אפרת צ.בס"ד
הגיע זמן
ילדה אחת זהובת שיער ומתוקת לחיים באה אלי למטבח.
"רוצה ללכת לאבא" בקשה
כל כך הבנתי אותה.
נכון שיש כאן קייטנה תוססת
אבל.. אבא יש רק אחד!
חוצמזה שאח שלה מאושפז
בקיצור- רחמי עליה .
מה לומר לילדה בת ארבע שעדין לא למדה את מושגי הזמן? בשבילה "חוזרים בעוד רבע שעה" זה כמו : "הולכים בעוד שמונים שנה".
נו אז איך עוזרים לה.
הבטתי סביב
וראיתי אותו על הקיר. השעון.
זו התשובה!
"רואה את המחוג הזה השחור? עכשיו הוא כאן על הספרה 8, אבל עוד מעט הוא ילך ויגיע למעלה ל12 ואז חוזרים".
לא להאמין כמה עזר המחוג הדומם הזה.
הילדה התפייסה והלכה לבלות את זמנה בנעימים.
למה? היא קבלה אינדקציה,
והאינדקציה נותנת לה תחושה של שליטה במצב.
ושליטה מעניקה רוגע, פניות למה שקיים.
אבא שבשמים!!!!
תראה כמה אלופים אנחנו, הבנים שלך.
מצפים לישועה
מסתכלים על השעון הזה שנקרא קושי , רואים את מחוגיו חגים מהר או לאט.
יודעים בבטחה שמתישהוא הם יעצרו.
גם להם שמת גבול שאי אפשר לעבור
אבל אנחנו לא יודעים מתי מגיע המחוג לסוף מסלולו
לא יודעים מתי ינצו רימונים וקול גואל ישמע בארצנו
אבל!!!!!
אבא אנחנו בוטחים בך. משליכם יהבנו עליך.
כי אתה נותן לנו את הנסיון ואתה תשלוף אותנו ממנו.
ממך הכפור, מידך הצמר
ממך אליך אנו בורחים ובוטחים ונופלים וקמים ובוכים ומקווים.
וגם בלי לדעת מתי, אנחנו יודעים שזו התכנית: נפילה ותקומה, שפל- גאות.
וגם בלי להבין עד כמה ולמה מאמינים בך בתום.
ואולי זה אחד הדברים שעליו נבכה אנחנו- הצדיקים, כי יצר הרע ידמה לנו לעתיד לבוא כהר גבוה- אבל הצלחנו לטפס , לא ליפול, להתקדם!! ואפילו אם בסופו של דבר, במשקפיים של מימד הנצח, יחשב הנסיון כחוט שערה, הרי שבמימד העולם החולף זה היה אכן קשה ומייגע.
יש לך כמונו אי שם על הגלובוס?
כי אנו בניך ואתה אבינו
ריקם אל תשיבנו!!!
נוגע ללב…
מוכשרת!
מרגש
זה היום הראשון שלי באתר ..
ואני חייבת להגיד שיש פה כתבות כל כך יפות ומחזקות
וזו אחת מהכתבות…
ממש מיוחד