בס"ד
הזהב שבמעגל גיל הזהב
בפוסט הקודם דיברנו על כך שבכל המעגלים, פרט למעגל גיל הזהב, יש חווית התרחבות ואילו במעגל גיל הזהב מורגשת הצטמצמות. במאמר זה נפגוש את ההתרחבות, דרך המשימות, שכל מעגל מביא איתו ונכיר טוב יותר את הזהב הייחודי שזוהר מחווית ההצטמצמות שבגיל הזהב.
כל מעגל, שנפתח בחיי האישה, מציב בפניה, משימה מיוחדת. מעגל חדש מביא איתו אתגר חדש, שמצטרף לקודמיו ומגדיל את מורכבות המשימות שעל האשה לעמוד בהן.
משימות אופייניות בכל מעגל, על קצה המזלג:
- כניסה למסגרת לימודית (גן, ביה"ס) – עמידה בדרישות המסגרת ורכישת מיומנויות חברתיות.
- גיל ההתבגרות – בניית האישיות תוך מציאת האיזון בין השאיפה לעצמאות ועמידה בדרישת הסביבה לקבלת מרות.
- רכישת מקצוע – בחירת מקצוע מתוך התחשבות בצורך כלכלי, תחומי עניין וכשרונות. עמידה במטלות תובעניות בזמן ההכשרה.
- נישואין – להפוך משני אנשים נפרדים לזוג. למצוא את האיזון בין האישיות הפרטית לבין הזהות הזוגית המתפתחת.
- הורות – להיות בהלימה עם צרכי הילד. בתחילה, כשהתינוק תלוי בהורה לחלוטין להיות בשבילו לגמרי. ככל שהילד גדל, להגדיל את המרחב ולאפשר לילד להתפתח לבוגר ערכי, אחראי ועצמאי.
- עבודה – לבנות יחסי עובד-מעביד נכונים וליצור יחס נכון בין הבית לעבודה.
- סבתאות – למצוא את העמדה הנכונה ביחס לזוגות הנשואים וביחס לנכדים.
המשימות שבמעגלי החיים מכסות על מהותנו הפנימית
המשימות, של כל מעגל, חשובות ודורשות ואנחנו כל כך עסוקות בהן. הן ממלאות את כל יישותינו. הן קשורות בקשר הדוק לערכים ולמטרות שלנו ולכן, באופן הכי טבעי…הן הופכות להיות אלו שמגדירות את הזהות העצמית שלנו. הדבר הטבעי והמיידי הוא להגדיר את עצמינו כתלמידת סמינר, כמורה, כאדריכלית, כרעיה, כאמא, כסבתא וכד'.
בנוסף לכך, המשימות הללו יוצרות אצלנו תדמית, שמכסה על מהותנו הפנימית. אם התקבלתי לסמינר X, אני מתנהגת לפי התדמית שיש לתלמידת סמינר X. כשנהייתי, ב"ה, אמא, אני מאמצת לעצמי תדמית של אמא, לפי מה שאני רואה וראיתי. אם התקבלתי לעבודה כיועצת בי"ס, אני מאמצת לעצמי טון דיבור ושפת גוף של יועצת. כל זה, ללא התחשבות במה שקורה אצלי בפנים.
זהו תהליך טבעי ואפילו נחוץ, לצורך עמידה במשימות המורכבות. ההזדהות שלנו עם המשימות ממקדת אותנו בהן ומאפשרת לנו להקדיש להן את כל כוחותינו. כניסה לתדמית מקלה עלינו, בביצוע התפקידים השונים. ובכל זאת…
מהי המשימה המאתגרת של גיל הזהב?
ואז מגיע גיל הזהב שמכריח אותנו, לטובתנו, להסיר את התדמית ולהגדיר את עצמינו וקיומנו בצורה יותר מדויקת, במינימום תלות בהגדרות חיצוניות:
- עכשיו כבר אינני מנהלת מוסד. מי אני?
- כל חיי הייתי עסוקה וקיבלתי חיות מעיסוקי. מה נותן לי, כעת, חיות ושמחה?
- ילדי הקימו משפחות. הם עסוקים ובאים לבקר לעיתים. מה אוכל לתת לסביבתי עכשיו?
- כוחותיי כבר לא כמו שהיו. מהם הכוחות שיהיו לי תמיד?
- אנשים יקרים לי הולכים ממני. מה נותן לי יציבות ומשען?
גיל הזהב מזמין לחתור למקום העמוק, הפנימי, הנקי והמזוקק שהוא אני, בלי קשר לתפקידים, לכשרונות, לתכונות, ליכולות, למראה. כל הדברים האלו יכולים להשתנות ולהילקח ואני עדיין אני. המשימה היא למצוא:
- מיהי אני?
- מה נותן לי חיות ושמחה?
- מה אוכל לתת לסביבתי עכשיו?
- מהם הכוחות שיהיו לי תמיד?
- מה נותן לי יציבות ומשען?
יש לכן תשובות? מחכה לקרוא כתובנה לי כאן מטה בתגובות, אני אשמח לקרוא ולהגיב לכן!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מזדהה לחלוטין עם השאלות.הרבה תפקידים נעלמים או מתקטנים.הרבה פרידות.גם פרידה מהזהויות
הקודמות.אז מה הרעיונות שלך??