דמעות עם תכלית/ טובי ברון

מה שהיה כבר לא יהיה. מי שנמצא על ספסל
ההמתנה כל כך הרבה זמן מרגיש איך מורידים
את הראש ואומרים “ד’ מלך”. אני לא מבינה
אותך, אבל אני יודעת שאתה האבא שלי.
ראש השנה התקרב…
באותה תקופה הייתי נוסעת לכותל כמעט בכל יום. עליתי לקו 400 ברחוב
עזרא בבני ברק. בת דודתי שהייתה מבוגרת ממני מעט הייתה כבר על
האוטובוס. כשהיא “מוציאה את הראש” מהחלון אנחנו יודעים שהיא
שם ומצטרפים למסע. ואז כמו בתוכניתו של היוצר, קלטתי ששוב עולה
איתי הבחורה עם הצמה הבלונדינית. היא נראתה ילדונת, אבל בחישוב
קל היא הייתה כבר ‘בחורונת’… (ולא כזו ‘צעירונת’). כנראה היא קראה
את מחשבותיי (היא תעשה את זה יותר טוב מאחרים עוד הרבה שנים)
“נעים מאד, אני מלכי, אנחנו נפגשות כאן ושם כל יום”. “נעים מאד. טובי
צייטלין. את עושה ארבעים יום בכותל?” – “כן, הייתי אצל הגאון רבי ראובן
יוסף גרשונוביץ והוא אמר לי שמי שצריך רחמים שילך למקום שממנו
לא משה שכינה שכולה רחמים”- תיארה מלכי ובעיניה דמעות. “שמעתי
שהגאון רבי ישראל יעקב פישר מברך את כל מי שבא להתפלל בכותל
ארבעים יום ברציפות. אבל איך אפשר לעמוד בזה? איפה את נמצאת
בשבתות? בראש השנה ראיתי אותך מתפללת בפוניבז’ בבני ברק. העברת
את הכותל לשם לצורך הענין?” שאלתי בחצי חיוך. “בשבתות אני מתארחת
ברובע היהודי. בראש השנה וביום הכיפורים בא לכאן צדיק ירושלמי ובוכה
עבורי…”כמה את משלמת לו?” שאלתי בנימת “סויחר”- “אין לזה מחיר…
זה שווה”.
המשכנו לדבר עד שהגענו אל מקום מידת הרחמים. הודיתי לד’ על מציאת
חברה כל כך מיוחדת ורוחנית. ידעתי שחלק מהסוד לשרוד זה לבחור
באנשים שמחוברים למי שבראם, והחיבור ההוא נותן להם כוח לחיות
ושמחת חיים ללא תנאים…
מלכי הייתה אוהבת תפילה. היא הייתה אינטליגנטית ומטופחת. מלכי גם
הייתה קונדיטורית נדירה. עוגת השמרים שלה פינקה אותנו והעמיקה עוד
יותר את הכמיהה שתזכה כבר בקרוב להיות רעיה מפנקת כמו שכל כך
מתאים לה. היא לא מופקעת מהעולם וכל כך מחוברת אל גוזר הגזרות.
“טובי, אם היית אומרת לי לפני 8 שנים שאגיע לכותל בערב יום הכיפורים
כשאני בת 27 ורווקה הייתי אומרת לך שאת לא מכירה אותי. אין מצב,
ד’ מכיר אותי והוא לא יעשה את זה. רציתי להתחתן פחות או יותר בגיל
בו רבקה אמנו התחתנה. מתאים לי להיות אמא, רעיה, אני שונאת את
התקופה הזו. מי רוצה להיות על הקולב. זה הניסיון הכי קשה שקיים
לדעתי. יש לי חברה טובה שהתחתנה ראשונה בכיתתנו. היא משוועת
להיות אימא כבר 9 שנים. יום אחד היא התקשרה אלי כדי להתעודד. את
יודעת מה היא אמרה לי טובי?”- “נו, מעניין” הסתקרנתי באמת.
“המצב שלך יותר קשה מלכי. את בוכה לבד. אני בוכה עם עוד מישהו…”
סיכמה מלכי בציטוט דברי חברתה הטובה.
“ישנה נקודה נוספת שאני חושבת עליה” המשכתי תוך כדי שאני בוררת
את מילותיי ומגדירה את מחשבתי. “מי שמצפה לילדים לא זוכה להערות
בנוסח למה לא הולך להם? מה הסיפור שלה? אולי הם סתם בררנים? יש
כאב ודאגה אבל אין תביעה שיש בה עלבון אישי ובושה”- חתמתי את
התאוריה שהתגבשה אצלי.
הגענו לכותל. הסדק באבן שלי חיכה לי. נצמדתי אל האבן שהייתה עדיין
לחה מביקורי ביום הקודם.
המילים של מלכי היו מלאות בכאב עם אמונה. עיניה הירוקות והמיוחדות
היו ורודות, אדומות משהו…
“קדש את שמך על מקדישי שמך, חתמינו בספר המתחתנים למענך
אלוקים חיים… תחתום מחר שלפחות מלכי תתחתן מחרתיים…”
קבענו להיפגש ליד הברזיה. עם ישראל הגיע בהמוניו להתחנן לחתימה
מתוקה בספרם של צדיקים.
עזבנו את רחבת הכותל בתחושה חזקה שיש בורא לעולם. הוא מעביר
את כולנו תחת שבטו. הוא סופר ומונה ויודע ועד ואוהב. הוא אוסף את
דמעותינו בנאדו להיות. הוא שומע את בכיינו ומצטרף אליו. אם נקשיב
נשמע אותו אתנו בתוכנו וגם אם בשנה הקודמת לא זכינו להיחתם בספר
שרצינו –הדמעות ששפכנו לא הלכו לריק.
הדמעות שאגרנו יעמדו לדורות…

טובי ברון (צייטלין) הופעות הרצאות בנושאים מגוונים ליצירת קשר: כתובת מייל: [email protected] טל: 052-7145674

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

"טוב שלאה אמנו לא קראה את המדור שלך, כי אז היא הייתה מתחתנת עם עשיו, מה קרה לך?!" טובי ברון כותבת לך… המסע פרק א' התורה הקדושה התחננה / טובי ברון טובי ברון כותבת לך "המסע": החגים עברו וטוב שכך… טובי ברון כותבת לך…המסע פרק ב'