כבר שכחתי אותך.
שכחתי שאת קיימת.
את הפכת להיות המציאות היחידה, לא מצב זמני
חלק מגופי,
שם המשפחה שלי.
אני כבר לא רואה אותך.
כי את כל כך קרובה, צמודה, הדוקה, חונקת.
כבר לא זוכרת שאת מפריעה לי,
רק מדי פעם אנשים חולפים שואלים אותי עליך כאילו היית נקודת חן מפוקפקת שצריך להסיר…
לכי כבר! לכי!
מדוע את נדבקת?
אני בועטת בך ואת שוב ושוב חוזרת!
כמו מעגל שלא נגמר..
חוששת מהחוץ…
כבר לא ברור אם לאבד אותך זו מתנה או אבדן…
יודעת מה?
אני מנסה לסלוח לך…אבל אין על מה!
אוקי,
אני אכעס עליך!
אבל את עוד יותר קופאת ומצטנפת אל הפינה.
רווקות ארוכה…בבקשה!
אל תתרגלי אל השממה,
אל תספרי לעצמך שאת מאושרת ושלמה
מגיע לך הרבה יותר,
אולי בעצם כל מה שאת צריכה, רווקות יקרה
זה מילה או שתיים של העצמה.
יודעת מה?
את מקסימה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
6 תגובות
למה לחשוב כך?
ואם את חושבת שזה מה שמזמזמים לך וחבל…
אז לא את הכל צריכים לשמוע!
באמת צריך להזכיר לנו שאנחנו שוות וטובות ואהובות וחמודות ויפות,
בדיוק כמו הנשואות, אם לא יותר.
כי הסביבה מתעקשת להכניס לנו משהוא אחר לראש
הרווקות היא תקופה מקסימה אבל עוד יותר כשהיא מגיעה לסיומה!!!
אי אפשר לתאר ולתמצת את הרווקות
כמו שכתבת , מדהים !
פשוט, מיליון דולר!! מצמרר מצד אחד בשיקוף חותך של המציאות, ומעצים מן הצד האחר והתומך, כי יש הסתכלות אחרת, אבל היה צריך לתת לה ביטוי רחב כיצד את מקסימה? מילת העידוד שנזרקה בסוף לא ברמת מענה למילים המצמררות והכואבות שנכתבו קודם…
מקסים! אמיתי וכנה! אני מזדהה עם כל מי מילה! ממש משקף את הרגשותי!