חלק ד' בסדרת חופשת לידה: קשה לך? אל תסבלי בשקט!

פוסטים קודמים בסדרה:

דיברנו בפרק הקודם על התופעות הקשות שעלולות לפקוד נשים אחרי לידה. לא היתה לי כוונה שניכנס לדכאון או לחרדות מזה. מטרתי רק לעורר אצלנו את המודעות לכך. לשבור את מעגל "האישה הסובלת בשקט".

ולמה באמת נשים רבות למדו שעליהן לסבול בשקט? שמנה לב, הן אינן סובלות בשקט כאשר יש חשד לדלקת בגרון, הן אינן מתביישות לדבר על כך, ניגשות לרופא ועושות מה שצריך. הרי נצטווינו על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", והכוונה היא לשמירה על בריאות גופנו, כידוע.

כבר הזכרנו שכוונת הפסוק היא גם לשמירה על בריאות הנפש – שזה אומר למנוע ממנה סבל. משום מה, כנשים בעלות אינטואיציה גבוהה, קלטנו בחוש השישי שלנו שעלינו לסבול בשקט.

הנה מספר מסרים סמויים שקלטנו שהביאו אותנו למסקנה הזו:

זה ילדותי לדבר על הקשיים שלי – ילד קטן נופל, מקבל מכה, בוכה ומצפה שידאגו לו. מה, אני ילדה קטנה? אני "אמורה" להסתדר לבד! מה יעזור לי לבכות? עלי לאסוף את עצמי, לשמוח, לתפקד ולהמשיך הלאה.
כנראה שהסבל שלי לא כל כך נורא – הסביבה משקפת לי את מצבי האמיתי. בעלי נמצא בבית, ער למתרחש ורואה את המצב. אם הוא אינו אומר / עושה שום דבר בקשר לסבל שלי, זה אומר שהמצב לא נורא. כי אם באמת היתה בעיה רצינית, מישהו ( אמא / אחות / חמות / חברה / שכנה ) כבר היה שם לב / אומר משהו.

מסקנה: כנראה שאני מגזימה, המצב לא כל כך נורא (באמת? או שאת מדחיקה? מתכחשת למציאות?)

כאמא, עלי לשים את עצמי בסוף הרשימה – זה לא מתאים לאמא יהודיה מסורה לנסות להקל על הסבל שלה לפני שהיא פותרת את הבעיות האחרות. זו אגואיסטיות מצדי לדאוג לעצמי לפני שסיימתי לדאוג לכל הצרכים של כל ילד וילד שלי בכל זמן ובכל עת.
לא יפה להטריח, להכביד – מהות האישה היא נתינה לזולת. כך התרגלתי כל חיי : עזרתי לאמי, לאחיותי, לחברותי, מאז היותי ילדה קטנה. לאחר נישואיי, חיי הינם מסכת מתמדת של נתינה רציפה – לבעלי, לילדי וכו' . והאמת היא שיש בי המון כוחות של נתינה, למה שאני אפול למעמסה על אחרים?
אם איו אני לי, מי לי – כל אחד ואחד עסוק במילוי תפקידו בעולם הזה. אף אחד אינו פנוי לשמוע, להבין ולהכיל את הקשיים שלי. זה כנראה סימן משמים שיש בי את הכוחות והיכולת לדאוג לעצמי.

בקיצור, לא נאה

לא יאה,

לא ראוי

ולא מתאים

שאישה בגילי, רעיה מתפקדת ואם בישראל תתחיל לעשות עסק מנסיונות בריאים ושמחים שד' נתן לה. כי הרי "אין מעמידים אדם בנסיון אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו". סימן שאני יכולה לעמוד בנסיונות אלו (גם אם אני חורקת שיניים תוך כדי…).

ואידך זיל גמור.

נכון, סימן שאת יכולה לעמוד בנסיונות, השאלה היא אם עליך להיות גיבורה, קדושה מעונה, לעשות הכל בעצמך ולסבול לבד ובשקט?!

הבטחתי שנתחיל להסביר את המעגל הקסמים השלילי שאישה נקלעת אליו.

וכך הוא מתחיל:

מחשבות שליליות:

כיצד מגיעות מחשבות למוח? מחשבות באות למוחנו כמו עננים שמופיעים פתאום בשמים, לא באופן רצוני. כל מיני עננים : גדולים, קטנים, נפוחים, יפים כמו נוצות, אפורים, מלאים בגשם – סוגים רבים. והנה מופיעה מחשבה שלילית במוחה של אישה אחרי לידה. משהו בנוסח של:

איזה בלאגן פה!

אני לא משתלטת.

הוא כל הזמן בוכה, התינוק הזה.

מה יהיה?

אין לי כוח.

אין לי חשק לכלום.

וכדומה…

ומה קורה למחשבה כזאת? האם היא משפיעה על היולדת? האם היא גורמת לתחושה כלשהי? האם היא חולפת כלעומת שבאה?

נמשיך לעקוב אחר המחשבות השליליות המפעילות את מעגל הקסמים השלילי + איור מפורט בפרק הבא.