מרים גרוס, מאמנת כושר בכירה, מרצה במסגרת הפרויקטים הקהילתיים של מרכז "בשבילך", רכזת קורס פילאטיס במכון ווינגייט ואם לשבעה ילדים, פה בשביל לענות ולהסביר.
רבות סבורות כי אם כבר – אז כבר; אם החלטתי להתחיל להניע את הגוף שלי ולשפר את יכולותיו, אזי אני חייבת להרגיש, בעיצומו של כל אימון, שאין לי כבר אוויר לנשימה וכי כל עצמותיי זועקות למנוחה. רבות הולכות על ריגושים, על הרבה זיעה וכאב, אולם האמת, שהוכחה במחקרים רבים, היא שפעילות גופנית ברמה בינונית היא מקדמת הבריאות הנכונה ביותר. "בינונית" הוא מושג אינדיווידואלי, כמובן, והגירויים שאנחנו מספקות למערכות הגוף שלנו אמורים להיות ממוקמים בין שני הספים האישיים שלנו – הנמוך והגבוה. הסף התחתון הוא זה שאינו מספק כל גירוי לגוף, והעליון הוא זה בו הגוף כבר אינו משתפר, אלא נכנס למצב של מצוקה והישרדות, הבא לידי ביטוי בדופק מהר וחזק ובכאבי שרירים. כדאי גם לציין כי מי שמשלם את המחיר על אימונים קשים יתר על המידה הם המפרקים, ולהם אין חלקי חילוף.
הגירוי הנכון הוא זה הלוקח את הגוף מעט מעבר ליכולת האישית שלו. אגב, הפתעה – בדיקות פיזיולוגיות של ספורטאיות מקצועיות מראות, פעמים רבות, נתונים גופניים לא תקינים הנובעים ממצב של מצוקה.
כדי להשיג את מירב ההשפעות החיוביות של הפעילות הגופנית על מערכות גופנו – סיבולת לב\ריאה, מערכת הדם, השרירים, העצבים (קואורדינציה), העצמות (צפיפות העצם), וגם ההשפעה החיובית על המערכת הרגשית – יש להתאים את הפעילות הגופנית למצב העכשווי שלנו, ולעלות משם בקצב המותאם לנו אישית.
יש לך שאלה?
שלחי לנו למייל והתשובה תינתן באנונימיות מעל במת האתר. במידה והנושא רגיש מידי תינתן תשובה אישית.
בנושא המייל יש לציין 'שאלה של גולשת מאתר קול כבודה'
[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
