה בציפוי גלאסאז' ובעיטור קרמו שוקולד קפה
  • הסוד לחיים רגועים יותר ב4 צעדים
  • מי אמר שאנחנו רוצים להתפטר מהעומס?
  • מאפינס  מלוחים במגוון מתבלים: פסטו, גבינת ריקוטה, פלפלים, עגבניות מיובשות, טפנד זיתים ועוד
הרשמה
|
התחברות
להשתתפות בפורומים >>
לא מצליחה להרשם לאתר?
ראשי » פוסטים אחרונים » חלק ב' בסדרת חופשת לידה: אל תאמינו לי ש"הכל בסדר" תסתכלו לי בעיניים ותראו משהו אחר

חלק ב' בסדרת חופשת לידה: אל תאמינו לי ש"הכל בסדר" תסתכלו לי בעיניים ותראו משהו אחר

בת-שבע אדלר, מטפלת רגשית מוסמכת מטעם איט"ה ב-CBT בארגון ניצ"ה-סיוע לנשים אחרי לידה, 05331-65858 [email protected] 27 בדצמבר 2018 0:19 8 תגובות

סידרת : "ילדת ? מגיעה לך עזרה !" לקריאת חלק א' לחצי כאן

היום, אני רוצה להכיר לכן את מירי, אם לתשעה ילדים, מורה בחינוך מיוחד. כיום, היא כבר חצי שנה אחרי לידה, חזרה לעבודתה ולכאורה הכל בסדר. אבל בפנים , הכל לא בסדר. מירי קורסת.

מאז ומעולם היא היתה מסוג האמהות המסורות מעל ומעבר. הבית שלה מטופטפ תמיד, היא מתפקדת במקסימום. יום חופשי אצלה מנוצל לנקיון יסודי של הבית. בבית כמו שלה – ברוך בנות – תמיד יש מישהי שרוצה לספר משהו : חוויה מהכיתה, מדברי המורה או מה שקרה עם חברה. למירי יש כנראה סבלנות אין-סופית להקשיב להן עם כל הלב.

כמובן, כדרך אמהות יהודיות כשרות, היא שמה את עצמה אחרונה ברשימה. יותר נכון, צרכיה שלה לא היו קיימים ברשימה בכלל. צריך לדאוג לצרכי הילדים, הבעל, הבית, העבודה בבית הספר תובעת את שלה. איפה נשאר לה מקום או זמן לחשוב על עצמה ?

יש לה ,למירי, נוסף לכל גם אמא מאוד ביקורתית. ומירי, היא הרי מרגישה שהיא חייבת לרצות את כולם, כולל את אמה. אמה מגיעה אליה לשבת, מעירה הערות בקורתיות במשך כל השבת (היא רגילה לזה כבר). במוצאי שבת אחת אמא שלה החליטה : זהו, עכשיו מסדרים את הארונות למעלה. נכדותיה סרות למשמעתה ומזדרזות להוציא את תכולת הארונות. ואם למירי לא התאים לעשות את זה בדיוק במוצ"ש שיש הרבה עבודה לסדר את הבית אחרי שבת!? היא הרי צריכה לרצות את כולם, כולל את אמא. ולכן היא אינה מביעה התנגדות, אינה אומרת "אמא עזבי, זה לא מתאים לי עכשיו, אעשה זאת ביום חופשי". היא מתעלמת מהכל, מתכנסת בשתיקתה וממשיכה במלאכת הדחת הכלים.

העיקר שכולם יהיו מרוצים.

כששמעתי אותה, נזכרתי בסיפור על האיכר שהחליט שהגיע הזמן לחסוך בהוצאות המשק. הוא עבר על סעיפי ההוצאות אחד לאחד והחליט שהוא יכול בהחלט לחסוך בכמות הגרעינים שהסוס מקבל לאכול. "מה, חייבים לתת לו כל יום מאה גרעינים? דווקא 100 הוא צריך?" חשב האיכר לעצמו, "אני ארגיל אותו להסתפק במועט, הוא יסתדר מצוין עם 95 גרעינים, ואני אתחיל לחסוך בהוצאות". וכך היה. מאותו יום, הסוס קיבל 95 גרעינים. כעבור שלושה ימים האיכר הוריד את כמות הגרעינים ל-90, אחר כך ל-85…80 וכן הלאה על זה הדרך. ואכן היה נראה שהסוס מסתדר מצוין. עד שיום אחד, בדיוק כאשר הכמות ירדה ל-10 גרעינים ליום, הסוס נפל ומת. התאכזב האיכר, "דווקא עכשיו הוא מת. חבל כל כך. בדיוק כשלמד להסתפק במועט. כמעט הרגלתי אותו להסתדר בלי גרעינים בכלל."

שישה חודשים אחרי הלידה התשיעית שלה, כשעל פני השטח הכל מתפקד וכולם מרוצים, מירי חזרה לעבודה ו—אז, היא קרסה. פתאום. פתאום? היא סבלה מחרדות קשות, חוסר ערך עצמי, צורך לרצות, חוסר אסרטיביות (חוסר יכולת לעמוד על שלה). הכל חבר יחד והיא לא עמדה בזה, היא בן אדם, והיא אחרי לידה…

מה קרה לה?

ומה קרה לגיטי מהפוסט הקודם?

האם יתכן שזה קשור ללידה?

הרי לידה היא דבר טבעי, נשים רבות עוברות לידה כל כמה שנים צפופות יותר או פחות, ויוצאות ממנה בשלום בלי פגע. הן מלאות הודיה על האוצר הגדול שזכו בו, שמחות, אוהבות, מגדלות את ילדיהן בנחת. עייפות, כואבות, נחות בחופשת הלידה, שבות לעבודה בזמן, והכל – על פניו – מתקתק.

אז זהו.

לפעמים, זה אכן כך.

הכל – על פניו – מתקתק.

והדגש הוא – על פניו.

כי בפנים, בלב, בנפש, לא תמיד הכל מתקתק.

יותר נכון לומר, לפעמים יש שם פצצת זמן מתקתקת.

מה קרה להן? איך זה קשור ללידה?

הסבר על התופעות הללו בעז"ה בפוסט הבא.

ובינתיים, לכל הנשים שסובלות בשקט,  אני רוצה להקדיש את השיר הבא:

לשכנתי ששאלה לשלומי

התעניינה בתינוקת ובי

  ועניתי: "ברוך ד', איזו חמודה".

לחמותי שארוחות שלחה

ועזרה עם הילדים הציעה

ועניתי: "כל הכבוד, אין כמוך!"

אף את בעלי לכולל שלחתי

וזכויות בתורתו צברתי

                      ואמרתי: "אל תדאג, אני מסתדרת".

לכולכם אני רוצה לפקוח את העיניים

ולהאיר במסר אחד או שניים,

כדי שבפעם הבאה שתשאלו יולדת

"אז תגידי, איך את מסתדרת?"

אל תסתפקו בנוסח "הכל בסדר"

תסתכלו לה בעיניים, חפשו מה שמעבר,

אולי לא נעים לה להטריח

והיא שמה את עצמה אחרונה – זה ממש שכיח,

והקושי שלה נוראי – באמת

היא פשוט למדה לסבול בשקט,

ולוואי ונלמד לראות מעבר

ולא להסתפק בנוסח "הכל בסדר".

בת-שבע אדלר, מטפלת רגשית מוסמכת מטעם איט"ה ב-CBT בארגון ניצ"ה-סיוע לנשים אחרי לידה, 05331-65858 [email protected]

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מדברות על הכל: 3 "אמהות לשלוש שעות", אף אחת לא מדברת על זה, רובן חוות את זה. מלאכים של מטה /אפרת צ. אחת ולתמיד, ממי הIQ מאבא או מאמא?! אז… איך מתחילים פרידה מחיתולים?/נורית חרבי החיים זה לא משחק "אבא אמא" / פסי דבלינגר
אמהות בת שבע אדלר הורות התמודדות חופשת לידה ילדים לידה נשים

השארת תגובה

ביטול

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


8 תגובות

  1. תמר הגב 30 במאי 2019 בשעה 23:05

    אני אחרי לידה שניה התינוקת כבר בת שמונה חודשים אבל עדין הבטריה שלי נגמרת כל כך מהר ואין לי כוח לעבוד ואז אני חוזזרת סחוטה ואין לי כוח לילדות, אני גוררת את עצמי בכוח לעבודות הבית כי אי אפשר לא לאכול/ להתלבש/ ללכך אז זה קריטי תכלס אני מרגישה על סף קריסה, אני מפחדת שזה יקרה פתאום
    אבל בעלי תמיד שואל איך כולם מספיקות ואת לא ולמה אצל כולם מסודר/מבושל/נקי/מטופטפ/מאורגןו רק פה לא?
    אז אני מתאמצת יותר מתוך מחשבה שאולי אני סתם עצלנית ומפונקת אבל באמת מבחינתי עדיין לא התאוששתי!!

  2. מכירה מקרוב הגב 31 בדצמבר 2018 בשעה 17:07

    קודם כל, מי לא אחרי לידה???
    גם שנתיים אחרי את בקושי נקראת ׳מחלימה׳ לפי הגמרא
    למרות שאף אחת לא תתן לעצמה את הלגיטימציה לחשוב על זה כך…
    ובכלל, מי שלא החלימה באמת אחרי לידה, וחזרה לכוחות ולשמחה שלה-
    יכולה לגרור את זה שנים אחרי.

    לפני שמאשימים את הסביבה, שברובה מורכבת מאנשים עמוסים וסחוטים…
    בואו נלמד להוריד עומס, לזכור שאת לא אחראית על הכל
    בראש ובראשונה לא על הפרנסה!
    ואנחנו צריכות לשאול את עצמנו מה באמונה הפשוטה והדרך הבריאה להיות נשים
    השתבש לנו.
    למה כל כך הרבה נשים לחוצות, לא מסוגלות לקחת עזרה, לתת לעצמן….

    אולי אז יהיו פחות נשים שחוות נפילות כואבות,
    ויותר נשים שמסוגלות ויש להן פניות לספק מעגל תמיכה…

  3. מכירה מקרוב הגב 27 בדצמבר 2018 בשעה 15:01

    מה שמטעה הרבה פעמים
    הוא שאנשים חושבים שדכאון הוא חוסר מעש מוחלט
    וכשרואים אישה שמתפקדת ואפילו צוחקת מדי פעם לילדים
    לא רואים את התהום השחורה שפעורה בה
    והאמת? זה יכול להטעות אפילו את האישה בעצמה…

    • בת-שבע אדלר הגב 28 בדצמבר 2018 בשעה 9:32

      מאוד מאוד נכון מה שאת אומרת, "זה יכול להטעות אפילו את האישה עצמה". שזה אומר שהיא בעצם לא מפרגנת לעצמה להכיר בכך שהיא בן-אדם, וכרגע קשה לה, לכולנו יש זמנים של קושי, כרגע היא זקוקה ל—(השלם את החסר),
      עוד יבואו ימים שהיא תחזור לעצמה ותעזור לאחרים.
      מה, אני מכונה שפועלת ללא דלק? אף פעם לא יכול להיות שנגמר לי?

  4. גילה דרוק הגב 27 בדצמבר 2018 בשעה 12:04

    ואחכ המירי הזאת שדוחקת ודוחקת ומרצה ורצה כל היום מקבלת מחלה קשה ואז כולם מתפללים עליה כי נזכרו שצריך אותה ושהיא בן אדם !!!
    מצער לחשוב שהחברה עיוורת לכך עד שזה קורה

    • בת-שבע אדלר הגב 28 בדצמבר 2018 בשעה 9:27

      אכן, פעמים רבות הגוף מדבר את הכאבים של הנפש. אם אנחנו סותמים לנפש את ה"פה" ולא מקשיבים לרחשי ליבה העמוקים, היא קולטת שאין לה דרך אחרת לדבר אלא דרך הגוף…
      ושוב, לא צריך להשלים עם זה שהחברה עיוורת עד כדי כך, "ונשמרתם" גם הכוונה לנפש – צריך לעבוד קשה לחפש מי שיש לו לב ואוזן לשמוע.
      ולא להתייאש.

  5. א הגב 27 בדצמבר 2018 בשעה 9:26

    גם נשים שאינן אחרי לידה יכולות לעיתים לשדר שהכל טוב ובאמת לא הכל טוב ואת קורסת .. לפקוח את העיניים יש הרבה נשים ואנשים מסביב שאם רק תסתכלו להן ולהם בעיניים תראו מעבר תראו אדם זועק וצועק אך מרגיש שאין מי ששומע ואין למי להשמיע ואולי תהיי את זו שתשמע את קולה אולי…

    • בת-שבע אדלר הגב 28 בדצמבר 2018 בשעה 9:23

      את כל כך צודקת!
      הזעקה האילמת הזו שאין מי ששומע אותה, היא אוכלת את האישה מבפנים. והנזקים שזה עושה -לאישה עצמה, לבעלה , לילדים!!
      מובן שאת אומרת "אין מי ששומע", אבל אולי כדאי להתעקש ולחפש עד שמוצאים "למי להשמיע", ולא להשלים עם זה ולהחליט: אז זהו, אין למי להשמיע, זה לא באמת מעניין את אף אחד מה באמת קורה איתי.
      ולא להתייאש, כי יש אנשים עם אוזן ועם לב.

חיפוש באתר
לכל הפוסטים האחרונים באתר
מרגישה צורך לשתף? לחצי כאן!
הרשמה לניוזלטר 'קול כבודה'
הכי נצפה
  • img
    בייגל ירק ברוטב מעניין:)

    20 יחידות לבצק: 450 גרם קמח לבן 200 גרם מרגרינה במלח 200 מ"ל מים רותחים קורט מלח לושי בצק עם כל ...

  • img
    פשוט (או שלא) לדעת לקבל / גיטי מאירוביץ

    "את צריכה עזרה?" שאלה אותי בחורה נחמדה באוטובוס והציעה להחזיק את ביתי הקטנה בזמן שאני ...

  • img
    זה העסק שלך שאת דואגת? / חני אליאס

    קוראים לה ריקי אישה אינטליגנטית נעימה ונחמדה. עובדת לפרנסת הבית. אמא במשרה מלאה + נשואים, סבתא לנכדים, ...

  • img
    הטבות השבוע>>>

    רוצה להתעדכן על הטבות? הרשמי לניוזלטר וקבלי עדכונים למייל.  בעלות עסק שמעוניינות להציע הטבה מיוחדת צרו ...

  • img
    חיים פוטוגניים? לא אצלי / א. צוקרוב

    הקטע שלפניכן  הוא ממש לא פוטוגוני כלומר לא אעביר אותה לשדכן של הילדים שלי, לפחות לא ...

פוסטים אחרונים
  • חיים פוטוגניים? לא אצלי  / א. צוקרוב

    חיים פוטוגניים? לא אצלי / א. צוקרוב

  • מחכה מחכה…

    מחכה מחכה…

  • מוזמנות להרשם ולקבל עדכונים והטבות במייל:)

    מוזמנות להרשם ולקבל עדכונים והטבות במייל:)

מתכונים חמים
  • חזה עוף על האש

    חזה עוף על האש

  • כיפות מוס פרלינה בציפוי גלאסאז' ובעיטור קרמו שוקולד קפה

    כיפות מוס פרלינה בציפוי גלאסאז' ובעיטור קרמו שוקולד קפה

  • מאפינס  מלוחים במגוון מתבלים: פסטו, גבינת ריקוטה, פלפלים, עגבניות מיובשות, טפנד זיתים ועוד

    מאפינס  מלוחים במגוון מתבלים: פסטו, גבינת ריקוטה, פלפלים, עגבניות מיובשות, טפנד זיתים ועוד

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
אודותינו
כשרוחות מנשבות בחוץ, והנגישות קרובה מאי פעם לבורות נשברים. לא צריך לצרוך בדיעבד חדשות ותכנים שרחוקים מהמצפן ההלכתי והמוסרי על פיו התחנכנו. יש מי שהכיר בצורך להשאיר את בוגרת בית יעקב, מעורבת, מעודכנת, אבל לא נסחפת ומעמעמת את הגבולות שלה, אלא נזונה ממקור מחכים, מחזק, ומחבר אותה עם עוד רבות ששוחות בזרם הזה, כמוה, על קו התפר, כי ביחד אנחנו יכולות לשמור על הגחלת. והכל תוך שימוש יעיל בטכנולוגיות מתקדמות ובמתן מענה הולם למגוון צרכים הן רוחניים , נפשיים וכלכליים. האתר הוקם לאחר התייעצות עם רבנים.
kollkvoda
צרי קשר
קישורים
תנאי שימוש באתר >>
מדריך על פעילות האתר (הרשמות, הודעות, פורומים וקבוצות) >>
אודות >>
רשימת מיילים
מייל כללי ליצירת קשר: [email protected]
[email protected]

לחץ כאן לשליחת קובץ למדור "את על הקתדרה": [email protected]
לשליחת מתכונים: [email protected]
לעדכון מאורסים: [email protected]
WebSite By Noa Aizental & WebResult
© כל הזכויות שמורות לאתר קול כבודה, למעט זכויות היוצרים של כותבות התכנים זכויות אלו שמורות לכל אחת מהן. אין לעשות כל שימוש בתכני האתר.
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס