תופעה מוכרת אצל רבים
ויש גם שבכלל לא אוכלים ולא מזינים את הגוף
במרכיבים חיוניים בזמני לחצים.
ממש אכילה רגשית
והרגלי אכילה שקשורים להרגשה ולא לתזונה נכונה.
קל לכתוב, אכן קשה מאוד מאוד לשנות
יחד עם זה – מה נוכל ללמוד מהתבוננות בתקופה זו של השנה?
אני כותבת את הפוסט הזה במוצאי צום עשרה בטבת.
יום בו התחיל המצור על ירושלים
ואנו מתאבלים ומצטערים על כך
מכים על חטא
ועולים טפח מעל קרקע המציאות הגשמית בה אנו חיים.
מה עוד נוכל ללמוד מזה היום?
אני רוצה להביא דוגמא כמפתח לשינוי מבורך
מנינה (השם בדוי כמובן) שהגיעה אלי
לאימון פרטני.
היא רצתה להתחיל בסדרת הפגישות ל'גמילה קלה ממתוקים'
כדי לשלוט יותר על מאכלים שאינם בריאים לה.
"תני לי דוגמה שאכלת משהו ואחר כך הרגשת שזה היה מיותר" ביקשתי ממנה.
לנינה לא היה קשה להעלות בדמיונה אירוע כזה.
"באחד מהימים האחרונים ילדי בגיל ההתבגרות
התחצף אלי ונפגעתי.
צעקתי עליו מאוד, היו האשמות הדדיות ובשלב כלשהוא נכנסתי לחדרי,
הלכתי לפינה נסתרת
בארון אשר שם אני מחביאה את הדברים המתוקים מהילדים.
יש שם חטיפים, עוגיות ושוקולד.
למעשה אני מחביאה אותם שם 'לעת צרה' שכזו.
בכל פעם שהטונים עולים ואני מאוד כועסת – אני פשוט יושבת על מיטתי
ואוכלת את החטיפים תוך כדי קריאת ספר טוב.
תמיד חלמתי לחיות באורח חיים בריא
וכל כך מתסכל אותי ששוב ושוב אני נכשלת.
מרגישה שאין לי משמעת עצמית
אני מרגישה שבגלל אכילת הדברים האלו אני באופן כללי יותר עצבנית, עייפה וחלשה – אבל אני
לא יודעת איך להפסיק את ההרגל הזה.
בשביל זה באתי אליך היום"
כך היא אמרה ונינה היא לא הראשונה.
לדעת הרבה ועם זאת להמשיך לאכול מה שמזיק לבריאות הגוף והנפש
אופייני לנשים רבות איכותיות וטובות שמגיעות אלי.
אז מה עושים? יש פתרון???
הפתרון שלי שעבד ויעבוד בס"ד בצורה נפלאה אצל נשים רבות
הוא לאמן את עצמן לא להשתוקק
למתוק ולזה אני קוראת תהליך ל'גמילה קלה ממתוקים'
ולמה קלה?
כי זה נעשה באמצעות התת מודע
ולא מתבסס רק על כח הרצון והתרגול העקבי לאורך זמן.
ממש לא לרצות לאכול את הדברים בעלי הקלוריות הריקות הללו,
המעלים רק את המשקל ולא
את רמת הבריאות.
אין ברירה – ברגעים כאלה קשה לאנשים להסתפק רק בקובית שוקולד קטנה.
אז כמובן לא נגזור על עצמינו צום מוחלט
אך להיגמל מהתשוקה העיוורת למתוק – אני מאוד ממליצה!
אבל בכך לא תם האימון – זו הייתה רק מחציתו!
ההליכה למתוקים ולחטיפים
היא בעצם סוג של הגנה שהייתה לנינה מרמות לחץ בלתי נסבלות.
הנשנוש היה בעצם 'מסירות נפש' ו'מסירת בריאות הגוף' על מנת לא להמשיך ולהעכיר את
היחסים ברגעים קשים של ויכוחים בצורה שאין ממנה חזרה.
נינה עשתה כמיטב יכולתה באותו רגע
ונהגה ללכת למתוקים ולנשנוש כאל הרע במיעוטו
במצב שנוצר!
באימון למדנו ביחד איך להירגע
כדי שהנשמה לא תזעק לצורך למתוק
רק על מנת להירגע מעט
ובאופן זמני בלבד ואחר כך להתחרט
נינה קיבלה ממני באימון כלי עוצמתי לשינוי רגשות מהיר
וגם הבנה ואור חדש על עצמה ומערכת היחסים עם בנה.
למה אני מספרת את זה דווקא היום?
כי אנחנו נמצאים ממש לאחר צום עשרה בטבת
תורה היא הוראה וגם אפשר ללמוד ממנה הרבה דברים חיוניים לחיים.
ההלכה שלנו היא לצום ביום זה
וכך יש לעשות גם בשאר הצומות
שהם זכר לשאר האירועים המצערים בהיסטוריה של העם היהודי.
בהרהורים על משמעות דיני הצום
בצמוד למפגשי האימון עם נשים ונערות קבלתי וחשתי חזק את
התובנה שחז"ל מתווים לנו דרך ברורה:
יש משהו שמעציב אותך?
דווקא תצום. אל תאכל.
תרגיש את הצער שלך לזמן מוגבל ובעוצמה מבוקרת.
ממש בדומה לדיני אבלות על החורבן.
ובמקביל תעשה חשבון נפש, תשתפר.
תפתור את הגורמים שהביאו לחורבן הזה.
יהודי יקר – אל תלך לאוכל כפתרון ותברח מלקחים ומסקנות!
יהודיה יקרה – אל תלכי לאוכל כפתרון מרגיע ומנחם!
בזמן שנמנעים מהאכילה יש הזדמנות לפתור מהשורש
את הסימפטום של הכאב והעצב
ואת ההרגל של האכילה כפתרון זמני והרסני!
בזמן ההימנעות מאכילה – אפשר להבין
מה במצב שלי כל כך כואב
ומה בכלל כואב לי?
איך אני יכולה לחשוב שונה ולהרגיש שונה ובתוך פרק זמן קצר.
מה החלק שלי בעניין
ומה אני יכולה לשפר ולתרום לשינוי בסביבתי –
כדי לגרום לכך שביתי יהיה מבצרי ולא חלילה סיבת חורבני.
מאחלת לכולנו ולכל בית ישראל
שנזכה ביחד במהרה
בקלות וברחמים לגאולה השלמה!
זהבה רוז
מאמנת אישית ומטפלת רגשית בNLP- ודמיון מודרך ושיטת תוכנית 10
>שחרור מאכילה רגשית > קניית הרגלי אורח חיים > שחרור ממתחים וכעסים
רוצה לקבל יותר פרטים על האימון עם זהבה? להצליח יותר ומהר?
התקשרי 052-7610920 או לחצי ופני מכאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מתחברת לכל מילה
השומן זה מלחמת חיי, בו בזמן שחברותי בכלל לא מבינות על מה אני נלחמת
מרתק