מדברות על הכל: 3 "אמהות לשלוש שעות", אף אחת לא מדברת על זה, רובן חוות את זה.

שיתוף ב email
שיתוף ב print
 3 אמהות עונות על 3 שאלות כואבות, ומנסות לתת לך אסטרטגיות התמודדות יעילות. 
לא, הן לא מסירות את הכפפות, הן דווקא משתמשות בכפפות משי, כמו שרק נשים יודעות לדבר על דברים כואבים 🙂 . חשוב להן להבהיר, כי אין כוונה לעורר את המצפון האימהי הבריא שלנו, רק לשתף ולומר לך:"כולנו באותה סירה, כל אחת מתמודדת אחרת"
טיפים? יש מעשיים ויעילים!
היום אחרי שהורידו שעת עבודה בעבודות שונות (בעיקר בתחום ההייטק) הן עושות חושבים מחדש, ויודעות להעריך כל דקה נוספת עם ילדיהן, ועם עצמן. 
איך מתמודדים? איך מכילים את המציאות הזו? והאם יש אפשרות וצורך לשנות אותה?!
 
1. באיזו שעה את חוזרת מהעבודה? מתי מציפה אותך ההרגשה של "אני לא מספיק עם הילדים" והמחשבות ורגשות האשם את פוגשת אותם בכלל או שגם לזה אין זמן:) ? 
  • יעל ראב"ד הייטקסטית ומנהלת קבוצת חרדיות בהייטק בLinkedIn המונה למעלה מ600 חברות: " לגני הילדים אני לא מספיקה ללוות אותם, אבל אני כל יום מוציאה את הילדים מהגנים, לא משנה מה קורה בעבודה אני יוצאת מהמשרד בשלוש ומקסימום מתחברת לעבודה מהבית ופותרת דברים דחופים." היא מרשימה אותי בנחישות שלה, אבל אז אני מהססת ושואלת בחצי פה 'אם את 'לוקחת את העבודה' איתך הביתה זה לא להיות חצי כאן חצי שם, שביננו זה 'לא להיות'? " אני חושבת שעדיף להיות איתם ולהתעסק בדברים אחרים מאשר להגיע מאוחר ולא לראות אותם בכלל, אבל לא לכל אחת יש את האופציה הזו. למזלי אין לי תוכנית גיבוי ככה שגם אם אני מתפתה להישאר בעבודה, אני חייבת לצאת, בערב אני משלימה את השעות שחסרות לי. לגבי רגשות האשם, הילדים שלי נרדמים כ"כ מאוחר שעד שהם ישנים אני קורסת לישון ולא מספיקה לחשוב על כלום, אז אולי יש בזה גם יתרונות :)" כשאני חושבת על זה שהציניות הכואבת הזו היא מציאות בועטת יש לי צביטה בלב… יעל ממשיכה ואני מבינה שהם ישנם ייסורי המצפון האימהי  "מה שכן, הם תוקפים אותי בעיקר בחגים כשאני הרבה עם הילדים ויש לי יותר כח וסבלנות ואני רואה כמה הם שמחים ואז אני מרגישה שזה לא פייאר שהם נמצאים כ"כ הרבה שעות בגן/ במעון".
  • תמי וייסברג היא מחנכת בכיתה י"ב בתיכון מוכר בירושלים…כן, מורה, אם חשבנו ששעות העבודה של המורות "נוחות" אז לא תמיד, במיוחד לא כשהמגורים הם במרחק של שעה וחצי (!) נסיעה באוטובוס בשעות הפקוקות של היום ולאו דווקא. "אני גרה בנווה יעקב, ומלמדת בגבעת שאול" אני מנסה להבין מה הבעיה, הרי שתיהן שכונות ירושלמיות…"את מבינה!? רק הנסיעות הם 3 שעות במצטבר" אני מנסה להבין מה מערכת השעות שעליה תמי מדברת, כמו שזכור לי מורות מסיימות 'מוקדם' והחופשים שלהן זה 'הדבר הכי שווה ' בהוראה. "אני מתחילה ב8 וחצי בגבעת שאול, זה אומר שאני יוצאת או ב רבע ל 7 ואז אני מגיעה מוקדם או שאני יוצאת ב7 ודקה ואז מאחרת כי הכבישים פקוקים יותר, ובחזור השיעור האחרון שלי ברוב הימים  מסתיים ב3 וחצי ואז אני בערך ב5 בבית, הקטנים שבמעון הולכים לישון כבר ב7 וחצי אז זה לא 3 שעות! זה שעתיים וחצי! והכל סביב ארוחת ערב מקלחות ולמיטות" אי אפשר להתעלם מהתסכול שחשה תמי ואת הכאב שהיא מוצפת בו, אבל כאן כמו שהבטחנו נצא חזקות יותר ונחכים מאופני התמודדות שונים "תמיד אני וחברות שלי המתכנתות רבות מי מגיעה מוקדם יותר הביתה, והעבודה של מי מאיתנו מאפשרת יותר שעות עם הילדים, בכנות, אני מתוסכלת בעיקר מהסטיגמה החברתית שמורות מסיימות מוקדם, וכשצריך גיסה שתבוא לעזור בהתארגנות לאיזה ערב /שבע ברכות /וורט וכו' תמיד אני זו שיכולה! אז תדעו שלא…ואני חושבת שזה מאוד יפה ומיוחד שהאתר שלכם שמיועד לאישה החרדית בכלל מעלה את הסוגיה הזו על הפרק, פשוט לדבר על זה. עלי זה מקל." אני מנסה לדלג על חידוד השאלה אודות רגשות אשם, אבל תמי כמו 'מורה' טובה מחזירה אותי לדילוג "אני רוצה לדבר על זה דווקא, אני אומר לך את כל האמת, לא מרגישה שום רגשות אשם! את יודעת למה? כי לפני 15 שנה למדתי מקצוע כזה שיאפשר לי להיות אם לילדי ולחזור איתם הביתה, אבל היום המציאות השתנתה,והתקנים של המורות גם ביסודי וגם הגננות לא מעט נשארות לצהרנים, אז גם אני חלק מזה, ואני מאמינה שזה רצון הבורא, לא משנה במה עובדים היום השעות הם הזויות…וכמובן מתפללת שה' ישלח לי מקור פרנסה קרוב יותר או שיפסיקו הפקקים:)"
  • לגליה סברסוב יועצת חינוכית ומנחת הורים בתחום גיל ההתבגרות יש משנה סדורה בנושא והיא סופרת איתי את השעות בהן היא מבלה עם ילדיה . "קודם כל אני רואה את הילדים שעה בבוקר לפני שהם יוצאים, ואחר הצהריים בין 3 וחצי לשמונה וחצי- שזה 6 שעות ביום ולא 3 …" גליה ממשיכה ואני מרוויחה שיעור בהעצמה אישית ואינטלגנציה רגשית  "אשמה זהו רגש מאוד הרסני-  רגש שלא מקדם אותנו לקחת אחריות, וגורם לנו באופן לא מודע דרך להעניש את עצמנו. אם אני מזהה משהו שאני עושה לא בסדר- בכל תחום- אני יכולה לבדוק את עצמי, ולראות האם אני יכולה להשתפר. אם לא- אין לי שום סיבה להרגיש אשמה"  הבטחון בדרכה והאמונה בבורא  גורמים לי לקנא באישה הזו! "כרגע בכוחות שיש לי- אין לי פניות ריגשית להיות עם הילדים שלי יותר שעות ממה שאני איתם כרגע- לכן אין לי שום רגשות אשמה. אז תמיד אני אחשוב איך להיות בזמן איכותי יותר? לדעתי זה פחות במה אני עושה ויותר באיפה הלב והראש שלי נמצא. ואני מודה היו תקופות בהן הייתי ימים שלמים עם הילדים אבל לא הייתי פנויה ריגשית, הראש שלי עבד שעות נוספות במחשבות ותיכנונים. היום אני משתדלת להקשיב לעצמי, אם אני מזהה שאני בחוסר פניות רגשית, אני יודעת שלא טיפלתי טוב בעצמי. לא טיפלתי מספיק ברגשות שלי."
2. איך את מתמודדת עם המציאות שתארת? מאשימה (את עצמך, את העבודה…) , מסבירה או פשוט מדחיקה? או לפעמים משתמשת בהכל? נסי לשתף אותנו בתפיסה שלך כאמא? ואיך יוצרים מציאות של לא לתת משקל רב לחלק "טכני" לפגוש את הילדים, אלא משקיעים מחשבה והבנה של "האיכות חשובה מהכמות"? 
  • גליה סברסוב מתארת התמודדות מרגשת! "אם אני בחוסר פניות, אני צריכה לעצור לרגע, לקחת זמן לשתף מישהו במה שעובר עלי ובמה שאני מרגישה, להקדיש זמן שקט לעצמי, ולכתיבה. וככל שאני אהיה במצב ריגשי טוב יותר כך הזמן איכות שלי עם הילדים שלי יהיה טוב יותר" אהבתי!, תוך כדי שגליה שותה את הקפה אני חושבת לעצמי אכן כמה מאיתנו מודעות לכך שמצבנו הרגשי משפיע ישירות על הילדים? " לכן לדעתי" היא ממשיכה  "החלק הטכני עם הילדים יכול להיות חלק מאוד איכותי וריגשי- אם אני פנויה ריגשית. וחלק מאוד "איכותי" כביכול יכול להיות מאוד לא איכותי עם אני לא פנויה ריגשית וחושבת על כל הדברים שיש לי לעשות כשהילדים ילכו לישון" על שאלתי אם היא עסוקה בלהאשים או להדחיק .היא תמהה ומרימה גבה:" מאשימה או מדחיקה? אני לא חושבת שיש לי על מה להאשים את עצמי או להדחיק? אלו הם חיי ואני יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי, וברגע שה' יתן לי יותר כוחות אעשה יותר טוב. בינתיים אני מקפידה לחזק את עצמי מדי יום ולהזכיר לעצמי עד כמה אני אמא טובה וכמה דברים טובים אני עושה עבור ילדיי."
  • יעל ראב"ד מפתיעה אותי כשהיא מספרת על תכניות בהמשך: "כמובן שהמצב לא אידיאלי אבל אני מתנחמת בכך שאני עושה את הכי טוב שאני יכולה וב"ה הילדים שמחים ונראה שטוב להם. התפיסה שלי בגדול היא שהילדים הם בראש סדר העדיפויות שלי, אני דבר ראשון אמא ורק אחר כך אישה עובדת שרוצה לפרנס ולממש את עצמה ואת היכולות שלה, למשל אני נורא רוצה ללמוד וכבר כמעט נרשמתי ללימודים בעבר אבל החלטתי שהמחיר יהיה פחות זמן ופניות לילדים ולכן הקפאתי את התכניות, אני מאמינה שאגיע לזה בהמשך." הצליחה לסקרן אותי, כל כך מוצלחת מוכשרת מתפרנסת בכבוד, עם כזו אמביציה אני גם מאמינה שהיא תגיעה לזה בהמשך:)  "הילדים שלי נורא נורא אוהבים שמקריאים להם ספרים, זו הפעילות העיקרית שאני עושה איתם, ככה הם נחשפים לדברים חדשים ולומדים, לפעמים אני יושבת איתם ומשחקת איתם במשחקי הרכבה אבל המשחק שהם הכי אוהבים כמובן זה לזרוק את החלקים לכל כיוון,אז  אם זו ה'איכות' בשבילם אז שיהיה, נאסוף אחר כך כבר:)"
    תמי ווייסברג עונה בכנות תהומית עם כאב וועצות למקבלי ההחלטות:) "תראי, אני לא יודעת כמה נשים מרגישות כמוני, אבל המצב לא טוב. ואין לי פנטזיה לזכות בלוטו או לקבל ירושה שתאפשר לי לשבת בבית ולא לעבוד, אני אוהבת לעבוד אני רוצה וחושבת שזה בריא, אבל לפי מה שקראתי לאחרונה ישראל היא אחת המדינות שעובדים בה הכי הרבה שעות עם מעט מאוד ימי חופשה, נראה לי ששר הרווחה צריך לדאוג מאוד על הילדים, ובמקום לתקצב את הצהרונים לנתב תקציבים למקומות יותר שפויים, אני רואה בצהרונים "בית חולים מתחת לגשר". ההתמודדות שלי היא באמת לתת את הנשמה מתי שאני יכולה טקס ארוחת הערב והמקלחות לרוב הוא בכייף (ולא תמיד זה קל) אבל את האמת אנחנו כולנו מחכים לשבת! מהרגע ששבת נכנסת יש רוגע מדהים זמן פניות וכייף עם הילדים, אצלינו לפחות זה הזמן הכי איכותי שיש!"
3. יש לך טיפים לאמהות אחרות? מה ה'חלום המציאותי' שלך, שתפי אותנו במשאלה. 
  • גליה סברסוב:"לתת לעצמן איכות רגשית ולהיות מודעות לצרכים שלהן לפני הילדים כי כמו שאמרתי זה תמיד פחות "איכותי" כך, ופשוט שיחזקו את עצמן ויזכרו כל הזמן שהן אמהות טובות, ושמסובב הסיבות נתן לכל אחת ילד שהכי מתאים לה למשרה שלה ולמי שהיא! כולל כל הנתונים היותר נוחים והפחות. המשאלה שלי היא לזכור את זה כל הזמן כי את המציאות א"א לשנות…"
  • יעל ראב"ד: " הטיפ שלי בגדול זה לנסות לבנות את סדר היום שהכי מתאים לך ולשחק עם המטלות עד כמה שאת יכולה, אני למשל חושבת עכשיו לקבוע לי פעם בשבוע שאני אהיה איתם בבוקר ואקח אותם לגן ואעשה יום ארוך, חבל לי שאני מפסידה אותם בבקרים כשהם קמים רעננים עם מצב רוח טוב (לא תמיד, לפעמים)" החלום שלי הוא להספיק לנוח קצת לפני שאני לוקחת אותם מהגנים כדי שיהיה לי יותר כח, אני כל הזמן חושבת איך אני יכולה לשנות את הלו"ז שלי, לא שינויים דרמטיים אלא שינויים קטנים שיהיו לי ולמשפחה יותר טובים."
  • תמי וייסברג: "הטיפ הכי טוב זה לנצל את השבת, יש בה כוח מיוחד והרבה מאוד הזדמנויות לתת לעצמינו ולילדים שלנו כוחות להמשיך הלאה, לטעון את עצמינו ולהנות מ'מקור הברכה', החלום שלי שמישהו יתעורר ויגיד לנו שהמציאות הזו היא חלום ויש מציאות אחרת, כי להפסיק לעבוד אני לא רוצה, להתחיל להיות אמא נורמלית (יש דבר כזה היום!?) אני מאוד רוצה!"

 

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


26 תגובות

  1. ט הגב

    כדאי להיות כמה שיתר עם הילדים, בסוף זה מה שהם זוכרים.
    ואחר כך הם גדלים וכבר פחות זקוקים לנו ומצטערים עלהשנים שלא היינו איתם מספיק.
    למי שאין ברירה אז אין, אבל מלכתחילה אמא היא זו שצריכה לטפל בילדיה ולא מעון.

  2. ח הגב

    מירי הגב
    6 בפברואר 2019 בשעה 15:10
    תגובה למירי:
    למה את חושבת שבמעון לא יוצא לו קרניים? שהמטפלת שלו לא עייפה כבר מיום שלם..

    לפעמים אימהות אומרות גם ככה אין לי סבלנות לכ"כ הרבה שעות ואז יש אי רוגע בבית בחלק מהשעות.. אבל לדעתי עדיף אימא שלפעמים פחות רגועה על פני מטפלת עייפה, בתור אמא את יכולה להשלים לו אח"כ.. הוא יודע שאת אוהבת אותו וכו'
    בהצלחה לכולן!

  3. ח הגב

    משלוש וחצי עד שמונה וחצי זה חמש שעות ולא שש שעות….

  4. אמא הגב

    זה לא נכון להגיד שמצפון הוא דבר רע! מצפון מלשון מצפן, כמו כל דבר בעולם צריך גם איתו לדעת להשתמש בתבונה, ככלי שממנו לומדים מסקנות לחיים, טעינו? חבל , אך יש דרך לתקן! כן לרצות לשפר, להתקדם ולהעפיל לגבהים חדשים ולחיות חיים מאושרים של יהודי מאמין שיורד לצורך עליה, ובקשר לרצון גם להביא פרנסה וגם להיות עם הילדים, (שזה חלק מקללת חוה) אך "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין" אנו עושות את ההשתדלות ומשמים נראה ברכה!

  5. ח. בלוי הגב

    בעניין רגשות האשם, ראוי לצאת מתוך נקודת הנחה שכל זמן שיהיה לנו מצפון יהיו גם ייסורי מצפון. היום בו נהפוך להיות "שלמים עם עצמנו" הוא היום בו נהיה בבעיה. כך לגבי הילדים שלנו שזקוקים לנו, כך לגבי ההורים שלנו שאנחנו חייבים להם. הטלת הספק , סמני התהייה והשאלה הם הדופק המניע את האנושיות שלנו. מחט המצפן הרוטטת לעשיית טוב. לעולם לא נהיה " שלמים עם עצמנו" נקבל את ייסורי המצפון שלנו ונחבק אותם. הם שורש האמהות שלנו, הנתינה וכל מה שיש בו מ"המידה הטובה".

  6. חוה נוביק הגב

    אני כאם ותיקה (שלא לומר מבוגרת), שהילדים שלה כבר עזבו את הקן. במבט לאחור, ממליצה להאריך את חופשת הלידה בחודשיים שלושה, כי חודשי החיים הראשונים הם קריטיים במידה שלא תשוער. ובאופן כללי, כל מה שהוא לשם שמיים סופו להתקיים. וכמובן, תפילה. ומעל הכל, הסגולה העליונה להצלחה בחינוך ילדים, היא איך לא, מצוות כיבוד הורים. שפירותיה בעוה"ז והקרן קיימת לעולה"ב.

  7. עובדת משרד החינוך הגב

    אני חושבת שעובדת הוראה במיוחד משרד החינוך יש המון דרישות ושעות נוספות מחוץ לעבודה ועוד במיוחד שאני עוד סטודנטית ואמא.ואני מאוד מזדהה עם כולכם שיהיה רק בהצלחה

  8. מירי הגב

    תחשבו על זה, שעדיף להיות עם הילדים 3 שעות שהם שעות איכות, מאשר 7 שעות כל יום שמספיקות להימעס גם על הילדים וגם על ההורים, זה נראה לכם כזה חלום להעסיק כל יום את הילדים מ1 בצהריים עד 7 בערב??? מבטיחה לכם שיצאו לכם קרניים וגם להם… כן! תנצלו אתשעות הערב הקצרות ואת השבתות ותעניקו להם את עצמכם בשפע כמו שרק אמהות שהתגעגעו לילדים 9 שעות מסוגלות…

    • אנונימית הגב

      מסכימה עם כל מילה שלך!!!!!
      לי בכלל אין רגשות אשמה שאני עם הילד מארבע. להיפך, הוא נהנה. יש לו מסגרת, סדר יום, וחברה. מה הוא יעשה בבית ככ הרבה שעות לבד??? עכשיו בקורונה אני רואה שלהיות בבית ככ הרבה שעות בכלל לא טוב לילד.
      וגם אין לי נקיפות מצפון כי אני עושה את מה שצריך, וזה מה שמוטל עלי, לפרנס בית של תורה. להוריד שעות זו לא פונקציה. אני לא מקבלת משכורת עתק. גם עם כל השעות האלה המשכורת ממש לא גבוהה.
      אז אני שמחה במה שיש. משתדלת להקל על עצמי במה שכן מתאפשר ועוזר לי להיות רגועה יותר. להרפות במצבים עמוסים יותר. ולהיות עם הילד ולהנות איתו מארבע עד שבע. אני ממש לא רואה בזה בעיה. להיפך, אני יוצאת איתו מבלה איתו, קונה לו גלידה, הולכים לגינה וכו. והכי הכי הכי חשוב מחבקת מנשקת מתעניינת בו מדברת איתו על הרגשות, מפתחת נושאי שיחה ומקיראה סיפורים. ומראה לו כל הזמן שהוא הכי הכי הכי חשוב לי בעולם! ילד מרגיש את זה וגדל מאושר.

  9. אתי הגב

    נהניתי מהכתבה. אני גם עבדתי המון שעות ביום ואף בשתי עבודות בבוקר ובערב וכל זאת עד שהגיעו ב"ה הילדים. אח"כ גם השתדלתי לעזור בפרנסה אך ידעתי להציב לעצמי גבולות!!!
    לפעמים נשים שוכחות את הסיבה העיקרית מדוע יוצאות לעבוד ולוקחות על עצמם עוד ועוד וכשמגיע הזמן של הבית – הבעל ןהילדים הם גמורות!!
    צריך לדעת להרפות קצת – בשבילנו ובשבילהם.
    לא תמיד צריכים להיות ה"שיא" וגם אם לחברה יש לה יותר שעות או מרויחה יותר- לא אומר שגם אני מסוגלת
    צריך לזכור את המטרה ביציאה לעבודה ולא חלילה יצא שכרה בהפסדה

  10. שרי הגב

    תמשיכו תמשיכו! – להעלות את הנושא הזה , הוא חשוב כל כך וכמה שיותר נציף אותו. נהיה כולנו במוטיבציה ומודעות להתמודד אתו

  11. הודיה הגב

    יש לציין שהנושא הזה ממש מעסיק ומלווה אותי כל פעם מחדש ממש תודה שהעלתן את העניין הזה נותן כח להמשיך הלאה יש לציין שלא כל המשרות בחינוך עם חופשים אני אישית עובדת בחינוך מיוחד ושם עובדים כל השנה

  12. שכירה הגב

    הנושא אכן בדורנו כ"כ נפוץ,
    אך אנו יודעות שזה המצב היום
    כדי שהבעלים שלנו יזכו לשבת וללמד
    וע"כ מה שנותר לנו
    זה להתפלל שלא יהיה להם מזה שום חסכים
    ובשעות שאנחנו איתם, זה יספיק למלא אותם בע"ה!

  13. אחת שעובדת בחופש הגב

    ההבדל הגדול בין המורות זה שיש להן כמעט חצי שנה חופש-
    חודשיים בחופש הגדול, 3 שבועות בתשרי, שבוע פלוס בחנוכה, שבועיים בניסן ,ל"ג בעומר וכו'
    מה שאצלינו אפילו חול המועד מתחשבן בימי חופשה…!
    ואין לנו יום חופשי בשבוע…
    תהנו ותמשיכו להתלונן… לא אנחנו נחליף אותכן ולא אתן אונו

  14. נועה הגב

    לעניות דעתי (והיא די עשירה 😉 ), אמא צריכה להיות שלימה עם עצמה, מתחברת מאד למה שגליה אומרת, ברגע שאת שלימה עם עצמך, הילדים ירגישו את הבטחון שלך והרוגע שלך,
    כשיש לך זמן- תהיי איתם! הם ירגישו את זה שאת לגמרי שלהם! ואת תהיי רגועה כי את כאן…
    (אולי אני כותבת קצת לא ברור או מסובך, אבל מאמינה שמי שהבינה, התחברה ללב שלי שכתב את זה… )
    מנסיון חיים ומעבר עבודה בשביל הילדים, למדתי ה-מ-ו-ן-!! ממליצה בחוםםם

  15. מורה הגב

    תמי את צודקת, אף אחד לא חושב על מורות כמונו שגרות רחוק מהעבודה ובכלל היום בהוראה השעות ממש דומות לכל עיסוק משרדי אחר השכר לא ממש?

    • אנונימית הגב

      את צודקת! יש מורות שגרות רחוק ממקום העבודה, אך יש גם עובדות משרד שגרות רחוק ממקום העבודה. ולגבי המשכורת את צודקת שזה לא אותו דבר, של עובדות הוראה בדכ יותר, כולל יום חופשי וחופשים. תפסיקו לחשוב שכל מי שעובדת משרד משתכרת 30 אלף שח. יש המון עובדות משרד שמרוויחות קצת יותר ממינימום.

  16. חברה בקבוצת חרדיות בהייטק הגב

    יעל המקסימה כל הכבוד לך ששיתפת את כולנומ
    וכל אחת מהמרואיינות הביאה זוית שונה ומשמעותית
    תודה להנהלת האתר

  17. אסתי ועוד כמה חברות מתכנתות הגב

    וואוו אחד גדול זה כזה נושא כואב והעלתם אותו בצורה מושלמת
    תדברו על זה יותר שנדע שיש עוד הרבה כמונו ונשמח גם שנשות מקצוע יגיבו בנושא הזה
    בשמי ובשם חברותיי לצוות עובדות שעות ארוכות בחברת סטארט אפ מצליחה
    אין לנו מילים פשוט

  18. נעמה נייגר הגב

    אין כמו לעבוד מהבית! גם מרווחים כסף, וגם רואים את הילדים

  19. חני הגב

    כתבה יפה, אהבתי

    • חוה נוביק הגב

      אני כאם ותיקה (שלא לומר מבוגרת) שהילדים שלה כבר עזבו את הקן, במבט לאחור ממליצה להאריך את חופשת הלידה בחודשיים שלושה, כי חודשי החיים הראשונים הם קריטיים במידה שלא תשוער. ובאופן כללי, כל מה שנעשה לשם שמיים סופו להתקיים. וכמובן תפילות. ומעל הכל, הסגולה העליונה להצלחה בחינוך הילדים היא, איך לא, כיבוד הורים. שפירותיה בעוה"ז והקרן קיימת לעולה"ב.

  20. חנה הגב

    תודה על הצפת הנושא הכאוב.
    אין כמעט אישה שלא עסוקה בהתמודדות עם הבעיה הזו

  21. רוחה הגב

    כל כך משקף את תחושותיי. ואני מניחה שאלו תחושות של כל אמא עובדת…

  22. צופיה הגב

    תודה שהצפתם נושא חשוב כל כך, העלתם דילמות ותהיות וכן-גם פתרונות מעשיים לכל מי שמתמודדת ומזדהה עם אותה הרגשה.?

  23. שרי הגב

    נהנתי מאד מהכתבה למעלה ראוי לדון עליה מאד
    וזה נותן נקודה למחשבה

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן