יש תקופות שאנו מוצאות את עצמינו במקומות חשוכים, קשים וכואבים.
אנחנו נמצאות בתוך קלחת של התמודדות יומיומית, של אתגרים, של משימות בלתי פוסקות.
יש פעמים שהילד שלנו הוא זה שמתמודד, הוא זה, שיש לו קשיים, שיש לו אתגרים בדרך, ולנו כל כך קשה לראות את זה, בתור אמהות אנחנו רוצות כל כך להוציא אותו משם
לפעמים כשאנחנו כל כך שקועות בקושי, אנחנו שוכחות להיסתכל על המעט אור ואז הקושי הוא הרבה יותר מוחשי וכואב.
אז נכון שבד"כ כדי לצאת מהתקיעות צריך לעבור תהליך שמותאם לכל אחד באופן אישי. כמו שבכדי להאיר חדר / אולם צריך מערכות תאורה שונות.
אבל תמיד מעט אור, יביא לתחילתו של שינוי! לעולם לא נוכל להכניס אור (קטן ככל שיהיה) לחדר חשוך ולהשאר באותה רמת חשיכה.
באחת ההדרכות שקיימתי, שאלה אותי אמא (גרושה)
אני יודעת שהילדים שלי מתמודדים וחווים קשיים, למדתי ואני כל הזמן שומעת, שצריך לדבר איתם על זה ולתת להם מקום להביע את רגשותיהם ובכך יוכלו קצת להשתחרר מכל המועקות,
אבל שמתי לב שכל פעם שאני מעלה את הנושא הזה הילדים שלי מתחמקים או לא מעונינים לדבר, או שממש מתפרקים ומתחילים לבכות.
מה אני עושה, אני ממש דואגת שישמרו הכל בלב?
שאלתי את אותה אמא:
מה קורה לאחר שאת מתחילה לדבר איתם? האם את נכנסת איתם לתוך הקושי וגוררת לתוכו גם את הקושי שלך או שאת מובילה אותם למקום טוב יותר?!
בהחלט חשוב מאוד לדבר עם הילדים על הקושי, חשוב לפתח אצלם מודעות למה שהם חווים ומרגישים – זה אכן משחרר ותורם להם מאוד.
אבל חשוב עוד יותר להוביל אותם ולקחת את השיחה למקום שיעצים אותם!
כן, בדיוק כך.
לאחר שסיימתם לשמוע, להקשיב, ולבדוק איכן הילד נמצא, זה הזמן לדבר איתו על הדברים החיוביים שהוא חווה או יחווה, על כל מה שכן טוב ויש לו בחייו ובעז"ה יהיה לו בעתיד.
להשאר רק בתוך הקושי זה מאוד מאוד קשה! והגיוני שילדים לא ירצו להיות במקום הזה.
יש ילדים שיעדיפו לדבר על הבעיה ויש ילדים שיעדיפו לדבר עליה בעקיפין וזה גם בסדר.
אך בכל מקרה צריך לזכור לקחת ולהוביל את השיחה למקום בטוח, רגוע ונעים יותר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
