יום שני

|

|

13/01/2025

לאישה החרדית

|

|

|

13/01/2025

|

יום שני

חלק א': הפרעות אכילה, אוכל (את ה) נפש / שיתוף אישי

אלפי נשים (ואנשים) מתמודדות עם הפרעות אכילה הכוללות עיסוק אובססיבי בדימוי הגוף שלהן,  בולמוסי אכילה, הימנעות מאכילה או 'טיהור' אחרי אכילה, חלקן אף לא מודעות לכך שההתנהגות שלהן בנושא האוכל אינה תקינה, ושהיא נובעת מקושי נפשי. כעת  לא נפרט כאן את התסמינים של הפרעות האכילה בהמשך נעלה טור עם היבט פסיכולוגי מקצועי  בנושא.

סדרת כתבות של שיתוף אישי העוסקת בהפרעות אכילה.- בכל יום חמישי בבוקר יעלה חלק נוסף.

שולמית משתפת אתכן במסע האישי שלה בחיים לצל ההפרעות כשהיא נעה בין אנורקסיה לבולימיה, נאבקת וחוזר חלילה, עד ליום בו היא בעצמה מסייעת לנשים ונערות להיעזר בה ובנסיון החיים שלה והידע המקצועי שרכשה במשך ההתמודדות.

השיתוף והחשיפה הם לא דבר של מה בכך, שולמית היא אמיצה, תהיו רגישות אליה:)

שתפו אותנו מטה בתגובות , במחשבות ובחוויות, וכמובן במה הייתן רוצות לחלוק ולשמוע בנושא.

פרק א'- פעם ראשונה ולא אחרונה

לא הייתי ילדה שמנה,

הייתי ילדה רגילה.

שיער בלונדיני מתולתל, קלוע בשתי צמות,

עיניים כחולות וחיוך מרוח על הפנים,

עד היום זה סימן היכר שלי, החיוך מאוזן לאוזן ( האוזניים שלי זזות כשאני מחייכת:).

גם לא הייתי ילדה רזה,

ממוצעת במשקל,

מאד ספורטיבית ואתלטית,

מתרוצצת כל היום משחקת חבל, גומי, מחבואים, מחניים,  כדור ומה שרק אפשר.

בתור ילדה המשקל ממש לא עניין אותי.

בכלל.

בתחילת גיל ההתבגרות, בגיל 13 יצאו לי פצעי בגרות, בגרתי ,  וגם…עליתי במשקל, התחלתי לגלות את עצמי.

לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה,

עם המשקל העודף,

ותכלס, חוץ מ"לפעמים" זה עדיין לא הפריע לי.

לקראת גיל 16 הרגשתי שאני כבר לא יכולה עם המשקל העודף, לא משנה כמה היו אומרים לי שאני נראית מצויין ושהכל דמיונות שלי, אני ידעתי שהשינוי שקרה לי הוא לא רצוי. כך הרגשתי וזה מה שראיתי.

לא אהבתי את המראה שלי ולא הרגשתי נוח עם עצמי.

כל הבנות התחילו לעשות דיאטות כבר בכיתה ח', הליכות, והליכות וכושר…והיו כאלו שגם לא אכלו. פשוט מאוד לא אכלו.

ועכשיו בגיל 16 גם אני הצטרפתי לטירוף.

למה טירוף?

כי הדיאטות שעשינו לא היו מאוזנות,

לא היו בריאות,

ולא כללו שינוי הרגלים או אורח חיים בריא,

רק התמקדו בלאכול כמה שפחות קלוריות ולרדת במשקל.

ולמרבה הפלא הצליח לי.

ירדתי במשקל.

בתקופה הזו קצת אהבתי את המראה שלי.

אבל אז החלו המאבקים הפנימיים,

לאכול או לא לאכול,

אם אני אוכל  אני אשמין,

האובססיה סביב האכילה או נכון יותר האי אכילה וההשמנה לא הרפתה היא רק הלכה וגברה.

לפעמים התאפקתי ולפעמים נשברתי.

אני זוכרת את אחת הפעמים שנשברתי הובילה לאכילה מטורפת, בלתי שפויה,

ממש כמו שואב אבק. וזה הדימוי הכי עדין שאני יכולה לתת לזה…

כמו טירוף שאת לא שולטת בעצמך, ממש, בולמוס שלא האמנתי שאני זו אני?!

אני זוכרת הלכתי לבקר את דודה שלי אלופת העוגות ומתוקים,

ואני? כל כך אוהבת מתוקים, הייתי אחרי יומיים בהם לא הכנסתי כלום לפה. רעבתי.

הגעתי לשם, וזהו,לא היה עם מי לדבר, אכלתי, אכלתי, אכלתי והמשכתי לאכול.

רציתי לקבור את עצמי מבושה ומכאבי בטן,  ואז  נגשה אלי אחת הבנות דודות שהייתה  איתי, ושאלה למה אני לא מקיאה?.

מה, למה אני לא מקיאה?

איכס, למה להקיא?

כי תרגישי טוב.

וזה קרה.

היא לימדה אותי מה לעשות והקאתי.

בפעם הראשונה בחיי הקאתי בצורה יזומה.

הוקל לי.

עכשיו,

בהמשך אני עוד אתחרט על ההקאה הזו. ויבין שהיא התחלה של סיוט מתמשך

היא הפכה לכלי בחיים שלי, באופן לא מודע.

במשך עשור הקרוב. היא לוותה אותי בכלל בלי שהבנתי שאני בצילה של הפרעה קשה.

לא הקאתי כי רציתי לרזות.

לא הקאתי בגלל משקל.

הקאתי כי איבדתי שליטה,

כי שנאתי את זה שאכלתי בלי שאני ארצה,

כי האוכל ניהל אותי והייתי חסרת אונים.

והכל בשקט בשקט בלי שאף אחד ידע יבין ירגיש או ישמע. כך לבד מול העולם להסתובב עם אבן גדולה בלב, וכאבי שיניים וגרון, וכאב אחד גדול בנפש.

המשך יבוא בשבוע הבא ביום רביעי.

 

שולמית בכר – דיאטנית קלינית

אימון להחלמה מבולימיה, ולחופש מאכילה רגשית

[email protected] I 054-539-6067

בניית אורח חיים בריא I  אימון אישי I  הרצאות, סדנאות, והדרכות

לתשומת לב: בחיפוש אחר נשות מקצוע לטיפול בנושא זה במיוחד, חשוב לפנות למרפאה לבריאות נפש ולקבל טיפול והדרכה להורים על ידי מטפלת בעלת תואר שני טיפולי. טיפול יעיל בהפרעה כולל התערבות של דיאטנית קלינית למעקב תזונתי, וכן טיפול פסיכולוגי. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

29 תגובות

  1. הי לכולם, תודה על הכתבה המדהימה👍
    שאלה לשולמית היקרה:
    אני נערה בת 18, לא שמנה מידי וגם לא רזה.
    המראה שלי ממש הציק לי בטירוף לרמה ששנאתי את עצמי!
    לפני שנה נכנסתי לדיאטה שנקראת מח אחד, סוג של תרגילים לעצמך שאת אומרת וצריכה להכניס למוח, באמת הורדתי 15 קילו אבל זה היה כבר נמאס לי לפני כל אכילה לדבר לעצמי כל היום!! זה לא היה נראה שפוי בעליל!
    אני אחת מאוד ענינית רוצה שיגידו לי בדיוק מה לעשות בלי הרבה כאבי ראש מסביב!
    ובאמת לפני 3 חודשים יצאתי מי זה ונשברתי!! כי עליתי 6 קילו וזה מציק לי ברמותתתת!!!!! מנסה להתחיל לעשות לעצמי גבולות וזה לא עוזר!!! החלטתי אחרי כל מה שאני אוכלת אני מקיאה, ואני מוצאת את עצמי בשקט אפילו אמא שלי לא יודעת מה אני עושה. פשוט מקיאה לפחות 3 פעמים ביום, מתיסכול שאני רוצה להיות רזה!!!!!
    ושזה יהיה זריז!!!
    השאלה שלי זה:
    האם אני נמצאת בתחילתה של אנורקסיה? למרות שאני לא נראית כזאת.
    וגם יש דרך כבר שאני יצליח לרזות נורמלי? בריא, אני חיבת לציין שיש בי כח רצון ממש חזק לדבר הזה!
    אשמח ממש לעזרה דחוף! ( סורי ושוב סורי על המגילה שנכתבה כאן הייתי חיבת)פליזזזז שולמית תעזרי לי לעשות סוף לסרט הזה😔

  2. ואוו אני פשוט מיזדהה עם כל מילה פה וזה כל כך עצוב את האמת שגם אין לזה כל כך טיפול לפחות ככה אומרים וזה עוד יותר עצוב החוסר שליטה הזה היסוריי מצפון המטורפים אחר כך האכילה הרגישית והקרזיות של פעם לאכל הכללל ופעם לא לגעת בכלום 😣
    אחד הדברים הכי קשים בגיל ההיתבגרות זה ההפרעות האכילה המטורפות האלה המחשבות והדברים שבחיים לא חשבתי עליהם רק שה' יעזור

    1. היי ליאל,
      זו שולמית בכר,
      נעים מאד.
      ראשית שמחה שהגבת ושיתפת כי ככה למעשה מתקדמים, כשמשתפים.
      יש טיפול.
      זה מתחיל עם מודעות וממשיך עם ללמוד מה שנכון ופשוט ליישם

  3. וואו! וואו! וואו! אלופה!

    אני בת 16 ועד לא מזמן באמת לא עניין אותי המשקל שלי. אהבתי את המראה שלי. לאחרונה התחלתי לוותר על ארוחות ולעשות הרבה ספורט ולפעמים גם להקיא אחרי האוכל. איך אני יכולה לדעת אם זה אנורקסיה או סתם משהו שיעבור?
    אשמח ממש לתשובה.
    תודה רבה

    1. הי יקרה,
      ממה שאת מתארת נשמע שיש תסמינים העלולים להעיד על הפרעת אכילה (בולימיה או אנורקסיה) , מומלץ בחום לקבוע תור לרופאת משפחה ולדיאטנית המרפאה. כדי למנוע החמרה ולטפל.
      הקאות יזומות הן דבר לא בריא ומסוכן גם ללא קשר למשקל, וכן כדאי שתהיה התערבות פסיכולוגית.
      יש עוד תסמינים שחשוב שרופאה תבדוק איתך אותם לא נוכל לכתוב כאן…
      באופן כללי ככל שמטפלים מוקדם יותר, כך המצב יהיה טוב יותר בע"ה.
      בהצלחה!
      ברכי שגב פסיכולוגית בהתמחות קלינית

    2. לבת 16 זה נורמלי שבגיל הזה כשהגוף משתנה לא מרוצים מהמראה, ותגובות כמו אבל את רזה ואת סתם מדברת שטויות לא עוזרות , לכי לרופא ותייעצי אינדיבדואלית איך להיות מרוצה מהמראה בלי להרוס את הגוף והבריאות
      בהצלחה !!!!

    3. היי מירי,
      את אלופה, זה שכתבת הופך אותך לאלופה.
      תשאלי את עצמך מה קרה לך שההסתכלות על עצמך וגופך השתנתה.
      מוזמנת לדבר איי 054-539-6067

  4. כל מילה זהב!
    אניא אמא כמו שנאמר בכותרת, תמיד הייתי רזה מאוד ותמיד דאגתי שאשאר כזו,
    והיום אחרי הלידות כשאני כבר פחות כזו, אני מתחברת לכל מילה.
    לא משה כמה יאמרו לי שאני רזה, במראה משקפת מולי אישה מלאה…
    או שאני לא אוכלת, או שאני אוכלת ומתחרטת וחוזר חלילה.
    שומרת על עצמי שלא להקיא!! ומכריחה את עצמי לאכול מתוקים כדי לא להגיע לשם….
    מודעת מודעת, אבל צריכה חיזוקים!
    תודה לך!

    1. תראי חמודה זה דבר טבעי בגיל ההתבגרות פתאום מברווזון הופכים לברבור וכשהמחמאות מגיעות השכל מתבלבל וזה גיל כזה עדין מכל הבחינות.אני למשל היה לי גוף ממש יפה רזה בטעם לא שמנה.ואז בנות שמנות או מלאות בכיתה ח זה היה החליטו לעשות דיאטה ועד עכשיו אני זוכרת היו כדורי אשכוליות כך זה נקרא והם היו מדכאות תיאבון ואז כולן לקחו חוץ ממני וגם אותי ניסו לשכנע אבל תודה לבורא העולם שלא התפתתי לזה הן גם הקיאו אוי ואבוי.ופסיכולוגית הכניסי לי בראש שאני שמנה ויום אחד החלטתי לעדות דיאטת תפוחים כן כן ובשעת הצהריים נשברתי ואמר שלי כעסה עלי שלא אכלתי צהריים .והפסקתי מהשטות הזות.הייתי עסוקה בהרבה דברים והדור הזה ידע כשעסוקים בדברים טובים שוכחים מאוכל.

    2. היי אמא,
      בתור אמא את מודל לחיקוי במיוחד לבנות.
      מוזמנת לדבר איתי וללמוד איך לייצר סדר תזונתי ומערכת יחסים מזינה ומבריאה עם אוכל.
      שולמית בכר 054-539-6067

  5. כתבה יפה!
    כמה יפה ככה כואב, כן, זה קורה……….
    אבל לפני שמאבדים שליטה,
    בטוח יש משהו חזק ביסוד,
    רגש,
    אולי מחשבה,
    לפעמים חרדה,
    או תפיסות שגויות,
    ואז,
    כשמודעים, ולא מתכחשים למציאות, (גם אם היא לא נעימה!)
    מתחברים למחסום, לתקלה,
    רק זו הדרך לרצות- לעבוד קשה- ולהשת-חרר בע"ז…….

    1. זה לא כל כך פשוט כמו שאת מתארת וחושבת, חשוב לדעת שבהפרעות אכילה חשוב לפנות לאנשי מקצוע קליניים. לא מאמנים, או "מטפלים" בהכשרות מפוקפקות וקצרות. תנאי בסיס – תואר שני מוכר ע"י המל"ג (מועצה להשכלה גבוהה) והתמחות ספציפית בהפרעה.

  6. תודה רבה למגיבות.
    לפעמים החיים מציבים אתגרים קלים.
    מי שמתמודדת נכון מתפתחת.
    מי שלא מתמודדת נכון ממשיכה לקבל עוד אתגרים ואפילו קשים יותר.
    המסע, המסע בחיים, לגילוי הקול הפנימי מרתק ומעניין.
    בעבר המצב והשיתוף היה קשה מנשוא.
    היום השיתוף הוא עם מטרה אחת להשפיע ולסייע.
    לשמחתי השם לא ויתר עלי והיום אני מלווה נשים בדרך להחלמה.
    החושך הפך לאור

  7. נשמע כואב כל כך, מתחברת להרגשה…
    מאחלת לך לאהוב את עצמך כמו שאת, לאהוב באמת,
    ולא להרגיש את הצורך לרצות אחרים ואת עצמך,
    את מהממת!

    מחזיקה לך אצבעות!

    1. תודה רבה רות.
      לשמחתי אני כבר שם.
      היום בעזרת הכלים שרכשתי בלימודים פורמאליים ואחרים,
      אני מלמדת את מי שמגיעה אלי לגלות את עצמה ואת האוצר שהיא ולהתאהב בעצמיות איתה באה לעולם

  8. הצילו! איזה תיאור אוטנטימונוגע ללב.
    מכאיב ללב…!
    על תופעות הבולמיה / אנורקסיה שמעתי כבר לפני שנים,
    אך מעולם לא השמיעו לאוזניי מה חש ועם אילו רגשות ועולם פנימי מתמודד הסובל!
    מעריכה מאוד את הנכונות שלך לשתף.
    ואת הכשרון לעשות זאת בכל כך מעט שורות, עם עוצמה כ"כ חזקה!

  9. כל הכבוד על העלאת הנושא.
    אתמול שמעתי על מכרה שלי, נשואה עם ילדים
    ששוקלת מתחת ל 50 ק׳ג
    ונכנסה למשטר קפדני כי עלתה 2 קילו…
    אני לא יודעת אם יש לה הפרעה ומה
    אבל ככה זה מתחיל:
    מדברים ומדברים בשולחן השבת על דיאטות ומשקל
    מלמדים את הילדות הקטנות ׳אם תוכלי תשמיני ותהיי מכוערת׳
    והפחד הנורא נהיה ׳בילד אין׳
    אצלה ספציפית זה ממש ככה.
    מתחיל מבית ההורים.
    מכירה את התסכול גם מעצמי- הנושא עולה כל הזמן בין גיסות/חברות/שכנות

    במקום לדבר על יופי, משקל, ונתונים חיצוניים
    בואו נשנה את הנושא ל- בריאות,
    מה טוב לגוף שלי, ונשמרתם…
    יותר בריא לנפש ולגוף, יותר יהודי!

    1. גם לי יש הפרעת אכילה הבעיה שאני בחיים לא עוצרת ולכן נראית בהתאם אשמח מאוד אם תביאי לי עצות ותפריטים או משהו כזה תודה רבה!.

      1. ראשית יש לגשת לרופאת המשפחה ולשתף אותה, דיאטנית קלינית מטעם הקופה יכולה לתת תפריט ולעשות מעקב תזונה ומשקל.
        בהצלחה!

      2. שיר יקרה
        הפרעת אכילה דורשת עצירה, התבוננות וקשר לפנימיות.
        תפריט רק מחריף את הבעיה.
        עצות וליווי הם תהליך שמשנה תפיסה ומייצר מערכת יחסים חדשה ובריאה עם עצמך ועם התזונה.
        מוזמנת לדבר איתי 0540539-6067

  10. אני קוראת את השורות שכתבת ופשוט רוצה לסגור את הכתבה ולשכוח שהיא קיימת. מצד שני ממשיכה לקרוא ולא מסוגלת לסגור. וגם לא מסוגלת לקרוא. למה? כי אני רואה את עצמי משתקפת מכל שורה שכתבת. אני בתהליכי החלמה מבולימיה ואנורקסיה יחד. את מציפה לי הכל. אבל ההצפה הזאת גם עושה לי טוב מהרבה סיבות. בין השאר מהסיבה שאני לא לבד. אני בתהליכי החלמה ברוך השם ואת מוסיפה חיזוק וכוח. ועוד דבר.. את אמיצה!!! את גדולה מהחיים! להופיע על במה ציבורית בשם חשוף ולספר לעולם את מה שפעם עשית בסודי סודות…
    מחזיקה לך אצבעות! תמשיכי ותחזקי!
    ממני, אלופת ההקאות והצומות לשעבררררר

    1. משועבדת לבחירה ולעצמי במקום לרזון.
      תודה על תגובתך.
      מקווה שאת יכולה להסתכל על המצב שתיראת בלשון עבר.
      אם את עדיין שם מוזמנת לדבר איתי
      שולמית בכר 054-539-6067

    2. משועבדת לבחירה ולעצמי במקום לרזון.
      תודה על תגובתך.
      מקווה שאת יכולה להסתכל על המצב שתראת בלשון עבר.
      אם את עדיין שם מוזמנת לדבר איתי
      שולמית בכר 054-539-6067

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים