חזרה בתשובה-תהליך רגשי או שכלי?

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בס"ד

סביב חודש הרחמים והסליחות, תמיד עולה הקונפליקט הפנימי האם ההתעוררות שלי לתשובה נובעת מתוך אימת הדין- תשובה מיראה או האם תשובה מאהבה?

גם אהבה וגם יראה-פחד שניהם  מציינים רגשות. האם ייתכן שאנו מתעוררים לחזור בנו ממעשינו אך ורק מתוך לחץ רגשי? "מאימת הדין"? וכיצד נוכל לפתח גם הכרה שכלית בתהליך הזה?

בנוסף, חשבתי לעצמי עד כמה אנו נותנים דעתנו בתחום החינוך להשגת שינוי התנהגותי אצל הילדים דרך איזשהו תהליך רגשי שאנו מעבירים אותם- עונשים, איומים, הפחדות ("אל תדבר עם זרים הם יכולים לעשות לך דברים רעים") או שאולי נוכל באמצעות תהליך של הסבר, פיתוח דיאלוג וגירוי חשיבה אצל הילד להוביל לתובנה הכרתית?

כמו תמיד, קשה לי לבחור, אני רוצה את הכל! גם וגם!

אני כאמור דוגלת בעיקר בפיתוח שיח רגשי עם הילד, שמתחיל בראש ובראשונה במודלינג שעושים אנחנו, ההורים או המטפלים ע"י דיבור העולם הפנימי שלנו ונתינת שמות לרגשות של עצמנו וגם של הילדים. דרך זו של "תשובה מאהבה" מתוך הבנת הטוב/ השלילי שבמעשה מסויים, דרך פיתוח תובנות של הילד עצמו לגבי התנהגות כזו או אחרת נוכל להביא להפחתה במס' הפעמים שבהם ינהג בהתנהגות שלילית.

לעיתים יש מקרים מורכבים יותר. התנהגות פוגענית שהשתרשה אצל הילד, משהו שהפך להרגל או יצא משליטה, או לחילופין יש ילד נוסף בבית שמזין ו"מדליק" את ההתנהגות השלילית כל פעם מחדש, במקרה כזה  נצטרך להשתמש ב"אמצעי אכיפה" נוקשים יותר. כלומר בשלב ראשוני להשתמש בהפסקה של פעילות מהנה כלשהי, בהתניה שאם ההתנהגות השלילית תחזור על עצמה תגיע תגובה מצד ההורים, זאת על מנת לעורר רגשות כמו לחץ, פחד וכד' שישחררו חומרים כימיים מעוררים במוח וממילא יסייעו בזירוז של הפסקת הפעילות השלילית. ובהמשך נוכל לשלב שיח רגשי.

בחזרה לחודש אלול…אני שומעת שוב ושוב מאנשים ש"קשה להם עם חודש אלול" והתקופה הזו מעיקה, אם בשל המתח המתעורר, וחשבתי שאולי נוכל להפנות את הקשב שלנו גם לצד השני של המטבע.

ושוב אל הכותרת שלנו- האם נצליח לשלב תהליך שכלי- הכרתי בחזרה בתשובה שלנו?

בטיפול אנחנו נוהגים לומר ששינוי אמיתי מושג כאשר מושגת תובנה פנימית, כאשר יש הפנמה של מה נכון לי ומה לא נכון לי ואני מייצר לעצמי עזרים כדי להתקרב אל הטוב ולהגן על עצמי מפני זליגה אל הרע. בדיוק כפי שנדריך נער/נערה בסיכון. שם היכולת לקרוא את הסיטואציה המסכנת עוד לא הבשילה.

"המלך בשדה", כמו אבא שיורד על ברכיים, ממש לגובה של הילד הקטן שלו, כדי שיוכל  להביט ישר לתוך עיניו ולדבר ממש בשפה שלו. ולפתח איתו שיח רגשי ובתוך השיח הזה גם ליצור דחיפה לשינוי ע"י הגברת המתח ואולי אפילו היראה (תקיעות שופר וכד') וזה מה שנותן לחודש הזה את הכח הסגולי שלו לייצר אצלנו שינוי, כל זאת בתיבול של שיח מתוק על אהבה וקרבה רגשית כי בכל זאת "לא היו ימים טובים לישראל כראש השנה ויום הכיפורים…"

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.