מכרה יקרה שהיא כבר סבתא לנכדים, סיפרה לי השבוע סיפור אמיתי שקרה לה כמה שנים אחרי הנישואים.
אותה אחת, אשת חיל נאמנה נכנסה באחד הימים לחדר העבודה של בעלה, והחליטה לעשות לו הפתעה ו"לסדר לו את החדר", מה יכול להיות יותר נחמד מזה?
מי לא רוצה שאיזה גמד יבוא ויסדר לה איזה חדר ? הלואי שמישהו יבוא ויסדר לי איזה חדר, אפשר מטבח או סלון ואפילו חדר אמבטיה…
אותה הגברת התחילה עם הניירת ואספה הכל בצורה מסודרת, הכניסה לארון כמה ספרים השליכה טישו, ואיזו קופסת קרטון קטנה שהייתה נראית ריקה ומיותרת.. הכניסה את העטים למעמד, שהכל יראה מיושר , איוררה קצת, עברה עם וינדולין, ויצאה מרוצה.
הבעל שהגיע לחדר המסודר והנעים, התרחבה דעתו כמאמר : דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם.
ואז התחיל לחפש… הייתה כאן קופסת קרטון קטנה, פשוטה, איפה היא ? הוא מחפש, מחטט מתחת לדפים , פותח מגירות. איפה הקופסה? המתח עולה , איפה הקופסה הקטנה ?!
אשתו נזעקת לפתע "מה קרה?"
"ראית כאן קופסה קטנה כשסידרת?"
"כן, ראיתי, זרקתי אותה יחד עם כל האשפה" ובקול גאה המשיכה "הורדתי את שקית הזבל ועוד הספקתי את המשאית שעברה בדיוק ברחוב שלנו".
למראה חורנו של בעלה הבינה שמשהו מאוד חמור קרה כאן , "מה??"
"את יודעת מה היה בקופסא?"
"מה זאת אומרת מה היה בקופסא? – היא הייתה ריקה!"
"לא! היא לא הייתה ריקה!"
מה מתברר? בעלה עבד בבורסה, ולפעמים הביא הביתה יהלומים , כדי להעביר הלאה, למכור וכד'.
באותה קופסה היו מספר יהלומים שרכש בעצמו באותו שבוע כדי למכור …
טוב, היא זוכרת את הסיפור עד היום, כנראה שזה לא היה פשוט , אבל הם התמודדו בכבוד עם ההפסד.
מהם הילומים שלי, שאני לפעמים זורקת בלי לשים לב, בלי לדעת ולהבחין שיש לי דבר יקר??
יש לנו הרבה יהלומים שאנחנו לא יודעות להעריך , כי כשיש לא יודעים מספיק להודות.
הזמנים והרגעים המתוקים שחולפים וחומקים לנו מבין האצבעות הם סוג של יהלומים הנזרקים בלי משים.
את רואה תינוק קטנטן, טרי כזה, שממש נולד, כולם עומדים לידו ומתפעלים, ואחרי הויכוחים של "דומה לאבא, דומה לסבא, דומה לשויגער או לסבתא" מגיע המשפט "הזמן הזה עובר כל כך מהר! הפיצי הפיצי הזה נשאר לכל כך קצת זמן…"
נכון, הימים עוברים לפעמים לאט, אבל הזמן עובר מהר!
כאמא את צריכה לעשות, ולהספיק הרבה, אבל לפעמים ישיבה נינוחה בלי לעשות כלום, פשוט להסתכל, לחיות לחוות עם הילדים את הזמן והרגעים העכשויים , – זה הרבה. זה להסתכל על היהלומים , זה ללטש את היהלומים, זה לראות את הברק שלהם.
יהלומים הם קטנים אבל יקרים! צריך להיזהר לא לזרוק אותם…
פסי דבלינגר – הרצאות אנרגטיות לאימהות 050-4127928 03-6192194 pid38a@gmail.com
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מהמם