ידעת שהיציבה שלך מושפעת מהרגשות שלך?

שיתוף ב email
שיתוף ב print

ב"ה

הפן הרגשי של רצפת האגן

חשבתם פעם שרצפת האגן שלכם מושפעת מרגשות?

אנחנו כבר רגילים ברוך השם בעידן ההוליסטי שלנו ועל אחת כמה וכמה כיהודים לרעיון – 'נפש בריאה בגוף בריא' אבל להלביש את זה ממש בגוף ולהבין איך זה עובד אחד לאחד, זה כבר עניין אחר.

אז בואו נלביש את זה בגוף ונבין את האפקט הרגשי על רצפת האגן.

בעצם, שלא אשמע יומרנית מדי, אתקן ואומר– הבה נבין כמה מהאפשרויות של השפעה רגשית על רצפת האגן כי להבין את הגוף שלנו באופן מוחלט על מורכבותו והכוחות הנפשיים הפועלים עליו, זה שייך לקב"ה וכמה שנבין זה תמיד יהיה רק חלק מהתמונה כולה.

נתחיל מהסבר פיזי – למי שעקב אחרי כל הסדרה, כתבתי כבר בעבר שיש בגופנו מערכות שרירים הופכיות – שרירים כופפים וזוקפים שכשמם כן הם – זוקפים או כופפים את הגוף.

לשם דוגמא – שרירי הגב הם שרירים זוקפים. הם מיישרים את הגוף ומחזיקים אותו ניצב. לעומתם, שרירי הבטן האורכיים, אלה שאנו עובדים איתם בכפיפות בטן, הם שרירים כופפים.

השרירים הזוקפים הם שרירים שנועדו לעבוד לאורך זמן, לעומתם השרירים הכופפים הם שרירים שפעולתם עוצמתית אך ממוקדת בזמן קצר. כפי שבטח כל אחת מכן חשה שהיא לא יכולה להישאר בשיא המאמץ בכפיפת בטן לאורך זמן…

ועכשיו ניגע בפן הרגשי – השרירים הזוקפים שלנו מעמידים אותנו מול העולם ומעמתים אותנו עימו ועם הדילמות הקטנות והגדולות, קצרות התווך וארוכות התווך. אם יש לנו חששות ופחדים, כמובן שזה ייבוא לידי ביטוי בגופנו ונמצא את עצמנו מעיזים פחות להתייצב זקופים ובטוחים מול העולם.

על דרך הניגוד, השרירים הכופפים נותנים לנו תחושה מסוימת של מוגנות ועוזרים לנו להרגיש פחות מאוימים מהעולם סביב.

אל השרירים הגדולים כופפים או זוקפים מצטרפים הרבה שרירים שבמבט ראשון נראים כלא קשורים אבל ככל שאנו מודעים יותר לגופנו ולמוטיבציות השונות מאחורי אופני התנועה, נבחין יותר בשרירים קטנים שמשפיעים בגדול.

דוגמא חזקה לכך היא – שרירי העיניים. ברגע שנרגיש חשש או איום, נצמצם את העפעפיים וכמובן יחד איתם את שאר השרירים הכופפים. זה לא תנועה גדולה וקרוב לודאי שהיא כלל לא תראה מבחוץ אבל היא מפעילה המון שרירים בגוף ומשפיעה על תפקודים פנימיים.

אחת ההשפעות היא על רצפת האגן.

כפי שאמרנו השרירים הקדמיים של הבטן שהם אלה שמופעלים בכפיפות בטן, הם חלק מהשרירים הכופפים. ציינו גם בעבר שכאשר בית-החזה מכווץ כלפי מטה הוא לוחץ את חלל הבטן כלפי מטה ו…לוחץ על רצפת האגן.

המשוואה הזו מביאה אותנו להבין ש-חשש או פחד גורמים ללחץ על רצפת האגן.

ככל שמדד הרגשות והפחדים ממושך יותר כך המצב של לחץ על רצפת האגן הופך להיות יותר ויותר חלק בלתי נפרד מהרגלי התנועה שלנו.

מנגד, חשוב מאוד לזכור שלמח האנושי יש יכולת למידה מופלאה ויכולת לשנות הרגלים לקויים.

נפלא לחוות ולהיווכח שעם שינוי הרגלי התנועה, גם 'הרגלי' החששות משתפרים.

כך דרים בכפיפה אחת גוף ונפש ומזינים ולומדים האחד מן השני.

 

 

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.