בס"ד
ילד פיצוץ/פרק 3
המשך פרק קודם
אין הורה היכול לומר שכל ילדיו למדו לזחול / ללכת / לדבר בדיוק באותו קצב. ומה אנו עושים כאשר הכישורים של הילד בתחום מסוים אינם מגיעים לרמה ההתפתחותית המצופה? אנחנו מספקים לו עזרה.
אם הילדה אינה קולטת את הקריאה או את לוח הכפל בקצב של בנות כיתתה, אמא תשנן איתה (או אבא, סבתא, אחות גדולה) ולעיתים נשלם על עזרה מבחוץ (בחורת סמינר, מורת עזר, שעות שילוב וכדו').
ולפעמים גם לאחר שניתנה לו עזרה רבה, ולילד עצמו יש מוטיבציה ללמוד, עדיין איננו חוזים בשיפור המיוחל. במילים אחרות, יש ילדים שפשוט אינם בנויים להיות גאונים בלמידה – בלי קשר למאמצים שלהם, של ההורים או של המורים.
גם גמישות ועמידה בתסכולים הם כישורים שאמורים להתפתח אצל ילדים בגיל צעיר. רוב הילדים עוברים בגיל שנתיים שלב של נוקשות הולכת וגוברת וסף תסכול נמוך. התקפי זעם בגיל הזה הם דרך שגרתית (אם כי לא נעימה) לומר "אני רעב / עייף / מבולבל או לא מרוצה ממה שקורה". לשמחתם העצומה של ההורים, השלב הזה הוא לרוב קצר מאוד.
אצל רוב הילדים מתפתחת בהדרגה היכולת : להביע את צרכיהם ורוצונותיהם בצורה יעילה יותר, לעמוד בתסכולים ולדחות סיפוקים, להחליף הילוך כאשר יש שינוי בתוכניות והכולת להבין את הגוונים ה'אפורים' בחיים (ולא רד חשיבה ב'שחור לבן').
נמת השליטה בכישורים אלה חיונית לתפקוד יום-יומי. האם יש בכלל יום בו הילד אינו נדרש לגמישות, סתגלנות ויכולת לספוג תסכולים? כאשר הילד מחליט לאכול שתי פרוסות גבינה צהובה היום ושומר שתיים למחר, ואחיו הצעיר גם רוצה גבינה צהובה, הוא יהיה מסוגל לחשוב על פתרון אפור (ולא שחור – לבן) כדוגמת:"האמת שאינני מוכרח לאכול דווקא את שתי הפרוסות האלה מחר. אני יכול לבקש מאמא לקנות עוד. ובכל מקרה, יתכן שמחר בכלל לא ארצה לאכול גבינה צהובה".
'ילדי פיצוץ' עליהם נסוב דיבורנו אינם מתקדמים במידה הרצויה ברכישת כישורי גמישות ועמידה בתסכולים. הם אינם בוחרים להתפרץ (ולא לציית) כפי שאין ילד הבוחר לסבול מלקות קריאה. הם פשוט איטיים יותר בתהליך פיתוח הכישורים האלה או מתקשים מאוד ליישם אותם דווקא כשהם נחוצים.
כדאי לנו ללמוד מעט על מבנה המו של ילדים אלה. מחקרים עדכניים של המוח מגלים שאי-סדירות באזורים הפרונטליים והפרה-פרונטליים של המוח עשויים לתרום לשיבושים ביכולת ההתארגנות, בגמישות מחשבתית והיכולת לעבור ממצב תודעתי אחד למשנהו, פתרון בעיות, תכנון, ארגון מחשבתי ושליטה בדחפים. בנוסף, אי-סדירויות באזורים מסוימים באונה השמאלית של המוח עשויות להשפיע על התפקוד הלשוני. ילדים עם לקויות בתחום הלשוני מתקשים להבין ולהביע את מחשבותיהם באופן שיאפשר להם לפתור בעיות ולהתמודד היטב עם תסכול.
גילוי הקשרים פיזיולוגיים אלה מאפשר לנו להיפרד מהסברים סטנדרטים ואוטומטיים להתנהגות לא רצויה דוגמת,"הוא מנסה למשוך תשומת לב","אם הוא היה רוצה, הוא היה יכול להצליח יותר". כאשר אנו מפרשים התנהגות של ילד פיצוץ כמתוכננת ומכוונת (דווקא) תגובתנו תכלול ביטויים כמו: עקשן / כוחני / מפונק / מחפש תשומי / מתנגד / שתלטן / מרדן. במצב כזה, השיטות המקובלות ללמד את הילד לציית ייראו לנו הגיוניות.
אנו מציעים לכם לשקול הסבר חילופי : התנהגותו של ילדכם אינה מתוכננת ואיננה מכוונת. היא משקפת עיכוב התפתחותי שבסיסו פיזיולוגי בכישורי גמישות ועמידה בתסכול. מנקודת ההשקפה הזו, אם תשקיעו מאמצים גדולים כדי ללמד את ילדכם 'מי הבוס', אתם עלולים להשיג תוצאות הפוכות ולחזק דפוס עוין ביחסיכם שיקשה על ההתקדמות.
האם יש דרך טובה יותר לתאר את הילדים האלה?
האם יש שיטות חילופיות המתאימות יותר לצרכים של ילדי פיצוץ ובני משפחותיהם?
כן. כן, ושוב כן.
פירוט – בסדרת ילדי פיצוץ.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
