מכתב לעם ישראל / חדוי אשלג

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הטור התפרסם במגזין מתכונים ותוכן מיוחד לשבועות להורדת המגזין לחצי כאן

אני רואה אתכם , את כולכם,

אני רואה אותך,

סבא עטור בזקן שיבה לבן, כוס תה חם על השולחן, מפה משובצת פרוסה  תחתיו, ובעיקר הספר, הגמרא הגדולה, זו שמלווה אותך כבר שבעים שנה, דפיה צהובים מיושן, הערות צפופות כתובות בשולי הדפים, ואתה רכון עליהם, נבלע בין השורות ומנגן…את אותו הניגון שמלווה אותך עשרות בשנים, אותו ניגון מלווה את רבבות אלפי ישראל מאז ועד היום,

אני רואה אותך "בעל בית",

סביבך עולים ויורדים מספרים, הכנסות הוצאות, מניות השקעות, הכל מתעופף סביבך, ממלא את השעות בימים, לפעמים גם טורד בלילות, הפרנסה, העול, העסקים, הכל כמו נעצר מאחורי חומת העור, כריכת הספר בשעה שאתה מעיף מבט בשעונך וממהר לשיעור הדף יומי, דף ועוד דף, יום אחרי יום, מאות ימים שנצברים, מיליוני רגעים שהיה קשה מאד ונלחמת עליה, רגעים שבהם כל העולם מנגד ואתה עם הגמרא מעבר, כמו אי של קדושה…

אני רואה אותך אברך של משי,

שאצלך התורה ממלאת כל תא ותא בגופך, שקבעת קבע בד' אמות של תורה, בעוד שסביבך עולם גועש ורועש, אנשים טרודים, מתדיינים, מתווכחים, קמים, נופלים ומנסים לחיות, המצב המדיני, המצב הכלכלי, המצב הפוליטי, המצב באופן כללי, הכל כמו לא נוגע אליך, כי גם כשאתה מתהלך ברחוב, מצחך חרוש וראשך הוגה בסוגיות אביי ורבא, מתהלך תמיד טפח מעל הקרקע, כמעט מרחף, טפח מעל….

אני רואה אותך, יהודי פשוט,

שכמהה, ורוצה, ומנסה ומנסה, ופותח, וסוגר, ולא תמיד.. מתחבר, אני רואה דמעות שקופות שלא תמיד יוצאות החוצה אבל הן הדמעות הכי טהורות בעולם, אני רואה אותך נאנח מול המשנה, היא קשה ולא מובנת,  לפעמים זה חומש עם רש"י, לפעמים חומש לבד, לפעמים ספר התהילים ולפעמים גם אין מילים אבל תמיד תמיד זאת אותה לחישה שנלחשת, הכמיהה להיות חלק, הרצון הטהור והלוהט,

אני רואה אתכם, הרוקדים,

בהכנסת ספר תורה, תחת החופה, אוחזים בספר והספר אוחז בהם, והריקוד הזה, הוא ריקוד שאין לו סוף, אני רואה את הרוקדים בהקפות של שמחת תורה, ריקודים מעולם אחר בהם הרגליים, הידיים, אותיות ומילים פורחות באוויר,

אני רואה אותך,

אשה של תורה,

אשה שמוסרת, מוותרת, ולפעמים מתנשפת במעלה ההר בעת נשיאת הכתר, אשת תלמיד חכם,

ואני רואה גם אותך, שייחלת וחלמת ושאפת להיות מנושאי הכתר הזה אבל התוכניות שלך .. השתנו ברבות השנים ובליבך נותר געגוע לניגון של לימוד, והערגה הזאת, והתפילה שאת נושאת דווקא היא טהורה וזכה כל כך חלק,

אני רואה אותך אמא,

שיש לך כל כך הרבה רצונות וצרכים, וטרדות ועיסוקים אבל שאיפה אחת חופפת על הכל וממלא את כל תפילותייך, ובקשה אחת מזילה ממך דמעות צחות "וזכיני לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה",

אני רואה אותך בחור ישיבה,

שנרדם על הספר, מוקף בענן של קדושה,

אני רואה אותך ילד של חיידר,

שמשנן במתיקות את המשניות בעל פה וחיוך קדוש מרצד בעינך,

אני רואה אותך, תינוק של בית רבן,

ילד שרק עתה מלאו לו שלוש ומלקק את הדבש מאותיות הזהב, ואיתך שרים במתק ובטהרה כל ילדי החמד,  "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף",

אני רואה אתכם, כולכם מגדול ועד קטן, מנער ועד זקן, גברים נשים וטף, כולכם נשמות שנכחתם במעמד ההוד של מתן תורה,

מביט בכם מכל קצוות עולם ואומר לבורא עולם,

תודה לך  קודשא בריך הוא, שזה העם שבחרת בשבילי, תודה לך בורא עולם שבחרת בנשמות הזכות האלו בכל אחד ואחת מהם, להיות איתי בישות אחת שלמה של "התורה, ישראל וקודשא בריך הוא- חד הם"

תודה לכם כולכם, חלק מנשמתי,

באהבה אין קץ והערכה מני ים

לכל מי שצולל בי, שוחה בי, ניזון ממני, טועם, נוגע, מתלהט ומשתגע, וגם למי שעומד כמהה, על החוף,

באהבת עולמים,

ים התורה.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.