אחת הבעיות הנפוצות שבעטיין מגיעות אימהות אליי להנחיה היא מריבות בין אחים. ואכן, סכסוכים ומריבות הן דבר שבשגרה בעולמם של ילדים (וגם של מבוגרים). אז, כיצד בעצם פותרים סכסוכים? למריבות בין ילדים מתלווים: אלימות, פגיעות רגשיות, וברוגז. אמנם, זיכרונם של הילדים קצר מאוד, רגע אחד הם רבים, ומיד חוזרים לשחק כאילו לא קרה דבר, אך מריבות שוברות מערכות יחסים, וכל –כך קשה לזכות בחברות טובה… חבל.
קצת רקע…
היחסים החברתיים של הילד עם בני גילו קרויים ' יחסים אופקיים', או במילים אחרות: קבוצת השווים, והם משמעותיים להתפתחות כישוריו התקשורתיים, ההבנה הרגשית-חברתית, ההבנה של החוקים החברתיים (נורמות) והתפתחות דימוי עצמי חיובי, כל אלו יכולות שלא באות לידי ביטוי ב'יחסים האנכיים' של הילד עם עולם המבוגרים.
ברם, יחסים חברתיים אינם בהכרח הרמוניים. ישנם קשרים חברתיים חיוביים וישנם שליליים (מריבות, ברוגז). רוב הקשרים החברתיים מאופיינים במעבר ממשחק מהנה ביחד, שגולש לקונפליקט ומסתיים בחיוך. כולנו מכירות את המריבות שהן חלק בלתי נפרד ממשחק החבל, עד שזה נראה למתבונן מהצד כחלק מהמשחק. ..
קונפליקטים, בשונה מתוקפנות הם סוג של תקשורת חברתית. ככל שילדים מתחככים יותר עם ילדים אחרים, נוצרים קונפליקטים שמקורם באי הסכמה.
כלומר, קונפליקט הוא הזדמנות חשובה ללמידה, ניתן למנף את הסכסוך להזדמנות ללמידה אודות הצרכים האמתיים שלנו והיכולות התקשורתיות שלנו. ומכאן, שפתרון קונפליקטים הוא שיעור חשוב ב"מדעי החיים", וכדאי בהחלט להצליח בו.
כיצד ניתן לפתור קונפליקטים?
ראשית יש צורך לזהות את הבעיה. עפ"י תורת האילוצים (T.C.C), בעיה מוגדרת כהתנגשות בין שני מצבים, שאין, למעשה, ביניהם, פשרה המתקבלת על הדעת. כלומר: מעין "מבוי סתום", שבו כל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו, לא פנוי להקשיב לשני, ואפילו לא מאמין שייתכן פתרון מוסכם על הצדדים. מצב כזה עלול להוביל לאלימות פיזית או מילולית מתוך תחושת מצוקה וחוסר אונים.
בזמן סכסוך מרגישים הצדדים כבתוך "ענן". כשמעונן, עננים כבדים שטים בשמיים, מזג האוויר אפור וקודר, האווירה לא נעימה. במצב כזה יש צורך לארגן את המידע הקיים, למקד את תמונת המצב בצורה בהירה. חלק חשוב בהגדרת הבעיה הוא ההבחנה בין הרצון לצורך של כל אחד מהצדדים. גילוי הצורך, האינטרס, העומד מאחורי הרצון עשוי להוביל לפתרון אמתי.
בשלב שני, חשוב לבדוק את ההנחות העומדות בבסיס הצורך שלנו. לעיתים קרובות אנו פועלים מתוך הנחות מוטעות. חשוב שנבחן את הנחות היסוד של כל אחד מהצדדים המשוכנעים שהם ממש "חייבים" למלא צורך זה או אחר.
בשלב האחרון, חשוב לחשוב בצורה יצירתית ולחפש מטרה משותפת. מטרה המוסכמת ע"י שני הצדדים הופכת את הקונפליקט מעימות בין אחד לשני, להתמודדות משותפת להשגת המטרה. בפתרון מסוג זה יש רק מנצחים!
חלק מהילדים לא זקוקים בתיווך ביחסיהם החברתיים, אך ישנם ילדים שזקוקים להדרכה בנושא זה בכדי לפתור קונפליקטים בדרכים חיוביות.
המבוגר הנוכח בזמן קונפליקטים בין ילדים בגיל הרך צריך לעתים קרובות לשמש להם כ"פה" ולבטא במלים ברורות את מה שהם עדיין לא מצליחים להגיד בבירור. חשוב לעזור לילדים להבין מצבים חברתיים שונים, על ידי כך שהמבוגר "מפרש" לילדים הרבים ביניהם זה את רגשותיו, רצונותיו וכוונותיו של זה. ואולי חשוב מכל אלו, המבוגר הנוכח חייב לעזור לילדים הצעירים המעורבים בקונפליקט, או צופים בו, לווסת את העוררות הרגשית שלהם.
לסיכום, ניתן לפתור קונפליקטים, ע"י חינוך לחשיבה אחרת מהחשיבה המקובלת שמובילה ל"מבוי סתום" במערכות יחסים. חשיבה הממנפת את הסכסוך לבניית יחסים הדדיים, ללא וויתור של אחד הצדדים, תוך הדגשת המטרה המשותפת ומימוש הצרכים הלגיטימיים של כל אחד מהצדדים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מעניין מאד. רק חבל שאין דוגמא מעשית איך לפתור קונפליקט