כשאמא דובה מלאה -ולאה / אורה כהן

דובונים זה לא רק חטיף.
יש גם כמה כאלו אמיתיים.
שחיים ביער ירוק רחוק, מטפחים חיי משפחה ענפים הכוללים הכול, כמעט כמו בני אדם. אולי חוץ מציד דבש פה ושם.
יש להם בקתות עץ עם גג אדום וארובה,
ואמא דובה מבשלת לילדים ארוחה.
זהו, פה רציתי להתמקד.
אמא דובה.
היא כל כך דואגת לכולם. והכול. ומכינה את דייסת הבוקר הכי טעימה. ורק היא יודעת איך להוציא את רצפת העפר נקייה, ולחתל את דוב דובוני שעוד לא נגמל. לא. אז מה אם הוא כמעט בן שלוש? נקווה שעד החתונה זה יעבור, הא?
ובכל יום, נוהגת היא לרדת אל השלולית הגדולה של מי הגשמים – כי זה פשוט קרוב יותר מהנחל, ולשטוף את כל הבגדים ואת המצעים.
ואז לתלות אותם. על חבל ארוך שאבא דובון מרכיב מראש.
ואז יש ארוחת צהריים, ומשחקים, ובלאגן, מ-לא בלאגן לאסוף, ומקלחות בגיגית גדולה ואדומה, וארוחת ערב וצחצוחי שיניים ומבצעים עם מדבקות ושירי וסיפורי לילה טוב…
בקיצור- אמא עסוקה כל כך.
ולא. לא נדבר על ערב פסח. פשוט לא נזכיר אותו אפילו במאומה, רק נאמר שהמעמסה הוכפלה בהחלט.
אולי לכן, מכל דיירי הבית, היא הכי… איך ננסח את זה? אם תהיה לה איזושהי אתנחתונת קטנטונת והיא תסתכל במראה- היא לא תכנס שם במלואה. כן. היא הכי.. אהמ.. מ-לאה. כן. הכי גדול..ה בבית הדובונים הפסטורלי. (זה אומר – היא נורא שמנה ומזניחה את עצמה אבל לא נעים לומר)
נגיד, יום אחד היא לא הצליחה לצאת מפתח הדלת עם גיגית הכביסה. גם לא מהחלון. (היא בהחלט ניסתה למרות שלא ברור למה. אין שם מזוזה וגם זה יותר קטן ת'כלס מהדלת) אז באותו יום לבשו הילדים בגדים מלוכלכים.
וביום אחר, נשבר הכיסא שהתיישבה עליו. ואז עוד אחד. ואז עוד. וכולם היו צריכים לחכות לאבא, שיחזור, בכדי שיתקן את הכיסאות השבורים וכולם ישבו לארוחת הערב מאוחר מאוד, כמעט בצאת הכוכבים.
ובעוד יום קטן וגשום, היא לא הצליחה להתכופף ולחתל את דוב דובוני. אז דובית, האחות הגדולה נאלצה לחתל אותו, ומאז היא איבדה את תאבונה לשלושה ימים תמימים.
זהו. המלאות – לאות של אמא דובדובה החלה להשתלט על הבית אט אט.
והיא החליטה לעשות מעשה.
והחליטה שוב.
והחליטה.
והחליטה.
וכך, עד עצם היום הזה,
יושבת אמא דובדובונת.
גדולה,
בתוך בית קטן ומלא משימות,
ומחליטה שוב ושוב לעשות מעשה.
רק מה?
אין.
אין לה טיפת זמן לעשות אותו.

המשפט של השבוע:
האמת שפסח היה יכול להיות להיט אצל תל-אביבים, אם רק היו משווקים אותו כ"שבוע הזדהות עם חולי ציליאק".. 🙂

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

ערב "פסח" האם יש דרך להתמודד עם הלחצים? אתי וועג מגישה: נימוח טעים ועסיסי – פאדג’ שוקולד כשר לפסח! סוד חלוקת תפקידים/אסתר שפר ומה עם השירים? / אורה כהן קורונה ועין טובה:) / שירה אנטוורפן