תפסיקי לקרא רק לרגע אחד, עצמי את העיניים. המילה "אדמה". מה היא אומרת לך? מאפשרת את החוסן הפנימי ללכת. היציבות שעליה אנחנו נשענים. אדמה.שוב תעצרי. עכשיו על המילה "מים", הם מסמלים את עולם הרגש הלא יציב והעולה ויורד באופן תמידי. תנשמי. "אוויר".הוא עוטף הכל ונמצא בכל מקום.
והנה, היסוד שמניע אותנו לפעול ולהגשים, לפרוץ ולשגשג. האש שלנו.
היא אחראית לקשרים הבין אישיים שלנו, לאהבה שלנו, ליכולת קירבה אל האחר. לכמה נסכים לתת מתוכנו, וכמה לקבל אלינו. מפתיע להיווכח אילו חלקים בגוף שלנו קשורים ליסוד האש- הלב, כמובן, והידיים, שיהיה מי שיקרא להן "כנפי הלב": עם הידיים אנחנו יכולים לבצע את הפעולות שהלב מורה לנו לעשות: לחבק ואולי לדחות, לתת וגם לקבל. האש שלנו ממיסה את הגבולות, מאכלת אותם. לא עוד אתה עם עצמך, אלא שנינו יחד. במקרי הצורך האש עשויה גם לבנות את הגבולות, להקשיח את החומר ולייצב אותו: עד כאן, בבקשה. לא לחדור יותר.
כל כך טוב וממכר להיות ביחד, באבוקה אחת, בלב אחד. במעגל גדול של ערב לביבות משפחתי שכל כולו לב. החג המקסים הזה של חנוכה, מגיע אלינו בדיוק בימים הקפואים, שהכל מטפטף וקופא, אנחנו מתכרבלים איש איש עם עצמו, והוא מחייב אותנו לצאת החוצה, לאכול ביחד סופגניות בלי להתחשב בשום כלום ולטעום מהמנה אחרונה של שיפי, אפילו שאנחנו יודעות כמה קלוריות היא מכילה. ככה. כי אנחנו עכשיו יחד.
למרבה הצער, לא כולנו יודעים איך להשתמש בתקשורת בין אישית טובה. פרופסור קארול מורגן, מרצה לתקשורת, מעניקה כמה טיפים לקשרים בין אישיים מבורכים יותר:
- לפעמים, אנחנו חושבים בטעות שמי שעומד מולנו הוא האויב שלנו, ואנחנו מוכרחים להיאבק בו כדי להשיג את מה שאנחנו צריכים. הבעיה היא שאויב מתנהג כמו אויב, ואוהב כמו אוהב. הדרך לנטרל זאת בתוכנו וממילא – לעומד מולנו, היא להשתמש במילה "אנחנו": אנחנו צוות משותף לפתרון הבעיות שלנו, ולא אחד מול או נגד השני. זוהי מילת קסם שמשדרת וגורמת לשיתוף פעולה.
- צרו קשר עין: חוקרים מצאו שיש שלושה סוגי מגע: ישנו המגע הפיזי, לחיצת יד, טפיחה על שכם. וישנו מגע רגשי זהו מגע של קשר עין. כמה אנחנו מביטים על בן השיחה שלנו ישר בעיניים? וכמה אנחנו מתבוננות על הסלט שאנחנו קוצצות או על מסך המחשב? 'מגע' – עין ישפר לאין ערוך את התקשרות הבין אישית.
- תנו לבן השיחה לסיים את דבריו: לפעמים, ממש בטעות, או כי אנחנו עמוסות ואולי בטוחות שמבינות, אנחנו נוטות לקטוע את דברי השני באמצע המשפט. אולי באמת הבנו ובטח שאנחנו עמוסות מאד, אבל הנוהג הזה גורם, לרוב, לתקשורת להיות לקויה מאד.
- שימו לב לשפת הגוף שלכן: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" לאן נוטות הרגליים? אם לכיוון בן השיחה כנראה אנחנו מרוכזות ממש בדברים, אם לא, אולי כדאי להטות אותן במתכוון והלב יימשך מאליו. מה קורה עם הידיים, שהן, כזכור, כנפי הלב? שלובות? פתוחות? והכתפיים שלנו? נוטות אחורה או קדימה?
- שאלו שאלות: ענווה והתעניינות, גם אם בטוח הבנו כי אנחנו גאוניות, גם אם אנחנו יודעות מזמן את כל הפרטים, שווה לשאול שאלות. השאלות, ראשית, יגרמו לנו לבדוק את מה שאנחנו בכל זאת, עדיין לא יודעות, וגם יוכיחו לבן השיחה שלנו שאנחנו- באמת ובתמים מתעניינות.
ביחד אבל גם לחוד
האש, היא האישי והבין אישי. אש היא היכולת להיות מאוחדים כל כך, להניף את הדגל של "מי להשם אלי". לקרב, לקבל וללחום יחד עם כל מי שצועד בדרכי.
למרבה הפלא, האש גם מסוגלת להקשיח עמדות. להפוך את הנוזלי, הנשפך, למוצק. להציב כמו חומה נוקשה מול הרבים, הטמאים, הגיבורים והרשעים.
איך ניתן לשמור על האישי הזה? על מה שבתוכנו, ללא קשר לחברה? לאותה החלטה פנימית ויציבה ללא הטיה לדעת החברה הכובשת? איך נשארים עמידים מול רוח ההמון הסוחפת?
מחקר שבדק השפעה חברתית, גילה את הנתון שידוע לנו מזמן, אלא שעכשיו הוא אמפירי: במחקר נשאלו קבוצת אנשים שישבה במעגל מספר שאלות די פשוטות על עובדות שהעיניים שלהם ראו. משתפי פעולה שנשתלו בתוך קבוצת המחקר, התבקשו לטעות במתכוון בסבבים מסויימים, ולספר לנוכחים, למשל, שלא, אין כאן נקודה אחת, אלא שתיים. התשובות נאמרו בקול רם. והנבדקים שלא שיתפו פעולה? כמה פשוט. הם הלכו בעקבות האחרים. אומרים שתי נקודות? אז אפילו שהעיניים שלי רואות נקודה אחת, אני אענה שתיים. ממש כמו בבגדי המלך החדשים. אני לא רואה כלום? אבל אני אספר לכולם שאני רואה.
מעניין לציין כי בסבבים אחרים ללא משתפי פעולה, הנבדקים צדקו בתשעים ושמונה אחוזים מהתשובות.
המחקר, שבדק קונפרמיות – שינוי אמונות או התנהגות של אדם בהתאם ללחץ סמוי או גלוי של החברה, גילה את העובדות הפשוטות:
- ככל שהקבוצה גדולה יותר, הנטייה לקונפורמיות עולה: ככל שסביבת העבודה שלי מכילה יותר נשים עם תיקים ורודים, הנטייה שלי לקנות תיק ורוד, אפילו שאני ממש לא אוהבת אותו, תגדל.
- אם יש בקבוצה אדם שסוטה מהמסלול ואומר בקול את דעתו, הקונפורמיות יורדת. אם כל האחיות תאכלנה בהתלהבות את הסלסה שהכנת ופתאום גיסתך תאמר שיש לזה טעם מוזר, הנטייה של כולן להתחיל לבדוק מה בעצם הן מרגישות, תגדל. הן כבר לא תאכלנה בהתלהבות של "כולן".
- ככל שהקבוצה נחשבת יותר ל"מומחית" ובעלת ידע, הנטייה לקונפורמיות תגדל: כשאת עומדת מול קבוצת אומניות שמדברות בהתרגשות על יצירת אומנות מופלאה, שאת חושבת שהיא פשוט מכוערת, יש סיכון גדול שתתחילי גם את להאמין, כמותן, שזו יצירה יפיפייה.
- כאשר את כולה להגיב בצורה אנונימית, נוכל להאמין שתוכלי להישאר הרבה יותר אמינה, ומדברת את האמת שלך בלי צורך התחשב במה שאחרות אמרו.
- והכי חשוב – ככל שהדמוי העצמי שלך גבוה יותר, קיים יותר סיכוי שתאמרי את דעתך חסרת הפניות, בלי לשנות את האמונות, הדעות והמחשבות שלך גם אם קיים סביבך לחץ חברתי עז.
כי חנוכה עכשיו. חג של אש. ובכל זאת היינו שם, חזקים ואיתנים ובודדים במיעוט שלנו, דווקא משום שהיינו מאוחדים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
