חלק אחרון בסדרת 'חופשת לידה' : האם זה יעבור לבד ? האם חייבים טיפול ? האם צריך כדורים?

לפוסטים קודמים בסדרה לחצי כאן 

אל תפספסי!

מדריך חינמי בסוף הפרק!

אז מה עושים?

נתייחס למספר שאלות רציניות העולות בסוף הסידרה מבחינת "הלכה למעשה" :

• האם אני יכולה ללמוד דרך להתמודד בעצמי ?
• האם זה יעבור לבד ?
• האם זה יחזור בלידה הבאה ?
• האם חייבים טיפול ?
• האם צריך כדורים ?

אלו שאלות כבדות משקל.

ננסה לענות עליהן , אחת לאחת.

• האם אני יכולה ללמוד דרך להתמודד בעצמי? כשאת שואלת : האם אני יכולה להתמודד לבד, עצם השאלה מעידה על כוחות התמודדות בריאים. הרצון שלך להתגבר בעצמך על הקושי , מגייסת את כל המשאבים שלך, רותמת את המוטיבציה שלך ומקדם אותך בכיוון היציאה מהקושי.

ולעצם השאלה – וודאי ישנה אפשרות שתמצאי את דרכך האישית להתמודד. אם יש לך תמיכה רגשית של אמא / בעל / חברה / אחות , יש לך נפש קרובה שמכילה וקשובה לרחשי ליבך – יש לך סיכויים טובים להתמודד לבד. זאת בתנאי שאת בודקת את ההתקדמות שלך שהיא כל הזמן בכיוון עליה. הקשיים הרגשיים ההולכים ומתמעטים מעידים שאכן מצאת את דרכך החוצה. אבל כאן המקום להזכיר לכולנו  שקבלת עזרה מקצועית היא לא "בעיה" היא הפתרון ולרוב הפתרון היעיל שמסייע, לא תמיד הבחירה בשיתוף אינטנסיבי של אדם קרוב ככל שיהיה היא תחליף לקבלת עזרה מקצועית.

• האם זה יעבור לבד ? בכל מצב של סבל נפשי, אנחנו לוקחים בחשבון שני פרמטרים : משך הזמן / ועוצמת הקושי. ונסביר כמו בהתמודדות הגופנית כאשר מתחילים הסימפטומים הראשונים, נזלת, שיעול, כאב ראש, לא רצים לרופא. בודקים את עוצמת הסימפטומים ( עד כמה השיעול עמוק ונורא, האם מתפתח חום) ואת משך הזמן. כך שגם אם לא נרוץ לרופא ביום הראשון, כעבור ארבעה ימים, כשהסימפטומים מחריפים, החום עולה, השיעול מעמיק ונראה שזה לא "הולך לעבור לבד", אזי נלך לרופא.

עם קושי רגשי – אותו סיפור.

בשבוע הראשון, גם בחודש הראשון של הקושי, לא נרוץ לטיפול. אתן דוגמא מתופעה של פוסט-טראומה (PTSD) : מי שנחשף לטראומה, שראה (לא עלינו) אוטובוס מתפוצץ מול עיניו. טבעי שיסבול מסיוטי לילה גם שבועיים אחרי הטראומה. זה לא פוסט- טראומה, זו תגובה נורמלית. לפי הספר – לא מתחילים לטפל בפוסט-טראומה לפני שעבר חודש מהאירוע. קודם כל נותנים לכוחות ההתמודדות הבריאים לעבוד בעצמם.

אם חלילה הסימפטומים מחריפים, עובר זמן וזה רק מחמיר, אז ניתן להגיע למסקנה שכנראה זה לא יעבור לבד.

בנידון שלנו, של תופעות אחרי לידה , התשובה היא אותה תשובה, כלומר, שאם חלילה הסימפטומים מחריפים, עובר זמן והמצב רק מחמיר, ניתן לכאורה להגיע למסקנה שכנראה זה לא יעבור לבד.

כאן, הייתי מוסיפה גם פרמטר שלישי – והוא הסבל של בני הבית : התינוק, ילדים אחרים והבעל. גם את הסבל שלהם צריך לקחת בחשבון, בנוסף לסבל של האישה.

ואולי בכלל אפשר לראות את זה אחרת?! תחשבי על זה  אולי זו הזדמנות טובה לגשת לקבל טיפול רגשי-נפשי? להעלות את איכות החיים שלך ולתת לעצמך מקום מעצים?  

• האם זה יחזור בלידה הבאה ? לפי הסטטיסטיקה, בהחלט נצפו מקרים רבים יותר של תופעות אחרי לידה כאשר היולדת כבר סבלה מהן בלידה הקודמת. המוח שלנו עובד עם אסוציאציות. אם בתיקייה של הלידה נכנס רכיב של חרדה למשל, יש סבירות שהיא תהיה שם גם בלידה הבאה. יוצא מן הכלל כאשר הקושי הרגשי טופל בצורה יעילה, אין חשש סביר שיחזור אחרי הלידה הבאה.
• האם צריך טיפול ? אחרי שענינו על שלוש השאלות הקודמות, התשובה די ברורה. נחזור ונדגיש – כאשר תופעת הקושי הרגשי ממשיכה לאורך זמן, גורמת סבל רב לאישה ו /או לבני ביתה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע בדבר הצורך בטיפול.

מנסיוני רב השנים בניצ"ה – ארגון המתמחה בעזרה לנשים אחרי לידה – קיימים מספר סוגי טיפולים :

• תמיכה רגשית של ניצ"ה ע"י שיחות טלפון.
• רפלקסולוגית שמרגיעה את הגוף והנפש.
• טיפול CBT– פסיכותרפיה בשיחות כשיטה ממוקדת הווה עם תוצאות מדהימות בזמן קצר יחסית.
• טיפול פסיכולוגי דינאמי
• הפניה לייעוץ פסיכיאטרי

• האם יהיה צורך בטיפול תרופתי –כאשר אישה פונה לייעוץ מקצועי ומביעה רצון לנסות טיפול ללא תרופות, מכבדים את רצונה ככל שמצבה מאפשר. אף אחד לא דוחף תרופות בכוח. ראיתי נשים במצבים מורכבים שהיו חדורות בהמון מוטיבציה להסתדר ללא תרופות, ואכן הצליחו. ככלל, אני מאמינה שהרבה מהצלחת הטיפול תלויה ברמת המוטיבציה של האדם, אך עדיין התרופות יכולות להוות מקפצה משמעותית במקביל לתהליך פסיכותרפיה – כמו שבכאב ראש לוקחים אקמול כך בכאב ובמצוקה נפשית לוקחים כדורים. הנושא הזה של תרופות פסיכיאטריות הוא מאוד פיזיולוגי והחוויה של סטיגמה וכל הנלווה לה היא מקום מאוד אישי שכדאי להעלות בטיפול עם הפסיכותרפיסטית ולדבר על זה. 

יתן ד' אור ושמחה בכל בתי ישראל, בפרט בבתי יולדות בזמן המיוחד של "אחרי לידה", ויכוון אותנו תמיד לעבוד אותו בשמחה ובטוב לבב.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

חלק ב' בסדרת חופשת לידה: אל תאמינו לי ש"הכל בסדר" תסתכלו לי בעיניים ותראו משהו אחר חלק א' בסדרת חופשת לידה: מה שעובר עלייך זה נורמלי! גם אם את לא בדיכאון אחרי לידה… חלק ד' בסדרת חופשת לידה: קשה לך? אל תסבלי בשקט! ניסית הכל וכלום לא עובד? כנסי ותראי מה לעשות למה זוגיות היא צורך אלמנטרי?