שאלה:
מה עושים כאשר הבחור אינו מעוניין להתקדם. האם ללחוץ או להרפות?
תשובה:
יש אנשים החוששים ליטול על עצמם את תפקיד השדכן, ואם עולה בליבם הצעת שידוך, הם מניחים אותה בצד (וחבל שכך), או שבמקרה היותר טוב – הם מנסים לעניין בהצעה הזו שדכן שיוציא אותה אל הפועל.
פעמים רבות אני מקבל שיחות טלפון ובהן בקשה לנהל שידוך כלשהו. מניסיון רב שנים, איני דוחה את הדברים על הסף (ולא אספר כמה אחוזי הצלחה יש בהצעות שידוך כאלו…) אך מברר מדוע הדובר אינו מעוניין להוציא את הצעת השידוך אל הפועל בעצמו. לרוב, התשובה שאינה מפתיעה אותי היא זו: "חבל שזה יתקע, צריכים מישהו מקצועי בשביל השידוך הזה". אני נכנס קצת יותר לפרטים ובדרך-כלל מתברר, שיש לא מעטים הבטוחים ששידוך 'חייב' להיעצר באיזה שהוא מקום ורק שדכן מקצועי יוכל לחלץ אותו.
מה עושים? במידה והחלטתם לנסות לשכנע את הבחור או הבחורה, כדאי לדעת על כך כמה דברים:
- לא להתווכח. לא משנה מה ת/יגיד לך הבחור/ה, אל תתווכח. לא אתה היית בפגישה, לא אתה קיבלת את ההצעה הזו עם הנתונים שיש לו, ולא אתה תשלם את מחיר הכישלון במקרה ויתרחש דבר כזה.
- הקשבה. המשודך/ת לא מדבר/ת דברים שאינם ראויים להישמע, ולכן אין בעיה לשמוע את הלבטים שלו/ה.אל תחששו לשמוע את המשודך/כת, הגיוני לפרוק לבטים באוזניך ועליך לקבל זאת כמחמאה. קשה לך? זה חלק מהתפקיד, וכאן תזכור את הכסף (מותר, מותר) שאתה עתיד לקבל אם השידוך ייצא אל הפועל. כעת השדכן על תקן של 'פסיכולוג' כביכול. מישהו יודע כמה פסיכולוג לוקח לשעה?
- עידוד. לפעמים מה שהמשודך/ת רוצה זה בעצם עידוד או הידהוד של הדברים לדובר לנסות לראות שהוא/היא בכיוון הנכון, בעוד הוא עצמו כלל אינו מודע לכך. לאחר מכן ערפל הספקות נמוג והסימונים על התמרורים ברורים יותר. איפה עובר החבל הדק בין הנחת אבן הפינה לזריקת אבן אחר הנופל? הדבר באחריות השדכן. לשם כך נברא הטקט ומומלץ בהחלט להשתמש בו:).
זכורה לי פעם שאמא אחת דיברה ושפכה לפני את אשר על ליבה. כשסיימה אמרה: "תודה ששמעת אותי". למעשה היא התייעצה עימי.
מי שיכול לסייע בכך לא מעט, הם אחים ואחיות (או גיסים) של הבחור. הם לרוב קרובים אליו בגילו ומבינים לליבו, כמו גם לתת עידוד (וייעוץ כשצריך) מניסיונם כנשואים .
- ייעוץ והכוונה. יש מקרים שלא מספיק לשמוע ולעודד, ויש התלבטות ממשית באמת ובתמים. פה השדכן צריך להיות חכם, להכיר את מקומו ולומר: "אני לא יודע מה לעשות במצב הזה, כאן צריך להתייעץ עם סמכות תורנית או איש מקצוע". זו אינה בושה להודות ולומר "איני יודע". כשיש לבטים אמיתיים לפעמים צריך לפנות את הזירה למומחים מכם. ייפול השידוך? עדיף עכשיו מאחרי כן, כעת לא קרה כלום. יש לכם שכר טוב על עצם המחשבה, על ההשתדלות ואולי תופתעו והשידוך בכל-זאת ימשיך? זכור לי מקרה של שידוך בו הלכתי להתייעץ עם סמכות תורנית, הייתי בטוח שהוא ירד, אבל הופתעתי מהתשובה החיובית.
- דחיפה קלה קדימה. אם עברתם את הכללים הראשונים וזיהיתם שלמשודך/ת בעצם יש צורך בעידוד והכרה בדרכו, כמה מילים של דחיפה קדימה יכולות להיטיב: "כל מי שסגר שידוך חשב ככה", "אתה מעלה שאלות שטוב לשאול אותן כעת ולא לאחר מעשה, אבל אין לך ממה לחשוש", "אתה יודע? אתה מזכיר לי את עצמי כשהייתי בשידוכים…" דברים מהסוג הזה (כאמור, רק כשזו אמת, ורק כאשר מזהים שיש באמת צורך בדחיפה ושהיא נובעת מהמקומות הנכונים והבריאים שלכם עצמכם) מסייעים לכל הנוגעים בדבר.
אולי השידוך נראה כבד ולא מתקדם, אבל זהו חלק מהתהליך: בכל נסיעה יש רגעים שהכביש חלק לעומת עצירה ברמזור או לפני רכב אשפה שעוצר לפנינו. איננו מסיימים את הדרך וחוזרים הבייתה בגלל שהיה רמזור אדום אך גם אנחנו מקפידים לא להתעלם ממנו. בכל מקרה, הנסיעה אינה שלנו אלא של הזוג והיא תמשיך או תיעצר אך ורק ברגע שנקבע מלמעלה.
והכי חשוב, אל תקחו אחריות אם המשודך/כת אחרי ההתלבטות ויש להם סיבות מספיק טובות וחזקות להוריד את השידוך. אל תקחו אחריות בשבילם.
דרך צליחה ומקדמת לכולנו!
בברכת בשורות טובות בקרוב
פנחס גולדשטיין
שדכנות. ייעוץ שידוכים. מאמרי 'רשו"ת השידוך'. גמ"ח תיווך שדכנים לקהל היעד לפי התמחות ופילוח[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
