גם לך קרה שנתקלת במעשים שליליים של ילדיך ולא ידעת איך להגיב?
האם גם את שאלת את עצמך איך למרות המעשים השליליים ניתן לבנות אישיות
חיובית וטהורה?
איך ניתן להימנע מהגדרת מעשים שליליים לתוך כותרות?
מה הכותרת עושה לילד?
אם את מוצאת את עצמך מזדהה עם אחת או יותר מהשאלות הנ"ל, את מוזמנת
לדפדף לעמוד הבא ולקרוא את המאמר הייחודי שלפנייך, שנכתב מתוך השטח.
משתפת בדו שיח אותנטי:
סיפורון: מיכאל בן השמונה וחצי חזר מהחיידר ובידו מבחן בחשבון: "אימא, קבלתי
100% במבחן בחשבוקס".
"ואוו, מיכאל , איזה חרוץ, קבלת מאה!!! ועוד בחשבון, אתה לא אוהב חשבון והנה
כל כך הצלחת, ב"ה".
"אימא, חצי מהתרגילים עשיתי עם מחשבון, יש תרגילים שילדים מהכיתה פתרו לי
ועוד תרגילים בדקתי אצל חברים והעתקתי".
רגע של נשימה עמוקה ותפילת בזק אדירה
"מיכאל, צדיק ומתוק, תראה איך אתה ישר ואמיתי, חשבון הוא לא הדבר הכי חשוב
לחיים, אבל אתה צדיק ואמיתי וזה הכי הכי חשוב לנו. ה' חותמו אמת ואתה ממש
מתנהג כמוהו. מספר לי את כל האמת. ה' מרוצה שילדיו הולכים בדרך הישר והאמת.
אני גאה בך!!!"
אחרי כמה דקות עיכול.
"אתה רוצה שנשתף את הרבה???"
"לא, אימא, פאדיחות…"
2
טוב, ילד ישר שלי, בוא אני אעתיק לך מכל סוג כמה תרגילים ואתה תפתור אותם.
"ב"ה, הצלחת בהכל, באמת הגיע לך 100% , עכשיו אני יודעת שזה המאה שלך,
ובעיקר שהצלחת במבחן האמיתי- אתה ישר ואפשר תמיד לסמוך עליך!!!
כבר בשנות השישים נערכו ניסויים על תלמידים ויכולתם ללמוד בהתאם לכותרות
שהמורים מצמידים להם. "אפקט פיגימליון" הוא שמה של התופעה המלמדת כי
בדיוק כמו שמסתכלים על הילד (במקרה של הניסוי זה היה חיובי, אך בניסויים
אחרים גם כותרות שליליות הצדיקו עצמן) כך הוא מתנהג. "נבואה המגשימה את
עצמה".
ניסוי זה אמנם נעשה על ילדים אך עובד מאוד גם במבוגרים. בכוחם של מנהלים
"להסתכל" על הצוות שלהם באופן שיעצים אותם ויגרום להם לתת מעצמם הרבה
יותר. בכל תחום, כל אחד יכול לתת הרב יותר לו בסביבה תהיינה עיניים חזקות,
חיוביות ובורקות המשדרות את המסר המתאים.
אנו יודעים כי כוחות הנפש, הגוף, הקוגניציה והאנטלגנציה הם גמישים ובעלי מנעד-
טווח של שונות. ללא ספק, ההסתכלות, כמו שמביא אליס, פסיכולוג ותיק, גורמת
לילד להסתכל על עצמו ולהתנהג כפי שמצופה ממנו.
בדו שיח המעניין שהיה למעלה, מעבר ל"כותרת" המהווה כתר לילד, לכוחותיו
ולנשמתו, יש חלק נוסף הנקרא: "עוצמת הפרדוקס" או ברשותכם: "התכוונות
פרדוקסאלית". מושג זה השאלתי, ללא רשות, מדוקטור ויקטור פראנקל. דר' זה,
היה נוירולוג ופסיכיאטר בזמן מלחמת העולם השניה. כיהודי, הוא נכלא במחנות
ההשמדה וחקר את התנהלות האנשים ותגובתם לסבל. בספרו :"הזעקה הלא נשמעת
למשמעות" הוא מציע את גישת הלוגותרפיה בה רעיון מהפכני לבעיות של כפייתיות,
חרדה, אובססיות והתנהגויות דומות. הוא, בשונה מעמיתיו, מציע ללכת עד הקצה
הבעייתי, להציף, ולכפות על האדם לעשות את המעשה "האסור" ובכך, באופן
פרדוקסלי, לשחררו מהתלות שבנוירוזה.
להלן קטע מתוך ויקיפדיה:
"ההתכוונות הפרדוקסלית נחשבת לטכניקה חשובה של השיטה. בטכניקה זו
ממקדים את תשומת לבו של המטופל, בניסיון מכוון לחתור לדבר שמפחיד אותו
בהקצנה ובהגזמה, כדי לשבור את מעגל הקסמים שמזין את עצמו. רצוי לשלב
בטכניקה זו הומור, שמעלה באור מגוחך את הפוביה. טכניקה זו שמטרתה לפגוע
בחרדת הצפיה ובמנגנון של בריחה מהפחד, טובה לטיפול בבעיות של אובססיות
ופוביות. טכניקה זו מתבססת על יכולתו של האדם להתנתק מעל עצמו.
לשם המחשה לאדם שסבל מפחד קהל והרבה להזיע בשל כך, הוצע להתאמץ להזיע
עד שיוכל להטביע את כל הקהל בזיעתו. לאדם אחר שסבל מהתקפי חרדה כאשר יצא
מפתח ביתו בשל החשש שיקבל התקף לב, לאחר שהוברר שליבו תקין, הומלץ שיצא
לרחוב וינסה באופן יזום לקבל התקף לב נהדר שיתלווה אליו גם שבץ."
את המושג המושאל ניתן, כאמור להרחיב ואמחיש זאת באמצעות דוגמאות נוספות,
כיצד יכולים לבנות תכונה חיובית בילדנו, דווקא בעת או בהמשך או בשל מעשה
שלילי. כך, לילד ש"לוקח" כסף ללא רשות. יהיו שיחביאו את הכסף, יספרו ויחשבנו
האם יש כעת יותר או פחות ולעולם לא יתנו לילד "הגנב" ]אפילו בדמיון זו זוועה
לחשוב כך, כל שכן אם אומרים או כותבים זאת[ כסף. הגישה המוצעת כאן- הפוכה!!!
מהיום, בלי מילים, כסף יהיה דבר שנשים בכול מקום ואוכל גם להוסיף מלל: "ב"ה,
זכינו ובבית שלנו אפשר לשים כסף בכול מקום, כולם פה אחראיים וישרים , זה תענוג
ורוגע בשבילי שאני סומכת על כולם". ודווקא לילד הזה אתן סכומים גדולים של כסף
ואומר לו: "מזל שיש לי בן כל כך אחראי שיכול לעשות קניות, להסתדר עם כסף,
עודף ושניתן לסמוך עליו בכול, ברוך ה' !!!".
כלומר, דווקא את הנקודה שכעת חלשה אותה אחזק באופן הפוך.
לאמון כוח רב. "אם- אמון- אמונה- אימון" היכולת להאמין ולשחרר את החלק שלי
כהורה הוא חיוני לצמיחת הילד. ילדים שישמעו כותרות בומבסטיות על יכולתם אך
ההורה לא יחוש זאת בתוכו, חבל על המילים. צריך להיות סנכרון מלא בין התחושה
הפנימית, המסר הלא מילולי לבין המסר המילולי. אין טעם במילים אם אין להן עוגן.
ואם התחושה היא ברורה, חזקה היא עוברת הלאה גם בלי מילים. ההמלצה לדבר,
למרות התחושה הפנימית היא לילדים הזקוקים לאופן נוסף של קלט, לחיזוק ותגבור,
עידוד והעצמה.
הבחירה איך לפרש את התנהגותו של הילד, איך להגיב לה ואיך דווקא מהמקום
החלש לצאת למסע של צמיחה- בידנו!!!
תפקידנו, כאימהות הוא ליצור כותרות חיוביות. כל כותרת מהווה כתר לבן המלך
היכולה לבנות עולמות ולהעצים כל תכונה לצידה החיובי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
זה כל כך נכון ודומה לרעיון ה"לייבלינג" – הדבקת תויות, אבל בפועל כל כך קשה ליישם בדיוק בגלל הנקודה האחרונה – ילדים יודעים מתי המחמאה אמיתית או לא. יש חשיבות לא להגיב ספונטני בכעס מצד אחד, אבל כן להגיב במילים היוצאים מהלב, ומה לעשות שאנחנו בני אדם ולא תמיד יכולים לדון לכף זכות כל התנהגות, במיוחד כשמדובר בילד שלנו. דרך אגב, פעם עשו מחקר בבית ספר בו נתנו לילדים מבחן לבדיקת רמה משכל, ואחר כך זייפו את תוצאות המבחנים (רק המורים קיבלו את התוצאות) כך שהציונים ניתנו באופן אקראי בלי קשר לאיכות המבחן. אחרי שנה, נבדקו ציוניהם של הילדים, והתברר שהילדים הצליחו בלימודים בהתאם לציונים המזוייפים שלהם במבחן! וזאת כשהילדים והוריהם לא קיבלו את התוצאות והיה אסור למורים לשתף אותם בזה, רק הציפיות של המורים כלפי הילדים, שינו לגמרי את רמת השיגיהם הלימודיים.
תודה על הכתבה.