לתפוס את האור/ עידית אזוי

הר געש של קדושה / עידית אזוי

חלון הראווה במאפייה הפינתית  בקצה הרחוב משך אותי כמו דייג המניח פיתיון לדגים שבים. עמדתי שם מהופנטת שורות, שורות של הנקודות האדומות  האלו מונחות  בשלווה על ענני קטיפה לבנים , קורצות לעוברים ושבים לצוד אותם מדמיינת כבר איך הריבה הלוהטת נשפכת בין כפות ידי. נו די, גם לי מותר. אקח  אחת וזהו. בשביל כל השבוע, רק בשביל הטעם.
איזה טעם יש לחג הזה. ויסלחו לי אוהבי הסופגניות והריבה זה הרבה מעבר לכל הסממנים החיצוניים שבהחלט מוסיפים המון לאווירה בין לביס ל-ביס שבסופו נגמר די מהר ,בדרך לחפש לי מגבון זרוק בתיק עלתה בי מחשבה שיש כאן הרבה יותר מכל זה. חג חנוכה הוא כולו נס. כולו אמונה. בכלל לא מובן מאליו.
לא במקרה שחג החנוכה ממיס את ליבנו דווקא  בימים שהמסך השחור והקר יורד עלינו מוקדם מדי. תופס אותנו לא מוכנים. מי באמת מוכן לחורף? הוא תמיד מגיע בבום.
הלילה תופס את עיקר היום .עד שכמעט לא מספיקים להתעטף באור אחרון של שקיעה ואופס היום כבר נגמר. כך באמצע כל החושך והקור פורץ לביתנו חג האור
איזו מתיקות. הכל מתוק ומואר ושמח ומסתובב סביבנו במשך 8 ימים כמו תרופה לחולה מחייה אותנו.
אבא מדליק משמאל לימין את מה שהכי דומה כיום למנורת בית המקדש. וכל זוגות העיניים עוקבות בדריכות אחר הברק המאיר בהם ניצוצות של קדושה
ואז שרים, ממיסים עוד גוש של קרח שהצטבר.
וכמו קסם. הבית נהפך חמים ומלוכד. קורה משהו מעבר.
לכאורה זה עוד יום ועוד ערב. לא שבת לא יום טוב.
אז מה כל כך משנה אצלנו את התחושה?
פתאום מתחיל להתבהר לי העניין של מה בעצם קורה כאן?-כל מה שקורה כאן היא חוויה של קדושה!
מה זו קדושה? איך מסבירים אותה במילים?
זה כל כך קשה להסביר תחושה של עומק של הארה. איך מסבירים לאדם כבוי כל כך שיש בו מן הניצוץ הזה בכמויות.
שהוא רק צריך משהו שידליק אותו.
בכל יהודי קיים הר געש של קדושה .כשהוא כבוי אין שום סימן שהוא קיים
אבל כשהוא מתפרץ, אויש כמה זה מורגש. כמה זה חזק ומתפשט הלאה ליד כל מי שנמצא באזור הבערה .כשיהודי נדלק הוא תמיד ירצה להדליק איתו אחרים.
זה הכוח שלנו כיהודים. להשפיע, להאיר, להדליק, להתאחד. כולנו כמקשה אחת.
חג החנוכה נשלח אלינו משמיים ממש כמו גפרור חצי דלוק המונח על שדה קוצים יבש ומתפשט עד אין סוף
מי ייתן ונזכה להאיר להדליק ולשאוב הרבה מן האור הטוב הזה
חג חנוכה שמח.

עידית אזוי, כתיבה אמנותית iditdesign@gmail.com

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מחילה מכבודך קבצנית תפסתי אותך שותקת……. "נשימות קטנות הפכו גדולות, שאיפות הפכו אכזבות" /עידית אזוי קחי את זה אישי / גיטי מאירוביץ מיוחד: מיומנה של חשמונאית / חדוי אשלג