ללמוד לפרוט על מיתרי הקול

שיתוף ב email
שיתוף ב print

ישנם כלי נגינה הנקראים כלי מיתר כמו גיטרה, כינור, צ'לו ועוד. יש כלי הקשה כמו תופים, פסנתר (כן, הקלידים אותם אנו לוחצים בפסנתר מקישים על המיתרים וכך מופק צליל), יש כלי נשיפה כמו חליל, חצוצרה, סקסופון.

ולאן שייכים מיתרי הקול שלנו?

מיתרי הקול הם לא כלי בפני עצמו. גודלם כסנטימטר וחצי והם ממוקמים בקנה הנשימה שלנו באזור שנקרא קופסת הקול. הם נראים כשתי שפתיים. כאשר אנו נושמים הם מתרחקים ונפער ביניהם פתח בו האוויר זורם חופשי. אך כאשר אנו משמיעים קול הם קרובים אחד אל השני ורוטטים. הקול מושג באמצעות תדירות הרטט של המיתרים.

מיתרי הקול שלנו הם רק חלק מכלי נגינה. הכלי כולו הוא – גופנו. בגוף יש אזורים בם הקול מהדהד וכך קולנו מקבל את עוצמתו. הקול מהדהד בבית-החזה, בפה, בראש, וגם בבטן.

 

גופנו הוא כלי הנגינה הכי בלתי אמצעי, הכי ישיר, הכי מחובר אלינו. הוא אנחנו בעצמנו.

יש לזה יתרונות וחסרונות אבל האמת היא שהחסרונות הם גם סוג של יתרון…

החיסרון העיקרי הוא שאי אפשר לדחוף הצידה רגשות שמפריעים לי ועדיין שהשירה שלי תשמע ביטוי אותנטי שלי, זאת, לעומת כלי נגינה שהם חיצוניים לי ונדרשת יגיעה לא מבוטלת כדי להביע דרכם רגש וביטוי עצמי ואישי.

בדרך כלל, כדי לרכוש מיומנות בכלי נגינה, נדרשות שעות אימונים רבות ואימונים מפרכים מדי יום. כל זאת על מנת ליצור חיבור עמוק וזמין ולפתח שליטה עד שהאמן מכיר את הכלי על בוריו.

אבל עם הקול שלנו זה שונה בתכלית. אנחנו מכירים אותו מיום שנולדנו ומחוברים אליו באופן טבעי.

כמובן שגם עם הקול יש מה לעבוד כדי להגיע ליותר שליטה ודיוק וכדי להכיר ולהעשיר את מגוון הצלילים שאני יכולה להפיק אבל נדרש הרבה הרבה פחות אימון.

מנגד, ובקלות הרבה יותר גדולה מכלי נגינה שונים, בקול, יש הרבה מקום להתבוננות ולחיבור דרך הגוף אל המימד הרגשי-נפשי.

 

 

 

כמה דוגמאות שאולי תוכלו להתחבר אליהן –

בית-חזה נוקשה יקשה עלינו לנשום בפשטות וכיוון שהקול נישא על גבי אוויר, הרי שגם יקשה על הפקה קולית נוחה. נוקשות בבית-החזה נוצרת פעמים רבות מחששות ופחדים.

עוד דוגמא – אם לא פותחים מספיק את הפה או את הלוע שהיא מעין פה פנימי, הקול לא יוכל להדהד בגוף. למה אנו לא פותחים מספיק את הפה? אולי כי אנחנו זקוקים לאישור הסביבה כדי להשמיע את עצמנו.

דוגמא נוספת – קושי לעלות לצלילים גבוהים נובע הרבה פעמים מ'חציית' הגוף לתחת הצוואר ומעליו. חוסר השיתוף יכול לבטא חשש לשחרר את הקול שאולי ישמע לא טוב ויביך אותנו.

ולסיום תרגיל מעשי –

כשאת לבד בבית ואם אין מצב כזה, אז תנסי לייצר לך פינה מבודדת כלשהי ושם לנשום בחופשיות.

לאחר מספר נשימות כאלה תתחילי להניע את פלג הגוף העליון קצת כמו עץ ברוח, כאילו אין שום דבר שמפריע לתנועה והיא חלקה וזורמת. על זה תוסיפי קול או שירה מבלי שיפרו את התנועה הזורמת של הגוף.

אם את מרגישה שהתנועה הופכת קטועה או פחות חלקה, עצרי ותתחילי שוב עד שתגיעי למצב בו הקול יכול לזרום חופשי יחד איתך בנועם ובחיות.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.