יהודית שולם: למה לקטלג?

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הייתי באירופה, בטיול לא שגרתי. הקבוצה אליה התלווינו הייתה של ארגון  המטפל בילדים חולים ובהוריהם. הנסיעה נועדה להורים כדי לאפשר להם אוורור, מנוחה, וצבירת חוויות חיוביות. כיון שבעלי ברוך מנחה את הקבוצה הירושלמית וכך הגענו לטיול. אני על תקן "אשתו של ברוך". לא חשבתי להיות מעורבת בטיול. אבל הנכונות לחוות דברים באופן אחר אפשרה לי להתאמת עם נושא הסטיגמות. והרצון לא להיות מעורבת כשל, כי נשאבתי בעל כורחי אבל בסופו של דבר הרווחתי.

כולנו מקטלגים אנשים באופן אוטומטי, מבט אחד מספיק כדי להחליט מי המאושר שיצליח לעבור את משוכת הפרמטרים המסננים ויזכה לקבל את תייחסות ותשומת לב. בטיול הזה, להפתעתי הגמורה, גם אנשים שבדרך כלל אין להם שום סיכוי לחדור ללבי, נכנסו בדרך המלך.

דמיינו למשל את טוביה [כמובן שם בדוי] אדם מרושל, צולע, עילג, שיניים חסרות. כבר ביום הראשון לאחר ביקור באחד מארמונותיה של המלכה הוא חלק תובנה עם הקבוצה. 'דמיינתי שהמלכה משתתפת בסיור בארמון שלה, ובזמן שכולם מתפעלים מהעושר, יופי, רחבות, היא חושבת: הרי הכל יישאר אחרי לאחרים, ולא בטוח אם היא אוהבת ושמחה עבור מי שיירש אותה'.

ביום האחרון באוטובוס לשדה התעופה. טוביה ישב במושב האחורי, שר ולפעמים קם לרקוד. בין לבין הוא חלק אתנו מילות פרדה 'שימו לב למי שיושב לידכם ותנו לו את מה שהוא זקוק, ואחר כך הבחינו בזה שיושב לידו ועשו כן, המשיכו להתבונן בבא אחריו ונסו לתת גם לו, וכך הלאה עד שבסוף תגיעו אלי ותצליחו להתייחס גם למישהו כמוני'…

תודה לך טוביה, כמה הרבה לימדת אותי, פתחת את עיניי לראות עד כמה ארוכה הדרך עלי לעבור בהבנת המשנה באבות [ פ' ד' משנה ג'] 'אל תהי בז לכל אדם… אין לך אדם שאין לו שעה'… איך אני מוחקת במחי סטיגמה אחת אנשים יקרים ומלאים כל טוב, רק בגלל העובדה שהם שונים ממני.

דוגמא נוספת: 'המחלה היא מתנה', אמרה לי אתי, צעירה חילונית שעל פניו אין בינינו שום דבר משותף. 'לפניה הייתי מחוקה, פעלתי כרובוט מכוח האינרציה, עשיתי דברים כמו כולם בלי לבחור. המחלה לימדה אותי מי אני ולמה אני מסוגלת, הכריחה אותי לבנות זוגיות אמיתית, גרמה לבן להתבגר ולקבל אחריות'. כמה מחכים, איזה אומץ.

מצאתי את עצמי שוב ושוב בדיאלוגים מרתקים כמעט עם כל מי שנמצא בד' אמותיי, ונשאבתי לעולמם. אם זה הצלם מהטלוויזיה שליווה את הטיול כדי להכין סרט תדמית, או אחד המתנדבים הרבים, ויתר ההורים.

הדבר הנוסף שלמדתי בנסיעה הוא עד היכן מגיעה נכונות ויכולת הנתינה. בכל פעם שחשבתי שראיתי שיא, הוא נשבר ונעקף עם איזושהי הענקה מדהימה אחרת.

ההורים התארחו אצל 'משפחות מאמצות' מקומיות. ארוחות הבוקר וחלק מארוחות הערב נערכו אצל משפחה אחת כשראש המשפחה מלווה את הטיולים בכל יום. כפרפראזה על הביטוי 'ונפשי כעפר לכל תהיה' הבית כולו נפתח לצרכי ארבעים חברי הקבוצה. וכשאני אומרת נפתח, אני מתכוונת הארונות, המקררים, והמטבח על כל תכולתם. כל משאלה נענתה בחפץ לב, לכל בקשה הגיבו בחיוך. בנוסף לארוחת המלכים שהוגשה, חולקו שקיות ניילון כדי לקחת צידה למשך היום. ולא שהיה צורך כי בנסיעה חולקו ארגזים של עוגות, מגשים כל פירות, בקבוקי שתייה, ממתקים, והפתעות אישיות למיניהן.

שאלתי את ראש המשפחה מה קורה עם העסק שלו בשמונה ימים של ליווי אינטנסיבי שכזה, הוא לא אמר מילה, רק הצביע כלפי מעלה…

כל מילה מיותרת.

יהודית שולם עו"ס מנחה סדנאות ומרצה shulemy@hotmail.co.il‏

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.