"אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו"
הזמן לא עוצר מלכת.
בקושי הספקתי למצמץ וגם ראש השנה חלף לו ….
כשיצאו יומיים של חג עם אירוח, אחרי ההבדלה, ו'פרויקט נקיון הבית' הרציני, התגובה הראשונית שלי הייתה להתיישב על המחשב ולהתחיל לעבוד. הרי נכון, עצרנו את העולם מלכת קצת, במשך שלושה ימים מלאים התנתקנו לגמרי, אבל עוד המון עבודה מחכה לנו. ב"ה, יש לי כמה מודעות ומצגות לגמור, להתחיל לעבוד על פרויקט חדש.. ברוך ה' יש עבודה, אז קדימה, הרי אני חייבת לסיים דחוווף הכל לעוד יומיים! ואם לא אעשה את זה עכשיו – זה לא יקרה מעצמו, נכון?
אבל אז, נעצרתי. משהו בי פשוט סירב להתיישב סתם כך על המחשב ולחזור לשגרת היומיום. מה, אפילו עוד שעתיים את לא יכולה להיות מנותקת? הרגע יצאת מראש השנה, היום שבו נכתב בדיוק מה יקרה לך השנה, בדקדוק מושלם, בכל יום ובכל שניה. איך אפשר סתם כך לנחות לשגרה הרגילה? להתחיל לעבוד, לסתום שוב את האוזניים לקולות הנשמה העדינים שהתעוררו בשלושת הימים האחרונים…
והרי, זה עוד לא נגמר. יום כיפור מתקרב.
אני אוהבת מאוד את יום כיפור. פעם, הוא הפחיד אותי. כמו את כולם. אבל ככל שגדלתי הבנתי שבעצם, זה יום שאין אדיר ממנו, יום שכולו קרבת אלוקים, יום שלא אכפת לך להיות גם 10 שעות בבית הכנסת ופשוט לדבר עם אבא שלך. ביום כיפור, ה' יתברך הכי קרוב. הכי זמין שיש. ביום כיפור את עומדת מולו בפשטות, ומבטיחה לו שבאמת את רוצה להיות טובה יותר, את רוצה לעשות הכל לשם שמיים, את רוצה ללכת בדרך האמת ולא להרפות ממנה. וביום כיפור את גם מבקשת סליחה. על כל העבירות שעשית, הדיבורים שדיברת, המחשבות שניסית להסתיר ושחכת שאי אפשר, ההבטחות הקטנות שלא זכית לקיים…
ובעיקר על הרגעים האלו, שהם לא ממש עבירה.
הרגעים הקטנים האלו שלקחת הכל על עצמך, את הלחץ למצוא עבודה, את העמידה ביעדים, את השיעור למסירה שנחת עלייך אתמול ואת ההשתדלות הקצת מאוד מיותרת. על הרגעים הקטנים האלו שפתאום שחכת שגם הם תחת יד מושגת, וגם הם יעברו בדיוק איך שה' יתברך רוצה. על הרגעים האלו שכל כך הכנסת את עצמך אליהם, עד שלא נתת לעצמך האמתית, לחלק אלוקה ממעל שבך, מקום.
כן, גם על זה אני צריכה לבקש סליחה, על זה שלפעמים אני לא מספיק תלויה, ולא מספיק קטנה. על הרגעים שאני חושבת שאני גדולה ועצמאית ויכולה, ובוכה וצוחקת כאילו שאני מחליטה. על זה אני צריכה לבקש סליחה מאבא שלי, על זה שלפעמים אני עלולה קצת לשכוח שאני הבת שלו.
ובדיוק בשביל זה ה' יתברך נתן לנו את התקופה הזו, לעצור הכל. כן, גם שכשיצאנו מראש השנה והנטיה הטבעית שלנו היא לקפוץ קפיצת ראש ישר אל תוך השגרה, הוא נותן לנו את עשרת ימי תשובה ואת יום כיפור הנפלאים, בולם אותנו קצת, נותן לנו קצת זמן לחזור לעצמנו. לנחות נחיתה רכה, בלי לשכוח מאין באנו ולאן אנחנו בעצם הולכות. בכל מצב.
ובעיקר לבקש ולהתחנן שבשנה הבאה, במיוחד ברגעים האפורים האלו, שאנחנו עושות הכל לשם שמים, אף פעם לא נשכח כמה אנחנו ילדות קטנות בידיים גדולות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
יישר כח מאד נהניתי מהכתבה מילים פשוטות בגובה עיניים ויחד עם זאת נוגעות במיתרים הכי עדינים ומדויק כ"כ
כי בד"כ מרגילים אותנו לעשות תשובה על עבירות וכאן הנקודה היא לדעת ולזכור שהכל ממנו וכשאני שוכחת על זה יש לשוב .
משפט חכם ששמעתי"הכל בשליטה,אבל לא שלך."