בשבוע שעבר כתבתי כאן על חששות מהתחלה חדשה לחצי כאן וקראי את החלק הראשון
אפשר לאמן את המוח לא לפחד מהתחלות אם נצליח לאמן את מוחנו לחוות שינוי כדבר חיובי, הוא ילמד שלא רק שאפשר לשרוד לאחר שינוי, אלא אפילו להרוויח ממנו. אמנם אנו לא יכולים להתערב באופן שבו המוח שלנו עובד, אבל אנו יכולים להכיר ולהשתמש באופן שהוא פועל לטובתנו.
למה הכוונה, המוח האנושי מסתדר עם אינפורמציה שהוא מכיר ומבין, ומסתבך עם מידע שהוא לא מכיר ומבין. אם נצליח לספק לו אסמכתאות שהתחלה יכולה להוביל להתקדמות, ששינויים תמיד מקפיצים, ללא קשר לתוצאה, שקיבעון מנציח דשדוש, המוח ישתמש בידע הזה ויקדם בברכה התחלות חדשות.
איך עושים את זה?
– קבלו את העובדה ששינוי מלווה במתח, זה כמעט בלתי נמנע.
אל תתכחשו לרגשותיכם, אפשרו לעצמכם להודות במגוון הרגשות גם הלא נעימים, כי הכחשה תימנע התקדמות.
– חשבו על השינוי כעל שדרוג תוכנה.
החיים הם מערכת הפעלה, וכשהעולם משתנה חייבים לאמץ מערכת הפעלה מפותחת יותר, אחרת אפליקציות שעבדו בעבר לא ישיגו את התוצאות הרצויות.
– אפשרו לעצמכם להילחץ, אבל שקלו גם את היתרונות.
יתכן שהלחץ והמתח שנגרמים בעקבות השינויים מסרבים לשתף פעולה עם החשיבה האופטימית, זה הגיוני. הודו ואפשרו לעצמכם לחוש את המתח, אולי תרצו לבכות, לצרוח, עשו זאת אם צריך. ואז… התחילו לחפש דרכים להפיק את המרב מהמצב החדש.
– התמקדות במה שעבר או במה שעלול להשתבש ימנע מכם התקדמות התפתחות וגדילה.
אספקלריה יהודית
"לא בשמים היא… ולא מעבר לים… כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יד) לפי פירוש הרמב"ן כוונת התורה בפסוק זה למצוות תשובה. ואנו תמהים, האומנם, מצוות התשובה אכן קלה? אי אפשר לספור את הפעמים שהחלטנו וגם התכוונו להשתנות, והנה אנו שוב לפני ראש השנה, מדשדשים כמעט באותו מקום, יכולים לעשות 'העתק הדבק' על כל הרשימה של שנה שעברה.
אומר ר' חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר מאמר 'תרדמת ההרגל'): 'אסונו של האדם הוא שמתרגל למצבו, ומשלים הוא עם מצבו בלי לחוש כי סופה מתקרבת ובאה, ומי גרם לכך, ההרגל, כי אילו היה רואה פתאום אנה הגיע, בודאי היה מתהפך לאיש אחר… והוא שאמרו ז"ל (שבת לא, ב): 'זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ, יודעים רשעים שדרכם למיתה, ויש להם חלב על כסלם, כלומר כה התרגלו לכך עד שאין המיתה עושה עליהם רושם כלל, שמא תאמר שכוחה היא מהן, ת"ל וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה'.
כן, הם יודעים שחטאו, הם מבינים שיש עונש, הם אומרים בפיהם המון ציטוטים עד כמה חשוב לחזור בתשובה, הם גם יודעים שאחריתם מרה, אבל, וכאן נכנס אבל ענק, הם התרגלו למעשיהם, ולכן אין להם תקנה. "עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר" (יומא פו, ב). אולי נחשוב שזה אפילו משתלם לעשות עברה פעמיים ואז פשוט לא יבואו אלינו יותר בטענות, כי זה נעשה מותר. ממש לא, ישנה אות אחת קטנה שמהפכת כל מחשבה מעוותת כזאת. העבירה נעשית לו 'כ'היתר. לגבי עברה זו האדם כבר לא חש אסור בכבלי ההלכה, מעתה הוא 'חופשי ומאושר'; וזו בדיוק הבעיה – הוא התרגל, הוא מרגיש חלק אינטגרלי עם אותה עברה ולכן הוא לא נותן דעתו להפסיק אותה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
