טיפול רגשי לילדים מתמודדים

נעים מאוד שמי דבורי רבינסקי ואני מטפלת רגשית לילדים מתמודדים,

מתמחה בטיפול לילדים להורים גרושים.

בתור בת להורים גרושים הנושא הזה קרוב לליבי ועוד יותר הילדים שמתמודדים איתו.

מלבד הידע, הנסיון וחויות החיים (שאני חויתי כילדה) שתרמו ולימדו אותי הרבה, היה חשוב לי ללכת לרכוש כלים מקצועיים ולהתמקצע בתחום הטיפולי, על מנת שאוכל לתת מענה מדויק לכל ילד או ילדה שנמצאים תחת הקטגוריה הזאת.

במהלך השנים כשנפגשתי עם הרבה מאוד ילדים להורים גרושים וגם עם גרושות בעצמם, הבנתי כמה זוית הראיה והבחירה שלנו משפיעים כל כך על חיינו.

שמתי לב שיש לי הרבה מידע שיכול להועיל ולתת ערך רב לאמהות הגרושות

לכן החלטתי להנגיש את המידע הזה ולתת ידע וכלים מעשיים,

והכי חשוב לעלות את המודעות לכך שהילדים האלו יכולים לגדול אחרת – הרבה יותר שמחים ובטוחים.

כמה פעמים יוצא לך בתור אמא גרושה לשמוע את המשפטים האלו:

"היא בת להורים גרושים, הגיוני שהיא תבכה כל כך הרבה"

"הוא בן להורים גרושים, לכן הוא ככה אלים או נוטה לריב"

"הם ילדים להורים גרושים, לא פלא שהם ככה מתנהגים"

"מסכנים הילדים, הדור של היום… ישר גירושים…לא יודעים להתמודד"

"הגרושה הזאת מרשה לעצמה יותר מידי.. תראו איך הבנות שלה נראות"

"אומלל הילד הזה, רואים שאין אבא בתמונה"

"הילדים האלו צריכים טיפול רגשי בדחיפות"

ועוד כל מיני משפטים כאלו שמורידים את המוטיבציה, ומעלים את מפלס הכאב וחוסר האונים.

אשה שח"ו מתאלמנת, משפחה שחלילה משכלת ילד או נולד להם בן חריג, יכולים בהחלט לשמוע משפטים בסגנון זה (בד"כ זה קורה הרבה פחות) אבל גם כשזה נאמר זה מגיע ממקום אחר,

משפחה שנוחתת עליה חלילה אסון שלא תלוי בה, באופן טבעי כולם מרחמים, ומשתדלים מאוד לעזור, להקל, לתמוך, ולעשות מה שאפשר על מנת לגרום להם להרגיש טוב יותר,

לאחר מכן מגיע שלב הערכה: מסתכלים עליהם בתור משפחה מיוחדת, מעריכים אותם על זה שהם צולחים את הקשיים, מעריכים אותם על הבגרות ועל היכולת להתמודד עם המצב הלא פשוט, על התובנות שלהם על החיים, על האמונה שלהם ועל היכולת להיבנות ולהיתקדם הלאה.

לאומת זאת זוג שמתגרש ובד"כ גם הילדים שלהם, מקבלים יחס שונה לגמרי,

יחס של האשמה, של ביקורת , של שיפוטיות ,

ובמקרה הטוב של רחמים.

אבל, גם רחמים לכשלעצמו לא בדיוק עוזר.

ולפעמים אף נותן תחושה כואבת יותר.

כשמרחמים על משהו בד"כ משדרים לו: אתה מסכן, אתה אומלל, אין לך מה לעשות, איך תצא מזה? מה שגורם להרגשת נחיתות ומוריד הרבה מהדימוי העצמי.

חסר פה אלמנט חשוב – הערכה , את ההסתכלות שמסתכלים על כל משפחה אחרת שמתמודדת.

כמעט ואין אנשים שמגיעים לגרושה ואומרים לה וואו, כל הכבוד לך!

כמה כוחות יש לך.

איך את מגדלת את הילדים במסירות…

איך את מתמודדת עם כל האתגרים בגבורה!

נכון, זה מצב שהוא לא קל

בהחלט צריך להכיל, לתמוך, לאהוב ולקבל,

השאלה אם באמת נצרך כאן רחמים?

ואם כבר אתם מרחמים, אז תזכרו גם להעריך!

להעריך את הזוג שהתגרש גם אם לדעתכם הוא עשה טעות,

או גם אם לא בדיוק מובן לכם למה זה קרה.

אין לכם באמת מושג מה היה שם.

תעריכו אותם על הכוחות שהם מגלים,

על המכשולים שהם עוברים,

על האתגרים וההתמודדיות שהם צולחים.

להעריך זה לא לתת לגיטמציה, זה לתת כוח למי שמתמודדת עם זה!

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

למה חשוב להכין את הילד לקראת הגירושין? יהודית שולם בזוית אישית מכשיר ניווט חורף/תמר משה השקט שמאחורי הסערה / פארלי מורגנשטרן