אנחנו בערב חג הפסח הבא עלינו לטובה ואני עברתי כמה שעות של מצב רגשי גבוה. שמעתי את השיר של אמא והרגש עלה עוד ועוד. פתאום נזכרתי במשהו שקרה לי ולאמא שלי, שנפטרה לפני חודש וחצי, ממש בחג הסוכות האחרון.
ישבתי עם אמא שלי במרפסת, בסוכה, ודיברתי איתה. אמרתי לה ש'לא עשית לנו ככה, לא הראית לנו אחרת, היו לנו כאלה דברים וכאלה דברים, מה כן היית בשבילנו ומה לא היית בשבילנו', כל מני דיבורים כאלה. אני ממש זוכרת את אמא שלי שהסתכלה לי בעיניים ואמרה לי 'אודל, תכבדי אותי. אני אמא'. היא הוסיפה עוד 'אני לא אהיה פה 120 שנה, חבל, חבל בשבילך. אני אמא שלך. יכול להיות שלא הכל עשיתי כמו שרצית ולא הכל הבנתי כמו שרצית שאני אבין'.
בימים האחרונים נזכרתי גם שבתקופה האחרונה כשיותר ויותר נשים מכירות אותי, מבקשים ממני לפרסם דברים והיו רגעים שאמא שלי אמרה לי 'אודל, כשמביאים לך דברים, תחשבי גם עלי'. אני ממש זוכרת שהיא אמרה לי 'תחשבי גם עלי'.
מה, לא היה לה כסף לקנות לעצמה? נכון, לא היה לה מצב כלכלי מעולה, אבל היא בעיקר מאוד מאוד רצתה להגיד לי 'אודל, תחשבי עלי. אני אמא שלך, דאגתי לך, השקעתי בך ואם מביאים לך דברים או את קונה דברים במחירים יותר זולים, תחשבי גם על אמא'.
עכשיו כשאני מסתכלת על זה, האמהות שלנו יכולות. אמא יכולה ללכת לקנות לעצמה שמלה או בושם, אבל האמהות שלנו, במקום מסויים ובכל גיל, 40-50-60-70 או יותר, היא קצת ויתרו על המקום שלהן. אמא תקנה לכם, היא תתן לכם.
בואו נעצור שניה.
אני ממש זוכרת את המילים של אמא שלי מאותו חג סוכות כשהיא אמרה לי 'אודל, אני לא אהיה פה בשבילך 120 שנה, תקבלי אותי כאמא'. אולי החג הזה תחליטי שאת הולכת ומקבלת את אמא שלך? הרבה נשים שיתפו אותי שיש להן אמהות ביקורתיות, שתלטניות, אמהות שלא נותנות להחמיא להן, מבטיחה לכן שהיה לי חיים לא ככל כך קלים מול אמא. אמא שלי הייתה אלמנה מאוד צעירה בת 28, עם 5 ילדים קטנים ובאמת החיים לא היו לה קלים, אז בטוח שהיא עשתה כל מני דברים בדרך לפי מה שהיא הבינה. עכשיו שגדלנו והבנו מה זה אמא.
אני אישה חזקה, יפה, עצמתית והרבה מעלות טובות אחרות. את כל זה ממי קיבלתי? מאמא! בחייה לא הצלחתי לפרגן לה את זה. היופי ממך? לא, יש לי אבא. החכמה ממך? לא. חודש וחצי אני בלי אמא עכשיו, נכון שאני עדיין חכמה, יפה, טובה ומצלחת, אבל החוסר…למה זה רק אחרי מות קדושים? עכשיו אמא לא נמצאת פה ואני מרגישה כאילו החמצן, העמוד שדרה, הנשימה שלי נלקחה ממני בחלקה.
נשים, בנות, בחורות, בואו תחליטו שאתן קונות לאמא משהו לחג. מגיע לאמא!
אמא שלך נתנה לך את הנשימה, את הלב שפועם, את האנרגיה, את השמחה, את כל החיים שלך. בואו נפנק את האמהות לחג.
מי יודע אם הקב"ה לא לקח לי את אמא שלי, והייתה לי אמא מאתגרת, בשביל לפתוח את הלב שלך לאמא שלך. אני מאמינה שכל מה שהקב"ה העביר אותי בחיים, והוא העביר אותי, זה בשביל שאני אוכל להעביר לכן מסר. קבלי החלטה, קני לה איזה בושם, בגד, שפתון, עגילים. קנו לאמא משהו, והלוואי שגם זה יהיה לעילוי נשמת אמא שלי.
ומי שיכולה שתלך לעזור לאמא יום אחד לכבוד פסח, לנקות ולסדר, וזה לא משנה בת כמה אמא שלך.
אני אגיד לכן מה שאמא שלי אמרה לי לפני כמה חודשים – היא אמרה 'אודל לא יהיה לך אמא לכל החיים, תקבלי אותי עכשיו' ואני אומרת לך לא יהיה לך אמא לכל החיים, תפנקי אותה עכשיו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
8 תגובות
אמא שלי הייתה אשה שמחה ומפנקת, אבל שהייתי בגיל 10 היא נכנסה לדכאון ל3 שנים במיטה בלי לדבר , חיה- מתה
חשבתי שלעולם היא לא תשוב להיות מה שהייתה,
והיה לי חסר גדול בילדות,
אבל ב"ה היא קמה מזה לא חזרה לגמרי לעצמה, הייתה עושה לנו הרבה בושות והרבה חוסר טקט,
אבל בסופו של דבר הערכנו את זה שלפחות היא כאן בשבילינו ולא במיטה,
לפעמים שבא לי לתת ביקורת, ויש על מה, אני חוסמת את עצמי,
מי שיש לה אמא נורמאלית ורגילה צריכה פי אלף להעריך, אל תחכו שמשהוא יקרה כדי שתעריכו
אנחנו קונים לה מתנות והיא ממש שמחה,
ותודה על התזכורת
למגיבות- אני בתור אמא וסבתא צעירה חושבת שהדברים אינם סותרים. בוודאי שבראש ובראשונה חשוב היחס המכבד אך אני חושבת שלהביא מתנות מידי פעם זה מאד משמח וזה לא חייב להיות בגד או קרם. לא חסר דברים שאפשר להביא לבית. בת שבאמת תרצה תוכל לברר מה אמא היתה רוצה לקבל.בגדול- מאד הזדהיתי עם מה שאודל כתבה.
האמת שזה קצת קומם אותי…קל לדבר לאחר המוות, כשקיים קושי בקשר (אצלי זה על רקע של התעללות רגשית) זה מסובך מאוד ודורש כוחות שלא קיימים, כנראה שזה מה שאגיד לאחר 120גם..
החכמה להתנהג כך בחיים!
בתור אחת שדווקא משתדלת מאז שהתחתנתי להביא מדי פעם מתנה לאמא שלי לחג- אני מרגישה שאמהות פחות זקוקות למתנות, אלא יותר ליחס מכבד, מוקיר, אוהב, משתף, לקבל מתנות זה דווקא מביך כאמא. אפשר להביא אחת ל— אבל לא להחליף מקומות כשהאמהות עדיין כוחן במותניהן. אמא שלי נהנית הרבה יותר כשאני מתקשרת לספר לה משהו טוב שעבר עלי היום, או מביאה לה כמה פרוסות מעוגה חדשה שניסיתי- מאשר מתנות יקרות.
ריגשת: )
סליחה, אבל יש קצת הבדל בין אמא בת 40 לבין אמא בת 70 שבאמת כבר מגיעה לה שידאגו לה ויפנקו אותה כמו תינוקת.
בתור אמא שיותר קרובה ל-40 מאשר ל-70, ממש לא הייתי רוצה שהילדים יפנקו אותי.
יש לי טעם משלי, יש לי הנאה מלקנות לעצמי/לבית שלי הרבה יותר מאשר לקבל מהילדים. (לקבל מבעל זה משהו אחר, זה באמת מפנק)
ואל תשכחו שצריך אחר כך לדאוג לשלב את המתנות של הילדים כך שיראו אותם, ושהילדים לא יעלבו.
בגילי הרבה יותר חשוב יחס מכבד וראוי.
ובהחלט אפשר להבין את אמא של אודל, שהתאלמנה מוקדם והיתה זקוקה שיפנקו אותה, זה מקום אחר.
אבל בצורה נורמלית אישה צעירה צריכה להשקיע במשפחה שלה ולא בלפנק את אמא, אלא לכבד אותה!
אגב, לסבתא שלי שכבר לא יכלה להכין בכוחות עצמה, תמיד שמחתי להפריש מהסלטים של שבת, בישולים ומאפים וזה היה כל כך במקום,
שתנו נהנינו. סבתא מעולם לא סחטה, רק רמזה שזה מה שהיא תשמח לקבל.
אבל למשל לקנות לה בגד או נעל או קרם היה בלתי אפשרי, כי תמיד העבירה לנכדים/נינים אחרים. היא לא היתה מוכנה להשתמש, אלא רק בדברים שלה.
מרגש ומלמד מאד! כל חיי אני משתדלת לכבד , לקנות, לדבר לנקות לבוא להיות..ותמיד בתחושה שלא עושה מספיק, אבל עכשיו נתת לי כוח להמשיך!!
תודה אודל. תובנה מאד חשובה. חיזקת אותי ונתת לי חומר למחשבה ולעשיה