שבת

|

|

02/11/2024

לאישה החרדית

|

|

|

02/11/2024

|

שבת

גם כשהחלום מתנפץ, חלקך בתורתו / מרים אפללו

הטור התפרסם במגזין מתכונים ותוכן מיוחד לשבועות להורדת המגזין לחצי כאן

מוקדש לכל הנשים היקרות שחלמו בלילות שבועות הארוכים על בית של תורה ועל ילדים שהולכים בדרך התורה ,  ועדיין ממשיכות להניח בתוך עוגות הגבינה שלהן את כל אהבתן היוקדת.

שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך(ל"ג י"ח)

 שמח זבולון בצאתך מן העולם מדוע מפני שיששכר באוהלך "(מדרש)

"התגשמות תקוותו של זבולון – וכמוהו ישנם זבולונים רבים באותו דור לחיי העולם הבא מובטחת בגין דאגתו לסיפוק צרכיו של יששכר על כן הוא יכול לשמוח בצאתו מן העולם משום שישיבתו של יששכר באוהלה של התורה נחשבת לישיבה באוהלך- באוהלו של זבולון שגרם את ישיבתו"(לב אליהו- רבי אליהו לופיאן)

הגמרא אומרת :"נשים במאי זכיין? באקראייהו בניהו לבית כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מביי רבנן" (ברכות י"ז)

"רש"י-  מביאות תינוקות של בית רבן אל רבותיהם שיהיו יושבים בבית הכנסת. וכן בזכות היותן ממתינות לבעליהן ונותנות להן רשות ללכת ללמוד תורה בעיר אחרת.

רבי יהונתן מפראג- והרי מצוות רבות להן. מדוע שואלים נשים- במה  זכיין? אלא שממצוות לימוד תורה הן פטורות ועל ידי שעושות  דברים אלו הן זוכות אף הן  בלימוד התורה של בעליהן ושל בניהן(מתוך הלקח טוב).

הבן הראשון שלנו. אמרנו לעצמנו. עוד טרם שנולד. קודש יהיה לה'.  בדמעות ביקשנו והבטחנו שנעשה הכל על מנת לגדלו בדרך הטוב. מעיל קטון לא ממש תפרנו לו. אבל ממש כמו חנה ביקשנו עליו "כי מה' שאלתיו"

אחר כך, הפך התינוק הרך לילדון שובב עמוס מעשי קונדס. ובכל פעם שהרמנו לו את הכיפה. מחליקות ברוך על הקטיפה חלפה במוחנו התחינה הנצחית. שיגדל ויצעד בדרך התורה. שנרווה ממנו נחת יהודית.

זה לא רק בקשות בכלל לא, הרבה מאמץ פיזי ונפשי משקיעות אנו בגידולם של הפעוטות. החיידר הטוב. החברים שנבדקים בשבע עניים. ברכה מרב. ותיק יפה וחדש עם ממרח טעים בסנדוויץ' כדי שיהיה לו חשק ללמוד…

אבל משהו. משהו טרדן ומציק יושב לו על מפתחי הלב. חונק ומכביד ומתסכל:"הנה" מונפת אצבע דמיונית לעומתנו, גם הבן של שוורץ ושל אוחנה ושל אברהמי למדו בחיידר טוב עם תיק חדש. הבן של שוורץ מנדנד רגליים בתחנה הסמוכה. של אוחנה נעלם מן האופק. ושל אברהמי… ה' ישמור.

אי אפשר להתעלם מהם, הם אומנם רק שוליים, אבל הם נמצאים, הנערים הנושרים, בחורי ישיבה לשעבר. ממשפחות טובות. משקיעות ומחנכות… משהו שוקע בליבנו פנימה מלחיץ ומדאיג וכובש כל פינה קטנה של שלווה. וכי אמא של אברהמי לא התפללה? לא עטפה לו מחברות בשקידה? לא השיגה פרוטקציה כדי להכניס אותו לישיבה ממנה הוא יצא מהר מאוד?

כי להרבה אימהות מזן האידישע מאמע המלוות בניהן לבית המדרש ,ממתינות להם בשובם עם צלחת מרק חם (בלי בצל ועם קרוטונים כאשר אהבה נפשו) יש תסכולים קטנים או גדולים.

לא תמיד הציפיות של הזבולון שבתוכנו עולות בקנה אחד עם תכניותיו הברורות של היששכר הצעיר.

האמא מאוד רוצה שהילד שלה ישב ללמוד גם אחרי החיידר אבל מה לעשות שהבן 'הבן יקיר' רוצה לשחק גם אחרי ההפסקות "ישיבות, אמא, מה את דואגת? יש עוד המון זמן, כמעט חצי שנה…"

ישיבת בן הזמנים אליה נשלחו במאמץ "נסתדר לבד עם המקרר, משהו אחר (אנחנו כמובן…) ינקה אותו לפסח. מתגלית כמקור פורה לפגישות חברים, ולתכנון הטיול הבא.

ובחיידר…לא תמיד יוצאים מאסיפת ההורים שמחים וטובי לב. ולפעמים אפילו משורטטת על מחברת משנה צוללת אויב אימתנית או  אוניית גדולה מפרשים ומחודדת תורן המפליגה לארץ הבטלה. למה?

כי אין לו חשק.

"לא זו בלבד שיש להן חלק בלימוד תורה . מבחינה מסוימת חלקן אף גדול משל האנשים לפי שמאמר שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול "לאוהבי תורתך ולא ללומדי תורתך שכן לומדי תורתך לא היה כולל את הנשים הפטורות מלימוד תורה עכשיו שנאמר אוהבי תורתך גם הן מכלל הברכה שבפסוק . ולמעשה מבחינה מסוימת חלקן של הנשים בלימוד התורה גדול יותר משל האנשים. ה כי הלומד עצמו עלול להיכשל ח"ו בעוון ביטול תורה וכשם ששכר לימוד תורה הוא כנגד כולם כך עונש ביטולה שקול כנגד כל העוונות אבל לאשה המסייעת יש רק את השכר בלי העונש היא יכולה לרכוש לעצמה זכות בתורה על ידי אהבת התורה כאשר היא ממתינה לבעלה ומאפשרת לו ללמוד עם זאת אין למו מכשול ביטול תורה של הבעל או הילד אינו ניזקף לחובתה. על זה נאמר " שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"(שם)

המשיכי להשקיע. מילות עידוד ואהבה. מאמץ וקירבה. המשיכי לתת מתוכך את כל שיש בך, גם למען רגע אחד של תורה.

אל תתני לייאוש ולכעס או לאכזבה הכוססת לסגור בפנייך את הנמל רחב הידיים. אניותיו של זבולון עמוסות כל טוב נמצאות בליבך. בכוחך.

גם אם היששכר שלך לא בדיוק כמו בחלומותיך.  את יכולה להמשיך להיות  הזבולון שלו.

רק המשיכי, ויום יבוא ותקבלי את כל שכרך.

 

 

 

 

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

4 תגובות

  1. מרים אפללו,אמנית הבינה הרגש והכתיבה.
    חזק ביותר.
    גם אני מצטרפת לרגשות של אישה שציפתה ושאפה להקים בית של תורה וברבות השנים בעלה בחר אחרת.
    והיא עדיין מקווה ומצפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים