החיים שלפני ואחרי / צביה הנדלסמן

בקר קייצי, ערב ר"ח אב תש"פ, אני עומדת מול אבני הכותל המערבי, מקום שלא זזה שכינה מעולם,
היונים חגות מעל ראשי, מצטרפות להמיית המתפללים. עיניי מלאות בדמעות ואני בוכה בהתרגשות
רבה, אך בשונה מפעם, לפני 10 שנים, אלו דמעות של שמחה מלב העולה על גדותיו בהודיה
ובתפילה. היום חג לנו, אירוע מיוחד, בננו הבכור מסיים חמישה חומשי תורה שנלמדו במסירות
במשך 3 שנים.
על אירועים מסוג זה אינני מוותרת בכל מחיר. זו הנחת ואלו המתנות הגדולות, אלו הנאות החיים
האמיתיות. יש שכר לפעולתי.
הילדים הרכים, תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא אומרים את הפסוקים מפרשת "וזאת
הברכה", כשפניהם מאירות. ובעוד רגע נשמע יחד קולם המתוק: "חזק חזק ונתחזק".

9 שנים לפני, מנ"א תשע"א
לידה ראשונה בגיל 35. בסימן טוב בן בא לנו… חצי – חצי הכי מושלם!
אני חוזרת הביתה עם הרך הנולד. ההתרגשות בשיאה מצעיר ועד שבע ימים.
כל המשפחה והמכרים מתרגשים יחד איתנו: "מי היה מאמין?! לציבי יש תינוק"
ואני חושבת לעצמי ואומרת לכולם: "אני האמנתי. וכנראה שאמונה זו הביאה אותי לבלתי יאומן…
ברוך השם.
ויקרא שמו בישראל – איך לא? יהודה. "ואילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקין להודות"
זה לא מובן מאליו.

מנחם אב תש"פ

יש חוויות שבתיות ששמורות רק לירושלמים. כמו סעודה שלישית במרפסת מול הכותל המערבי.
וחווית מלווה מלכה בקבר דוד המלך ע"ה.
הילדים לא מוותרים ומתארגנים עם כל הדרוש בשמחה.
סעודה שלישית בטעם בלתי נשכח. לחמניות מאפה בית, פירות קיציים. אבל הטעם הערב ביותר:
שירת "ידיד נפש אב הרחמן" מפיהם של ילדיי המתוקים.
אני עוצמת את עייני ונזכרת באותן שבתות בהן הייתי מגיעה לבד לכותל ושופכת שיח לפני קוני –
"אנא אבאלה שבשמים תשלח לי בבקשה בעל שיהיה ידיד נפש אמיתי שנבנה יחד בית לשמך. שישמעו בו קול מצהלות של ילדים עושי רצונך. אנא א-ל נא רפא נא לכאביי הבדידות, הבושה, הכמיהה לבנות בית, להקים משפחה והאכזבה בזו אחר זו… אנא ממך – קרב לי, בתוך שאר בנות ישראל המצפות, את שמחת העולם הפרטית שלי.
שאני מאמינה ובטוחה שהיא גם שמחתך".
כי כל בית שנבנה כאילו נבנה אחת מחורבות ירושלים ומקרב את הגאולה השלימה.

השמש כמעט שוקעת ואני מתעוררת כמתוך חלום וממשיכים לשיר:

"הגלה נא ופרוס חביבי עלינו את סוכת שלומך. תאיר ארץ מכבודך. נגילה ונשמחה בך. מהר! אהוב כי בא מועד וחוננו כימי עולם"
אנא אבא שבשמים: כשם שזכיתי לבנות את הבית הפרטי שלי כך נזכה במהרה לבית הגדול שלך.

ידידיה בן הארבע פוצח בשירת "יבנה המקדש, עיר ציון תמלא ושם נשיר שיר חדש…"
ואולי זה עובר בגנים או דרך החלב אם … – הציפייה והכמיהה לבנין ביהמ"ק.
הלוואי….בקרוב…. אמן!

מוצאי שבת, בין הזמנים. לא ממהרים לשום מקום. חוזרים דרך קבר דוד המלך בהר ציון. שם
נערכת סעודת מלווה מלכה ברוב עם בליווי כלייזמרים ותזמורת.
המסלול מוכר לי הרבה שנים… ספרי תהילים ותחינות רבות נשפכו שם – דוד המלך – העוגן
של כל יהודי… שנים שנים של "אמונתך בלילות"… – הכרית שאפשר היה לסחוט מדמעות…
תודה לך השם שזכיתי "להגיד בבקר חסדך"
שאני זוכה לעמוד מול ציונו של דוד המלך עם ארבעת אוצרותיי המתוקים מסביבי ולומר יחד מזמור
לתודה ו"שיר המעלות". וכשהם שואלים "אמא למה את בוכה?" אני עונה להם שהדמעות של
אמא הן דמעות שמחה…
הם יצטרכו כנראה להתרגל ששק הדמעות של אמא שלהם לעולם לא נגמר…
והם יודעים שזה גם שווה – כי "שערי דמעות לא ננעלו לעולם"
ו"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"
ואני יודעת ש"טוב להודות להשם" – להודות על העבר ולבקש על העתיד.
וששום דבר לא מובן מאליו…

רוצה שהאירוע הבא יהיה שלך?
שלחי מייל :[email protected]

צביה הנדלסמן – יועצת ומאמנת אישית בכירה 054-7659028

כל הזכויות שמורות לצביה הנדלסמן©

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מה רמת ההשתדלות הנדרשת למציאת הזיווג? קומנדו שידוכים/ שיתוף מרגש טובי ברון כותבת לך "המסע": החגים עברו וטוב שכך… השנה אני מתחתנת! וכאשר אין הצעות מה עושים?