מסורת כבישת הירקות בחורף היא מנהג מקובל בארצות הממוזגות. הכבישה נועדה לשמור את פירות וירקות הקיץ בכדי שיהיה ניתן ליהנות מהם גם בעונות הקרות.
אילו מצרכים אנו צריכים?
ירקות: גזר,בצל, צנון, דייקון, מלפפון, כרובית, כרוב, סלרי, לפת, או כל ירק אחר חתוכים במגוון צורות, לחתיכות שעוביין לא עולה על 2 סנטימטר.
מלח ים
אפשרות: תבלינים כגון שום, פלפל אנגלי, כורכום, עלי דפנה, זרעי כוסברה, זרעי שומר או תבלינים אחרים
צנצנת זכוכית, או נירוסטה בעלת מכסה.
- אופן ההכנה:
מרתיחים מספר כוסות מים עם מלח (כמות המים נקבעת לפי נפח הכלי בו כובשים את הירקות).
על כל כוס מים שמרתיחים מוסיפים חצי כפית מלח ים אטלנטי. - לאחר הרתיחה נותנים למים להתקרר.
- מסדרים את הירקות החתוכים בכלי הכבישה, אפשר להוסיף שום, פלפל אנגלי, עלי דפנה או אצת קומבו.
- מוסיפים את מי המלח. המים צריכים לכסות את הירקות.
- סוגרים את הכלי באופן שאוטם אותו לאויר ומניחים במקום קריר (לא במקרר). לאחר 4 ימים מכניסים מזלג נקי ובודקים את טעם
- הירקות. אם הוא הפך לחמצמץ, הירקות מוכנים וניתן לשמור אותם במקרר.
- מקובל לאכול כף ירקות כבושים כתוספת לארוחה מבושלת.
הסתיו הוא העונה בה הטבע מתכנס והצמחים משמרים את כוחותיהם, עם סיום הקיץ היבש ולקראת החורף הקר. עיבוד של מזון, המבטא תהליכים של שימור, ייבוש או כיווץ, מקובל בסתיו.
הירקות הכבושים תורמים לבריאות מערכת העיכול, ובעיקר המעי הגס, איבר מקביל באיכויותיו לעונת הסתיו בשל נטייתו "לתמצת" את תכולת המעי, לייבש אותה ולרכז אותה, תוך שימור המשאבים החיוניים כגון מינרלים ונוזלים.
לאחר אבחנה והתאמה מבחינת חומרי הגלם, ניתן להתשמש בתכוני הכבושים לטיפול בבעיות שונות של מערכת העיכול כגון שלשול, עצירות, מחלות מעי דלקתי, ואפילו בעיות חניכיים.