אני יושבת ומתבוננת. כן, הצלחתי לקום מוקדם הבוקר, לשתות את הקפה בלי הפרעות של הילדים שמתעוררים עם 100% אנרגיה למרות שרק החל בוקר. שיהיו בריאים, אין שום הדרגתיות אצלם, אני מגיעה למאה אחוז שלי איפשהו לקראת הצהריים, והם הם כבר בשיאם מהשניה שפקחו עיניים.
שלא תבינו לא נכון, הם חמודים, מתוקים, חכמים ואין כמותם בעולם! אבל את הקפה של הבוקר אני חייבת לשתות לבד, בשקט ובלי הפרעות! אז ברוך, השם קמתי מוקדם, התחלה טובה. באמת מומלץ לקום לפני שהם מתעוררים וכן, גם אם זה בחמש בבוקר.
כיון שהיום עוד לפנינו ומאתגר אותנו בכל מיני שיטות למידה טובות יותר או טובות פחות. מרחוק ומקרוב: מרחוק של הצוות החינוכי המוסמך לכך (לעשות זאת בכיתה אומנם ובכל זאת מוסמך) ומקרוב, שלי, האמא שקיבלה הסמכה לרגל המצב לכל הכיתות והגילאים.
אני משתדלת להתפקס. מה יש דחוף להיום? איזה ילד קצת נשאר מאחור ומי צריך חיזוק?
הרי בנוסף להיותנו אמהות, הפכנו להיות מורות ומחנכות לכיתות השונות, מורות מקצועיות לחשבון, טבע ואפילו 'זורע וקוצר' (מה זה בכלל? ואיך זה קשור אליי?) אה וגם גננות. מנסה ללמד, לסדר את הקו הטלפוני, ש׳נופל׳ כל פעם מחדש, ומנסה ולחשוב, אולי בעצם החיים במצב הסגר זה הלמידה האמיתית שלהם עכשיו?
אולי הם צריכים ללמוד עכשיו איך להבין ולעזור לזולת, איך לעשות חסד וגם בהיותם בבית הם מבינים שחסד הם עושים.
הם הרי קוטעים את שרשרת ההדבקה בזמן שוויתרו בעל כורחם על הלימודים במסגרות, על החוגים ואפילו על הזמנת חברים לבית, הקרבה אמיתית!
נתפלל שיהיה לתועלת ואולי כשיחזרו למסגרות ולחיים השפויים, תהיה להם קצת יותר מידת ׳ואהבת לרעך כמוך׳.
שנזכה להנחיל את זה טוב יותר, להם, הילדים שלנו וגם לנו, המבוגרים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
ועוד לפני החסד עם אחרים, הם שומרים על החיים שלהם עצמם,
המוטציה החדשה הספיקה לפגוע גם באלפי ילדים, אם פעם רק פחדנו שיהיו נשאים,
היום הפחד עליהם, על החיים שלהם!!