אמהות משתפות: איך והאם מדברים עם ילדים על כסף? כסף לא גדל על העצים / י. נתנזון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

גננת שיח – שילוב

כעבור ה 1/1/17 למנינם, הוצאתי מגינזכי רצף – תמונות של ילד הולך לקניות. הילד החביב מקבל מאמא סל, ואת התמונה הזו, ילדות בשנה שעברה לא הבינו (אז החל חוק השקיות, זוכרות? ואנשים הוציאו סלים מהארון למעלה:) בתמונות הבאות: הילד לוקח לחם מהמדף בחנות ומכניס לסל, משלם למוכרת וחוזר לביתו.

"ומה אמא נותנת לילד, שיוצא לחנות עם הסל, ביד השניה?" שאלתי. "כרטיס" עונות ילדות גן ה'תשע"ז.

כך החל השיח על ערך הכסף.

בגן יעלי יש "חנות בגדים". גן יעלי הוא גן טרום- חובה מושקע ומעשיר מאד. בשבועות בהם נלמד נושא הבגד בגן, מעמידה הגננת סטנד מדפים, מקפלת עליו בגדים מסוגים שונים, והילדות "יוצאות לקניות".

הגננת מכינה לכל ילדה ארנק מלא כסף עשוי עיגולי בריסטול, ומסבירה להן איך קונים, בוחרים בגד מתאים, מודדים, שואלים את המוכרת כמה הוא עולה ו- משלמים.

המשחק הוא תרגול טוב למניה, התחלה של הבנה חשבונית על חיבור וחיסור והרבה העשרה של ידע עולם לא רק בנושא הבגד וחלקיו. "ומה עושים כשנגמר הכסף?" שאלה הגננת המסורה.

"מביאים את הכרטיס!" ענו הבנות פה אחד!

הגננת יעלי סיפרה לי את הסיפור הזה בזעזוע, כמעט בדמעות… לא, היא לא מסרה באותו יום את הריכוז שהכינה. היא פשוט (?) ישבה ולימדה את הבנות נושא שלא לימדו אותן עד היום: "אם אין כסף – לא קונים!" נכון?

"אצלינו לא אומרים ככה לילדים", אומרות לי אמהות מנוסות ששמעו ממני את הסיפור. כן, נכון, ילדים אמורים לגדול בביטחון ובשמחה וללא עננים אפורים בצבע כסף שעלול להיגמר חלילה…

חינוך נכון לחיסכון

חדוה: אני מלמדת את הילדים שלי לבחון אם אכן צריך דבר מה.

אם צריך- קונים. אם לא צריך לא קונים. הקניה היא לא פונקציה של כסף וממילא אם לא קונים זה לא "מאיים" עליהם.

אנחנו עורכים קניות בדרך כלל בצרכנייה ידועה, שם הסחורה לפי הצרכים שלנו והמחירים נוחים באופן משמעותי ביחס למרכז העיר.

ביום שישי של חופשת חנוכה, כשהילדים היו איתי בבית, הכנו עוגה לשבת- ואופס! נגמר הסוכר ומיץ הלימון…

בלית ברירה הלכנו למכולת הסמוכה ונפרדנו לשלום מיותר מ-  17 שקל! 17 שקל הם הרבה יותר ממה שהייתי משלמת על אותם פריטים במקום הקניה הרגיל, אבל צריך אז קונים.

לעומת זאת, יש מחלקות שלמות בסופר שאנחנו אפילו לא עוברים בהן, כי אנחנו בוודאות לא קונים משם דברים: שורת החטיפים המלוחים, העוגיות והעוגות המוכנות, המשקאות, רוב הקפואים. פעם אחת כשהלכתי עם הילדים לקניות, "קיצרתי דרך" דרך השביל של החטיפים ובני קרא "אמא! אנחנו לא עוברים פה!".

תיאורטית, הרי חטיף עולה פחות מדג או גבינה צהובה, אז יש לנו די כסף כדי לקנות חטיף ,נכון? אבל זו לא השאלה בכלל.

השאלה היא האם אנחנו צריכים את זה. והתשובה היא לא!

טוב תעשנה אמהות שתעברנה לילדים את המסר, שכסף הוא אמצעי להשיג את מה שאנחנו צריכים. ולכן צריך לברר עם עצמנו, מה, אכן, אנחנו צריכים, ולא לפטור את הנושא רק בלחשוב איך להשיג יותר כסף…

וממילא במקום "אם אין כסף לא קונים" יבוא "אם אין צורך אז לא קונים".

כסף הוא לא הנושא!

לדעתה של מיכל: כשלא רוצים לקנות משהו לילד, גם אם הסיבה היא כלכלית – הוא לא חייב לדעת מהי הסיבה האמיתית.

כמו שלא ניתן לו סיבה אמיתית בסיטואציות אחרות רבות  שהוא לא מבין, כשזה מהותי לא לספר לו.

גם בנושא החיסכון בכסף, כדי לא ליצור לילד ריאקציה להתנהלות מדוייקת של כסף, או לניהול בית של תורה שתופעת הלוואי המרכזית שלו בדרך כלל היא הנושא הכלכלי. ניתן לו לפעמים סיבה צדדית, שהיא נכונה לפחות בחלקה, גם אם לא העיקרית.

דוגמאות? בבקשה: "קנינו לך מספיק משחקים בתקופה האחרונה, אני חושבת שזה מספיק בינתיים".

או "סוכריות לא בריאות לשיניים, אני לא מרשה לקנות יותר"

ואפילו "אני רוצה לתלות כביסה (ולא להפעיל את המייבש) כי אני אוהבת את הריח של השמש".

שולי מצטרפת: אני לא הייתי אומרת לילד שאין לנו כסף, כי ילד לא יודע להבחין בין צרכים קיומיים ובין מותרות. וכשהוא שומע שאין כסף אוטומטית הוא חושב על הסיפורים שהוא שומע על עניים, והעלונים של קופת העיר וכו'…

צריך לזכור שהראייה של הילדים היא 'שחור לבן'  או 'יש אין' .

וחוץ מזה, ילד צריך לדעת שחשוב להסתפק במה שצריך ולא במותרות גם כשיש כסף:)

אני אומרת לילדים, שברוך ה' הקב"ה זן ומפרנס לכל, ונותן לנו כל מה שאנחנו צריכים, אבל הוא רוצה שנהיה גזברים נאמנים ונעשה בכסף מה שצריך. מה שצריך זה אומר בלי להשתולל…. לא כל מה שמתחשק קונים. יש זמנים שקונים משהו נחמד לשמח את הילדים כך כי אנחנו רוצים, אבל לא בהגזמה וכן על זו הדרך.

ומה את אומרת? איך את מתמודדת? ספרי לי כאן למטה בתגובות או במייל: 

 

 

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן