זה לא הנכד! זה הבן…

שיתוף ב email
שיתוף ב print

זכינו לגדול בדור בו אם ובת זו לצד זו מבלות בבית החלמה…

ונוצר מושג חדש "אמא-סבתא"

תוחלת החיים עולה ועמה גידול האוכלוסיה. השמחה הזו מהולה בהרבה התמודדות ובמורכבות , לאמא שהיא סבתא במקביל ולבן הזקונים. התמודדותה של האמא-סבתא מלווה אותה לאורך ילדותו של בן הזקונים שלה.
התמודדותו של הילד גם היא מורכבת ומציפה קשיים רבים קנאה טבעית באחיין שמבקר פעם ב..וכולם מתנפלים ומנטרים סביבו. כך גם במשך חייו עתיד הילד לפגוש את אחיינו אולי בישיבה יחד? ובשלב השידוכים? חשבתם על זה..
אסתר היא אמא-סבתא משתפת אותנו בחוויה הייחודית הזו:"צריך להבין שגם לנו כהורים זו סיטואציה שממש קורעת, אני רוצה כ"כ להחמיא ולפרגן לביתי על בנה ולנכדי להרעיף נשיקות ותשומת לב, אבל לא פעם כשחיים הקטן באיזור אני מתאפקת ממש! ילד קטן לא מבין את ההפרדה הוא מבחינתו מרכז העולם! ואם הוא יראה אותי כך עם יוסי נכדי שממש בגילו אני בטוחה שזה יעיק לו…"
אני תוהה ומקשה על אסתר:"אני לא ממש מבינה …הרי זה כמו שיש שני אחים בגיל קרוב – האם גם אז על האם להמנע מלהעניק תשומת לב לילד האחר?! ילד גם צריך ללמוד ולדעת את מקומו …"
אסתר מיד קופצת ומוחה בתוקף:"לא! אין מה להשוות את זה, נכד ובן זה לא אותו דבר! תדמייני לעצמך בובת חמד שתמיד שהוא מבקר הוא מטופטפ וחמוד ונהנה מסבתא שמחלקת מתנות…הסיטואציה שונה לחלוטין ואני חושבת שהורים שזכו לילד חדש במקביל להיותם סבא וסבתא חייבים להיות מודעים לקונפליקט הזה! ואם ה' נתן לנו את שני הכובעים יחד בטוח שאנחנו יכולים לעשות את זה באופן הטוב ביותר!"

וואו! אני חושבת בליבי האם התפקיד המיוחד נסך בה זיק של אישה אצילית? או שלפני כן הייתה כזו? באמת אישה מיוחדת מכהנת במגוון תפקידים במקביל וומודעת למורכבות שהם מזמנים…

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    בתור אחת שמכירה את הנושא מקרוב גם מצד אימי וגם מצד חמותי שילדו ביחד איתי אני מסכימה עם הגישה שהדוד המוז'יניק צריך את מקומו, אבל זה לא אמור לבוא על חשבון האחיינים, הם חמודים ומתוקים וכבודם במקומם מונח וכשהם מגיעים הם מקבלים את תשומת הלב הראויה והדוד שותף, רק שהיחס צריך לבוא גם מצד האחות או הגיסה שלדוג' לא תרשה לילדיה להשתלט על החפצים של הדוד אם הוא לא מסכים וכד'.

  2. מישי הגב

    בתור כלה צעירה שילדה לחמותה נכדה בכורה אחרי שלחמות עצמה נולד ילד חצי שנה קודם…
    והחמות החליטה שכרגע היא לא "סבתא" כי היא צריכה להיות כל כולה לילד שלה..
    בסופו של דבר במשך הזמן היא היתה מתוסכלת מזה שהבת שלי כמעט לא מכירה אותה ובטח שלא מתייחסת אליה כאל סבתא לעומת הסבתא השניה של הבת שלי שהיא רק הייתה חולמת כל היום לבוא אליה והייתה רצה אליה ומדברת עליה על כל היום…
    אני הכלה גם כן הייתי פגועה שכך היא מתיחסת לבת שלי…וזה יצר חיכוכים לא נעימים…
    בקיצור! היום (אחרי 3 שנים) היא מנסה בכל הכוח להשלים את הפערים..
    אבל קשה לי למחוק את הרגעים האלה בהם היא הכריזה "כרגע אני לא סבתא, אני אמא של הבן שלי"…
    אני חושבת שאת טעות ממדרגה ראשונה…
    לי היו אחיינים קרובים לגילי ומעולם לא הרגשתי מקופחת למרות שהם היו הנסיכים של הבית….

  3. אמא של... הגב

    הי
    אני מהצד ההפוך
    אני הייתי הילדה שהיו לי אחיינים בגילי
    ואמא שלי כמו תמיד התנהגה בתבונה אף פעם לא הרגשתי מופלית לרעה
    אלא הייתי שותפה בעשייה לכבודם
    אפילו שהם קיבלו די חנוכה ואני לא (לי לא היו סבות שיתנו..)
    אבל ידעתי את ההפרדה ואפעם לא סבלתי מזה!
    אשרי אמא שלי החכמה

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן