לכולנו יש ימים אפורים, שהדכדוך מקנן בתוכנו מעיב ומעיק , ולא פעם מונע ממנו לראות את השמש בחוץ, ואת האור הפנימי שלנו. יש מי שיקרא לזה "מרה שחורה", ויש מי שתדבר על הסבל בשם וכינוי רפואי שניתן לו. יש מי שחשה את המצוקה באופן מתמיד ויש מי שחווה אותה לסירוגין. יש מי שמודעת לקושי ויש מי…שלא.
ויש גם מי שהיא חלק מתמונה כואבת, אחות של, אמא של, או בת של…לא פעם הקושי והמצוקה של המתמודד עם הסבל הנפשי-רגשי ולא משנה מה יהיה כינויו, מעיב גם על המשפחה והסביבה, הנושאת משקעים ועדה לאירועים מביכים מעציבים ולא נעימים וההשלכות מורכבות ומערבות רחמים מכאוב ואי שימת לב לקושי האישי שלך…גם בשבילך הקבוצה מיועדת!
נראה כי הטיפול הרגשי חשוב ולגיטימי יותר מאי פעם גם בחברה שלנו, אין ספק שקיים עידוד מרבנים גדולים לגשת לסיוע מקצועי ותומך ואף ליטול תרופות בעת הצורך ולפי הנחיית הגורם המטפל.
קבוצת "בנפשי הדבר" שואפת להוות משענת ומקום תומך מכיל משתף ומבין למצוקותייך הרגשיות, כי לכולנו נפש אצילית ולא פעם גם לה כואב גם היא חווה קושי, הנפש הוא בעצם העצמי שלנו!
בתקווה שנפיק את המירב שיש לכוח העידוד התמיכה וההזדהות , ונדע לנצל את הכלי הקבוצתי המבורך הזה…
שימי לב עלייך לשמור על כבוד הדדי שיוביל לשיח משותף ופורה ולא חלילה לפגיעה בזולת
שלך
צוות האתר
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
4 תגובות
גם אני מתמודדת עם בן משפחה שעובר מתקופות של היי ולתקופות של דאון…
לפעמים, כשאני רוצה לשתף אנשים, אני חושבת לעצמי: מה? גנבנו את המחלה הזו?
אישה שבנה מוציא שיניים, יכולה לבוא לעבודה ולספר: אני כל כך עייפה, הבן שלי צרח כל הלילה… והיא תקבל המהומי השתתפות ותמיכה, ותמשיך ליום קצת יותר מחייך…
לפעמים גם לי מתחשק לבוא לעבודה ולומר: אני עייפה, וגם מוצפת ומוטרדת, ולא ממש מאופסת. בעלי שוב בהיי, וזה מלחיץ… הוא היה ער כל הלילה, העיר אותי בפטפטת השכם בבוקר, ואני גם בלחץ כי הוא שוב כותב יותר מידי צ'קים…
אבל זה לא כל כך מקובל, וגם מי שלא חווה את זה,לא ממש מבין…
ועם הכל, ואחרי הכל, נבחרנו מאת הקב"ה לעמוד באתגר לא פשוט, הוא נותן לנו הרבה כוח, והלוואי שנצליח לגלות אותו!
אני כל כך מזדהה עם מה שאתן כותבות על דכאון, זה אחת התופעות הכי נפוצות ואולי הכי פחות מדוברות.
וכן לסביבה קשה מאוד עם זה נכון שמי שהכי סובל זה החולה עצמו אך גם לסביבה יש התמודדויות.
יש לי אח שנכנס מדי פעם לדכאון זה נע בין הי לדאון כשהוא בהי הוא מאוד מחפש קשר עם המשפחה וכשהוא בדכאון הוא מסתגר ומתנתק ואי אפשר לגשת אליו הוא דוחה כמעט כל הצעה. שעות שהוא ישן ומסוגר בחדרו וזה כל כך עצוב במיוחד שאני מרגישה שאין לי דרך לעזור לו ולפרוץ את הבועה שלו. ….
גם לי יש אחות שעברה דיכאון ולקח לה זמן לספר לנו
בגלל שהנושא כ"כ סגור וסודי
חבל זה לא מדבק, זה דבר נורמלי
בואו נפתח ונדבר!
כ"כ חשוב הנושא!!
לי אישית יש אחות שהייתה בדיכאון אחרי לידה במשך זמן ארוך, וכולנו היינו שם בשבילה זה היה קשה נורא! רק לתת והאמת שהרגשתי שלהורים שלי אין זמן בשבילי כך שגם אני כבר חויתי סוג של דיכאון…
כל הכבוד על היוזמה, זה נושאים שאף אחד לא חושב שצריך לעזור בהם ושוכחים שחוץ מהמסכנה עצמה יש גם סביבה שקשה לה…
מחכה לקבוצה תומכת …חני