לתשומת לב:)
הכללים אינם כללים ליישום רק בחגים, אלא צריכים להיות חלק מובנה בשיח השוטף בבית עם הילדים/ לא מספיק 'להיזכר' בהם רק בזמנים שהחרדה שלנו כהורים עולה. להיפך, ככל שאלו יוקנו באופן רציף יותר ויהוו חלק מהדיבור (לא באובססיה) בבית הילדים יהיו מוגנים יותר, בדיוק כמו שאנו מקנים לילד מודעות לבריאות הגוף/ צחצוח שיניים/ מידות טובות וכדומה עלינו להציף את השיח הזה באופן מותאם ונורמטיבי בזמן ובמקום המתאים. לפוסטים נוספים בנושא מוגנות לחצי כאן
אחרי תקופה אינטנסיבית מאוד עם הילדים בחופש הגדול,
הכללים אינם כללים ליישום רק בחגים, אלא צריכים להיות חלק מובנה בשיח השוטף בבית עם הילדים/ לא מספיק 'להיזכר' בהם רק בזמנים שהחרדה שלנו כהורים עולה. להיפך, ככל שאלו יוקנו באופן רציף יותר ויהוו חלק מהדיבור (לא באובססיה) בבית הילדים יהיו מוגנים יותר, בדיוק כמו שאנו מקנים לילד מודעות לבריאות הגוף/ צחצוח שיניים/ מידות טובות וכדומה עלינו להציף את השיח הזה באופן מותאם ונורמטיבי בזמן ובמקום המתאים. לפוסטים נוספים בנושא מוגנות לחצי כאן
אחרי תקופה אינטנסיבית מאוד עם הילדים בחופש הגדול,
תימרון בין העבודה לבית ולילדים
ואחרי זה גם עבודה מאומצת בבית, לבשל ולנקות לחג,
מגיעות רוב האימהות עייפות, שלא לומר, תשושות לחג.
הבעל, שבדרך כלל רואה כמה טרחה אישתו בחופש הגדול ובהכנות החג
מציע לעיתים קרובות: "תנוחי, אני אקח את הילדים איתי לבית הכנסת"
בדרך כלל האמא העייפה נענית לבקשה בהרגשה שהילדים נמצאים במקום בטוח ומוגן והיא יכולה לנוח מעט מהעמל.
אבל האמת…
שבית הכנסת עלול להיות אחד המקומות המסוכנים ביותר לילדים בכל יישוב, שכונה או קהילה.
השילוב שבין כמות גדולה של ילדים, שעות ממושכות שבהן רוב ההורים אינם יודעים בדיוק איפה כל ילד,
ומבוגרים שמחלקים סוכריות – הופכים את בית הכנסת לזירה פוטנציאלית לפגיעה.
רגע לפני יתקדש החג, בפרוס עלינו שנה טובה ומבורכת חשוב לדעת כמה כללים חשובים לגבי מוגנות בבתי כנסת:
מה לא כל כך מועיל?
1. "אם מישהו עושה לך משהו לא נעים, בוא לספר לי"
לא מאוד יעיל, פשוט בגלל שלפעמים זה קצת נעים, או מבלבל, לפחות בהתחלה – ולכן לומר את זה בצורה של 'כלל' עלול להיות לא יעיל. במידה ותפתחו סגנון של שיח כזה בבית, היוצר תקשורת שמזמינה את הילד לשתף באופן חופשי על חוויה גופנית או נפשית שלו בסגנון: 'נעים לי או לא נעים לי'.
2. "אל תתקרבו אליו" או "אל תתקרב לילדים שלי"
לא יעיל, בגלל שהאדם שבו אתם חושדים הוא לא בהכרח הפוגע. לפוגעים אין קרניים, ואין אנשים שזה "מתאים להם" .
מי שלא מצוי בתחום המוגנות מתקשה לדמיין את התחכום שמאפיין את ההתנהגות הפוגענית.
3. "אסור לדבר עם זרים"
לא יעיל, פשוט שרוב מוחלט של הפוגעים הם לא זרים אלא אנשים מוכרים וקרובים.
4. "אם מישהו יעשה לך משהו רע אני אטפל בו"
לא יעיל, בגלל שהרבה פעמים הילד הנפגע עלול לא לספר לכם כדי שלא תטפלו באף אחד.
משפט כזה לא נוסך ביטחון אלא מגביר את החרדה של הילד.
מה כן עשוי להועיל?
1. " כדאי וצריך לספר סודות לאמא ואבא" -חשוב להסביר לילדים על סודות- פגיעות מבוססות תמיד על שמירת סוד ,
חינוך מגיל קטן לכך שלספר להורים לא נחשב "הפרת הסודיות" מועיל מאד לטיפוח מוגנות.
מהם סודות טובים ורעים ואיך להמנע מהם?
2 . אבא ואמא צריכים לדעת איפה אתה ועם מי אתה – ספר לנו בדיוק להיכן אתה הולך ועם מי.
כחלק מפיתוח תקשורת רציפה ומעטפת מיטיבה עבור הילד יש להדגיש את הכלל הזה עד שיופנם אצל הילד.3. למדו אותם הגנה עצמית:
כחלק מפיתוח תקשורת רציפה ומעטפת מיטיבה עבור הילד יש להדגיש את הכלל הזה עד שיופנם אצל הילד.3. למדו אותם הגנה עצמית:
יש מספר תנועות בסיסיות בהגנה עצמית שיכולות להציל חיים כפשוטו!
כן, גם ילדים מגיל 4 יכולים להשתמש בהן.
4. "לא מקבלים ממתק ממי שמבקש משהו בתמורה"- לא נשיקה, לא חיבוק, גם לא לחיצת יד.
אגב, הכלל הזה מוציא מחוץ לחוק גם את המשפט "אם תתן לסבתא נשיקה, היא תתן לך סוכריה".
כדאי גם להרגיל את הילדים ש"לא מקבלים סוכריות בלי רשות" –
ילדים שמורגלים לומר שהם צריכים לשאול את ההורים אם מותר להם לקבל ממתק, הם ילדים מוגנים יותר.
5. למדו אותם לתקשר בצורה בריאה על הגוף שלהם:
מחקרים מראים חד משמעית : שילדים שגדלו בלי יכולת לתקשר על הגוף שלהם,
עם מסרים לא מודעים של מבוכה ובושה בבית סביב הגוף לא שיתפו איש בפגיעה שחוו בגלל המבוכה והבושה סביב הגוף שלהם.
6. לוו אותם לשירותים. גם אם הם מסתדרים עצמאית.
אך יותר מהכל – השתדלו לדעת היכן הם, קיפצו לבקר, דירשו בשלומם.
אין תחליף לנוכחות הורית. בסופו של דבר, מה שהופך את בית הכנסת למקום מסוכן, זו אשליית הביטחון שיש בו.
(מבוסס על מכתב של הרב עליאי עופרן)
רוצה להקנות לילדים שלך מוגנות וביטחון? המיני קורס שלי על מוגנות לילדים יעזור לך מאוד (לגמרי בחינם)
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
7 תגובות
ברור שצריך ללמד את הילד במילים ובמעשים, תפילה לא סותרת השתדלות, ואגב, יש הרבה סימנים לפגיעה מלבד ללוות אותם לשרותים, (כמו הפוסט שהיה לפני כמה שבועות ') הרי לא נלווה אותם עד גיל 18 וגם בגיל הזה אין לצערנו ביטוח לאף אחד…
אשמח לקבל ממך מידע איזה עוד סימנים יש המיל שלי הואb0542040@gmail.com
לא ברור מה הענין ללוות לשרותים ילד שמסתדר עצמאית אם רוצים ללמד אותו שהגוף הוא אישי… בכלל מה יעיל ומה לא אי אפשר לקבוע בחדות כזו, הכל צריך להיות בהתאמה. לדעתי שיח נכון על המושג צניעות תוך התיחסות בריאה לגוף הוא חשוב מאוד, וכן-עדיין חשוב להזהיר מזרים גם אם זה לא תמיד יעיל, עיין ערך התגובה של דבי. אכן להתענין כל הזמן בשלומם, ובעיקר יותר מהכל, להתפלל על זה, זה הדבר המגן יותר מהכל
היתי שמחה לקבל את הסדרה אבל אני לא יכולה לפתוח קישורים, יש אפשרות אחרת להרשמה?
אשמח לקבל ממך אם קיבלת ממנה אאת שאר הפרקים
לצערי ראיתי במו עיני כי עם כל המוגנות בדר"כ זה לא עוזר הרבה,
זה יכול למנוע מהילד ליצור לעצמו בעיות, אך כשילד (בפרט קטן) ניתקל במקרה כזה אין כמעט סיכויים בדרך הטבע שזה לא יקרה,
הייתי – אני האמא ביום כיפור בתפילת נעילה עם הילדים (שיודעים את הכללים בע"פ) מחוץ לבית כנסת מנסה להתפלל, הילד שלי כמעט בן 4 עמד 2 מטר לידי, לפתע אני שומעת גבר אומר לו: ילד אתה יכול לעזור לי לקחת את המחזור לשם" לקח לי רגע לתפוס , הוצאתי את המחזור מהידיים של הילד החזרתי למבוגר ואמרתי בתקיפות נו נו נו (אמצע תפילה…), והגבר אומר לי בהתממות למה מה הבעיה?
אח"כ הרגשתי רע עם עצמי למה לא עשיתי משהו יותר חד, למה לא צרחתי עליו (כי תכלס היה מותר לי אז לדבר) , אך מה לעשות לרובינו יש קליטה מאוחרת ותמיד אנחנו חכמים רק לאחר מעשה…
אבל בלי זה גם לא תדעי אם קרה משהו ,לפי הטענה שלך אין צורך ללמד את הילד.
זה לא נכון!!!
לפחות חס וחלילה תדעי אחר כך במה לטפל.