פרשת וישב: אל תלחמי – תכנעי/ מירי שניאורסון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

"מה עם הכבוד של אמא?" זועמת פייגא ומתעקשת שהצדק יצא לאור. "תן לאמא לישון בשקט!"

אמא שלה נפטרה לפני כמה חודשים בשיבה טובה. פייגא טיפלה בה באהבה רבה עד יומה האחרון בביתה. 

"אח אחד לנו", היא מספרת. "אנחנו ארבע בנות ובן. אמא כתבה צוואה לפני שש עשרה שנה, כשהיא צלולה, אצל עורכת הדין של המושב. היא כתבה שהנחלה תעבור אל בנה, בתנאי שזה לא גורע מהזכויות שלנו, אחיותיו, והוא יפצה אותנו". אבל היה תנאי לצוואה, היא מגלה. "שהוא יטפל בה".

כשהלכו לפתוח את הצוואה אחרי פטירתה, האח סירב להגיע וכתב לעו"ד שהוא מפטר אותו. "אלא שאמא השכילה לראות", ממשיכה פייגא בסיפור ומפרטת: "אמא כתבה בצוואה שאם לא נסתדר, עורכת הדין של המושב תכריע בינינו".

הסיפור הלך והסתבך. האח דרש צו קיום צוואה חדש, האחיות מינו עורך דין, האח מצידו פנה לוועד המושב ואמר שהוא בן ממשיך ואישרו אותו כבעל הנחלה, סאגה משפטית שלא נגמרת.

"נצטרך להמתין כי זו פרוצדורה שלמה", אומרת פייגא, והיא כועסת. "מכעיס אותי שאח שלי לא "ספר" את אמא שלנו, ולא "סופר" אותנו. אני מרגישה בגידה. חוסר אכפתיות מצידו. לא אכפת לו שלא יהיה לו אחיות. אבל אותי הכסף לא מעניין, המלכוד הוא אחר – אם נוותר לו, לא נקיים בקשתה של אמא. ואם נילחם בו – לא יהיה לנו אח. מה עושים?"

זה באמת נראה סיפור קשה לפתרון, אבל אם נרצה ללמוד על יחסי אחים – מה מתאים יותר מהפרשות שלנו? והרי כבר אמרו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים". 

בפרשתנו פותחת במילים "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". מדוע חשוב להדגיש שזו ארץ מגורי אביו? אלא שיש כאן סוד עמוק על הקשר בין יצחק ליעקב. מגורי אביו – לשון זו רומזת לפחד ויראה, מגור. והרי מידתו של יצחק היא היראה, כמו שאומר יעקב "פחד יצחק".  

אם כך, יש כאן סתירה בין "וישב" ל"מגורי". מי שחי כל הזמן בתחושת יראה אינו יכול לשבת לרגע בשלוה ובנחת. הוא כל הזמן בדריכות, ללא יכולת להרפות. ובכל זאת, "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – יעקב אבינו מסוגל לשבת בשלווה גם בתוך תחושת היראה של אביו. יעקב מחבר בשלמות את אהבת אברהם עם יראת יצחק. איך עושים את זה? איך אפשר להיות ירא שמים בתכלית ועם זאת להיות נינוח? 

נחזור לפסוק ונגלה שם את התשובה – "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". כנען – מלשון הכנעה. כאשר יש מידת ההכנעה בנפש, ענווה ושפלות, אז ניתן לשלב את האהבה עם היראה, ואפילו לשבת בנחת בתוך היראה

יעקב מחבר בין הדורות, בין חסד אברהם ליראת יצחק – בכוח הענווה. כדי לחבר בין דורות ובני משפחה, עלינו לסגל לעצמנו את מידת ההכנעה. בלעדיה, תיעדר השלווה והנחת ולא תתאפשר אחדות בין האחים. רק בכוח הוויתור וההכנעה, אפשר לאחד בין הדורות, בלי לוותר על מידתו המיוחדת של כל אחד מהם. 

שנזכה להיות נרות מהלכים לפרסום הנס של אבותינו ושלנו,

ושיהיה לכולנו חנוכה מאיר ושמח!

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת. 

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: mirisch1@gmail.com   טלפון 054-9292901

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.