אל תהיי כזאת אישה:) תבדילי בין שחור לוורוד פוקסיה / אורה כהן

מזה פורים בשבילך? לחץ תחפושות לילדים, משלוחי מנות, ו…בעל שיכור:)

ואם את חוגגת יומיים? רחמים!!!!

אוי לא? אוי כן!

ותקראי עד הסוף כי שמונצי מחכה לך שם:)

אני? התחפשתי לשקע. שיכורה, קירחת ועיוורת צבעים 🙁

פעם היה מישו שפגש את חבר שלו.
"מה קורה"? שאל החבר
"מאושר!" ענה מישו.
"אל תדאג" אמר החבר. "עד הערב זה יעבור לך".

נטיית הרחמים העצמיים.
בואו נפטפט עליה רגע. נכון שזה כייף?
אני אוהבת אותה במיוחד כשאני עייפה עד מוות.
הכרתי אותה בגיל ההתבגרות, ויום אחד היא תסתיים, כנראה, כשאתגבר עליה.
או שאמות. מה שיקרה קודם.
לפעמים היא נדבקת אלי כמו הגושים של המטרנה האלו, שנראים כמו אבקה תמימה וחמודה,
ופתאום נהפכים לך לאבן שצריך לגרד בשפכטל. איכס…
ודווקא עכשיו, בזמני השמחה והששון, היא ככה מנשנשת לי את שאריות הכוחות. דווקא.
דווקא!
פעם חודש אדר היה מצחיק. המסכות והכובעים, והלל ברב עם, והשמפואים השפוכים על הרצפה של
הכיתה… "התחפפנו" יוהו! המורות האלו… שוקלת אם להמשיך לקנא בהן על כל החופשים
שלהן…
ניסיתי לומר אז זה בעבודה, לשים חולצה לבנה חגיגית, ולהתחנן לסביבה המיובשת שישחררו אותי
באחת וחצי לפחות! או שיזרמו עם איזה שמפו שירמוז על התחפפות!
הבוסית? הורידה את המשקפיים המכוערות שלה, החזירה אותם בחזרה ואפילו לא טרחה לענות לי.
זהו.
רחמי עלי גברו והלכו.
נכנס לי בתוכו ליצן גדול, מהסוג של הפאות המתולתלות השחורות, האלו המפחידים.
הכין מכל הטוב של החיים שלי משלוחי מנות מהממים,
ו…ושלח אותם.
אחד אחד. טק- טק- טק. הלאה ממני.
ככה זה, קשים ששוברים גבות של גמלים.
בשלוש ארבעים ושש יצאתי מהמשרד, נעלתי אותו, חרצתי לשון ארוכה לדלת, ופתאום ראיתי אותו.
שיכור.
הוא שתה יותר מידי. זה היה ברור. לידו בקבוק שבור לשתיים. בזבוז. מילא הוא היה מנפץ אותו עד
הסוף בעצבים. איך הוא הצליח לשבור אותו לשתיים בדיוק? מה זה האיפוק הזה?
"הלך לי האוטו…" הוא צחק!  צחוק מתגלגל "ב אמ וו סדרה חמש חדשה מהנילונים… עוד לא
התחלתי לשלם עליה!" ירדו לו דמעות מרוב צחוק.
רציתי להתעצבן שניה,

אבל אז, פתאום, הבנתי את הרעיון של ה"פורים" הזה.
וביננו הרעיון הזה הכי קל לנו הנשים (החמודות וההזויות:)
שאלופות בלהיות שיכורות ולאבד את הצפון גם בלי לשתות או משהו 🙁
פשוט מאוד: כמו הזויות (!), לקחת את כל הנקודות השחורות של החיים, הגדולות יותר והפיצפונות
ששוברות את הגב בסוף,
ולא להבדיל בין 'ארורה' נקודה שחורה ל'ברוכה' נקודה לבנה… פשוט לא!
כי ת'כלס, מאחורי כל הנקודות עומד מישהו אחד גדול שהכי אוהב אותנו בעולם, ו- ורוד פוקסיה, זה
הצבע המקורי של הכול!
אז מותק,
כשאת חושבת שסוף העולם כבר פה, תרגיעי קצת.
כי דבר ראשון: את עוד תגלי סוף עמוק יותר לעולם. אל דאגה.
ושני: קחי את הסוף הזה, תהפכי אותו להתחלה של משהו חדש. ורוד. של חג מדהים שיישאר לעתיד
לבוא.
איזה כיף!
המחשה:
שמונצ'י קמה מהמיטה. כבר בוקר! כשהביטה במראה צפתה לה הפתעה…
נותרו לה רק שלש שערות על הראש!
"אעשה צמה" החליטה.
ובאמת, כך עשתה והיה לה יום מאושר.
למחרת, כשהביטה במראה, שמה לב לתימהונה הגובר והולך, שנשארו לה רק 2 שערות לפליטה!
"אעשה שביל באמצע" החליטה.
ובאמת, כך עשתה והיה לה יום מאושר.
ביום שאחריו, כשהתעוררה מצאה שערה על הכרית. מזה נובע, שנותרה לה רק שערה אחת.
"אעשה פוני צד" החליטה.
ובאמת, כך עשתה והיה לה יום מאושר.
למחרת, לכשהיבטה במראה – השתקפה ממנה דמותה, קירחת. ללא שום שערות!!!
"הידד!" צהלה שמונצ'י. "אני לא צריכה לסדר היום את השיער!!!

אז פורים הזוי ומשכר לכולן, עם הרבה נקודות בצבע ורוד פוקסיה כי כך זה מקורי, השחור זה כי אנחנו לפעמים עיוורות צבעים.

שלכן,
אורה.

אשמח לתגובות שלכן כאן למטה אני עוקבת…
ו…המשפט של השבוע:
מעניין אם סוסים מתאכזבים כשהם מקבלים משלוח מנות ענק, ומגלים שכל הלמטה זה חטיפים ויש
רק קצת קש למעלה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

אין לכם עדיין תפריט לסעודות החג? הכל כאן בקובץ אחד מרחב קולי? כמה מילים מליבן של תלמידות, ותרגום:) משלוח מנות מלהיט אמריקאי: גלידת בצק עוגיות/ ציפי כהן פורים (קטן) שמח! אוזני המן חום לבן/ שרה חכם הסיפורים שמאחורי השירים/ חני זיסמן