"אני לא ילד רע, רע לי עם עצמי"

שיתוף ב email
שיתוף ב print

 

ישראל (בן 10)  הוא ילד אנרגטי במיוחד הלומד בכיתה מקדמת בבית ספר רגיל. היכולות הקוגנטיביות שלו מעולות ותואמות את גילו. הוא מצטיין בכישורים חברתיים מעולים

ובכל זאת …הגיע לכיתה מקדמת אמרנו.

מדוע?

בשנה האחרונה ישראל סובל מהתפרצויות זעם קשות, נתפס כשהוא גונב ציוד מבית הספר, מכה נמרצות ילדים צעירים ממנו, מרסס כתובות גרפיטי על קירות בית הספר…ובעצם מפתח התנהגויות  עברייניות קשות.

האם  הדברים קשורים בכך שלישראל היסטוריה ילדית מורכבת?

ישראל חווה חוויות ילדות קשות כאשר אצל אמו התפרצה מחלה נפשית קשה בגיל בוגר יחסית. ישראל, נדחק אל הצד בין שאר עשרת אחיו נסה למצוא את מקומו. אביו שהיה, ועדיין עסוק בטיפול באם גם כן לא הצליח לספק מענה לצרכיו הרגשיים ואף לא הפיזיים של בנו. הוא אף התקשה להציב לו גבולות ולעצור אותו כאשר התנהג באלימות בתוך הבית , זאת מתוך רצון להתחשב ברגשותיו של ילדיו  ואולי אף "לתת להם שחרור" כפי שהתבטא, עקב המצב  המורכב בבית.

שירותי הרווחה נסו להציע חונכת, מועדונית ושאר הצעות מיכה, אולם האב שהיה אף הוא במצוקה הסתגר בתוך עצמו ולא איפשר לאף אחד מהילדים לקבל עזרה.

כך מצא ישראל את עצמו עם חווית בדידות עצומה וחסך רגשי שהולך ומתפתח…

ומה קורה בין ישראל לצוות בית הספר?

סביר להניח שדפוס ההיקשרות יהיה דומה אצל דמויות שונות במעגל הסביבה הקרובה, כיוון שיצירת הקשר עם המורה מגיע מתוך הסכמה הטבועה בנפשו של הילד, סכמה שהתפתחה מתוך מערכת היחסים הראשונית שלו, בד"כ עם האם. כאמור, מתפתח מודל העבודה הפנימי, ע"פ  בולבי  (פסיכיאטר מוכר מהמאה הקודמת) סוג ההיקשרות שנוצרה בראשית החיים ממשיכה את עצמה גם בהמשך. מודל העבודה- התבנית, הסכמה של ההיקשרות החקוקה בנפשנו הוא בעצם מסנן מידע על העולם החברתי, דרכו אנו מפרשים, מבינים וכו' את הסיטואציה החברתית. לכן סביר להניח שדפוס ההיקשרות יהיה דומה בקשרים הקרובים והמשמעותיים.

בעיות התנהגות קשורות הרבה פעמים לחוויה של חוסר ניראות מצד הדמויות המטפלות. חוויה פנימית של חוסר הכלה, נסיון להשיג תשומת לב בדרך שלילית, מתוך חוויה ש"לא רואים אותי בדרך אחרת", זהו נסיון לקבל מקום. יש אפשרות גם שבעיות התנהגות נובעות מכעסים רבים שהצטברו בנפש הילד. הצפה רגשית בעקבות טריגר קטן לכאורה שבו המורה לא נתנה תפקיד מספק לילד….וגורר אחריו תגובה רגשית של התפרצות זעם יתכן שזה הדליק איזשהו רגש קשה שהיה סמוי עד עכשיו אך בהחלט מעיד על איכות היקשרות לא בטוחה. זוהי בעצם העברה, התקה של הכעסים מהאמא אל המורה וכד'

 

ילד עם דפוס היקשרות לא בטוחה, כמעט ולא מסוגל ליצור קשר טוב וקרוב עם מוריו, אולם אם יעבור תהליך טיפולי, שהו יחווה ראשית קשר קרוב ובריא עם המטפל שלו. יחווה את הענין שהמטפל לא נהרס, לא משנה כמה ינסה להרוס אותו. החוויה שהמטפל נמצא שם בשבילו תמיד ולא הולך לשום מקום. ממתין לו, ומחכה לו בזמן קבוע…בשעה קבועה וכו' בתוך התהליך הילד ילמד לתת אמון מחדש בעצמו ובדמות שמולו ומתוך כך יוכל לשפר את איכות מערכות היחסים שיוצר בחוץ ולנהוג בהם באופן בטוח.

 

 

אביגיל מירוז – מתמחה בפסיכולוגיה קלינית M.A תרפיסטית בפסיכודרמה בטיפול בהבעה ויצירהקליניקה בבני ברק. מטפלת בנוער, מבוגרים וילדים. קבוצות ופרטני. ליצירת קשר: avigailvanunu@gmail.com

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.