אנונימית…

בס"ד

-בטיפול-
-"יש לך ילדים?"
-"מה אתה חושב?"
-"שכן… שיש לך"
-"אוקי.."
-"כן אני ראיתי את הילד הזה מכיתה ד' שהכנת לו תה בהפסקה…"
-"ומה חשבת על זה שהכנתי לו תה?"
-"שאת אוהבת אותו…גם אותי את אוהבת?"
***
-"הגיטרה הזאת, זה של בעלך?"
-"אמממ…"
-"נו תגידי!"
-"מה גורם לך לחשוב שהגיטרה של בעלי?"
-"כי זה שחור…"
-"ומה עוד? "
-"גם לאבא שלי יש גיטרה… הוא עושה לנו חור בראש"
-"אל תדאגי, בחדר הזה את תחליטי מתי נשתמש בגיטרה ומתי לא…"
-"יופי.. דאגתי."

אחד הדברים האהובים עלי בקשר הטיפולי הוא האפשרות להיות אנונימית עבור המטופל. אנונימיות לגבי חיי האישיים או דעותיי הספציפיות לגבי נושאים שונים. כך אני מגיע אליו כמו לוח חלק ולו יש את האפשרות לצייר לעצמו איזו תמונה שתתאים לו ותשרת את צרכיו הרגשיים, הטיפוליים וכו'

אז נעים להכיר, שמי אביגיל וענונו, תרפיסטית בפסיכודרמה ומוזיקה. תרפיסטית היא מטפלת ריגשית בעלת תואר שני בטיפול באמנויות/ הבעה ויצירה. היא מגיעה לחדר הטיפולים עם ידע בפסיכולוגיה ובטכניקות טיפוליות מתחום הדרמה, המוזיקה וכד'. במהלך השנים התנסיתי בטיפול בכמה אוכלוסיות, נוער, ילדים, מבוגרים, בתחום בריאות הנפש ובתוך מוסדות חינוכיים המשלבים טיפול רגשי.

במדור זה אני אשתף אתכם בחוויותיי האטקרקטיביות מחדר הטיפולים, אליו אני נכנסת כ"מטפלת של " אך מוצאת את עצמי נפגשת לחלוטין עם עצמי, כמו כן הייתי שמחה לשתף אתכן במחשבותיי לגבי סוגיות שונות…

יום ראשון בבוקר, הכבישים עמוסים, לאחר כל ארגוני הבוקר הלחוצים אני נוטלת בסערה את תיקי ומפלסת את דרכי בין המכוניות אל המוסד בו אני מטפלת בימי ראשון.

הגעתי בזמן אני פותחת את דלת חדר הטיפולים הנעולה, מניחה את תיקי וסוגרת אחרי את הדלת.
אחח איזה שקט. עוד עשר דקות יכנס המטופל הראשון ואז אצטרך לפנות את עצמי ואת ליבי לחלוטין אליו. בינתיים בתוך השקט הזה ההוא שבין שתי הסערות עולים בי רגשות שונים. זיכרונות, כאבים, ציפיות שלא התממשו… משהו בשקט הצועק הזה מעלה בי תחושה של חרדה או של ריק קיומי. לרגע אני שוכחת שעוד דקות ספורות תיכנס לכאן קבוצה או נערה יחידה למפגש טיפולי ושוב החדר הזה כבר לא יהיה כ"כ ריק ושומם…אבל בינתיים יש את הריקנות הגדולה הזו…

ואז אני פונה להתבונן את תוך עצמי, לתת שמות לרגשות השונים שעולים בתוכי זאת כדי "לארגן" את ליבי/נפשי כך שיהיה פנוי להכיל את המטופל שתיכף יכנס.

אחת מההבנות הבסיסיות שלי לגבי קשר טיפולי הוא העובדה שבתחום זה את לא מביאה רק את הידע המקצועי שלך, אותו רכשת בזמן הלימודים, את לא מביאה את היכולות המחשבתיות המבריקות שלך או את כישורייך השונים, את עובדת עם הלב, עם הרגשות שלך שמתעוררים מול מטופל זה או אחר, את עובדת עם הזיכרונות שהוא מעורר בך, לטוב ולמוטב. לצורך כך חשובה כ"כ העבודה הפנימית, הרגשית של המטפלת.

ביון, שהיה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי, כותב על היכולת של המטפל לעשות רברי (REVERIE -הרהור מנטלי עמוק) שהוא חלק מהמיכל שיש בטיפול. כאשר יש העברה והמטפל מרגיש מותקף/נשפט וכד'ע"י המטופל הוא מוזמן לעשות רברי שהוא הרהור מנטלי, קשב מרחף שבו הוא בודק בתוך בעצמו אלו דברים מתעוררים וכו', תחושות פסיכופיזיות וכד', דימוי שעובר לו בראש…

ההרהור הפנימי הזה עוזר לי להתחבר בחזרה אל המיכל ולהיות במקום פתוח. ואז אני המטפל מוזמן להגיב למטופל כך :"נראה לי שמה שאמרתי עורר אצלך כך…" או בצורה כזו "אני הרגשתי נשפט כשאמרת.." ויש כאן הזמנה למטופל להסתכל על החלקים האלו שייתכן שהם שלו וזה מה שהוא מרגיש… ייתכן שהמטפל טועה אין כאן חובה שמה שהמטפל מרגיש זה מה שיהיה נכון גם למטופל, אלא המטופל דרך זה יכול לתקן, לשנות, להוסיף וכו'

ביון ינסח כך "אני מרגיש שמשהו אצלך מרגיש מבוקר/נשפט/מאוים ממה שאמרתי…"
לעבוד כך זה חשוב כי חלק מהעבודה של המטפל זה לקחת את התוכן הגולמי, הרגשות הגולמיים של המטופל ולתמלל אותם, לעזור לו להמשיג, לשיים וכו' ודרך הרברי הוא יכול לעשות את זה.

ב-רברי המטפל מבין שההתקוממות שמתעוררת אצלו היא בעצם החלק הרע/המורכב של המטופל שבעצם מושלך אליו.
-נקישות בדלת
המטופל הראשון נכנס, נתראה בשבוע הבא…
שלכן,
אביגיל.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מילה בונה, מילה הורסת מה יש שם? מאחורי המילים שלא נאמרו… קו המשווה בין קשר טיפולי לקשר הורי | אביגיל מירוז "במה במקום ספה" מי (לא) צריך טיפול רגשי היום?