מכתב מפורסם שכתב הרב משה וולפסון מארה"ב הוא ממוען לנשים שעברו הפלה:
ברצוני להביע מספר מחשבות שאני מקווה יקלו עליכם במידה מסוימת. ייתכן שהמילים שלי לא יתנו לך ידע חדש, אבל הרגשות ההשתתפות בצערכם מחייבים אותי לנסות.
כשאנו מתעוררים בבוקר, אנו מברכים "אלוקי נשמה..", ושם אנו אומרים "מודה אני לפניך… ריבון כל המעשים אדון כל הנשמות". כשאנו אומרים ישתבח בסוף פסוקי דזמרה אנו אמרים בנוסח ספרד "אדון הנפלאות בורא כל הנשמות ריבון כל מעשים" אנו חייבים להבין למה באלוקי נשמה אנו קוראים להקב"ה אדון כל הנשמות כאשר ב"ישתבח" אנו קוראים לו בורא כל הנשמות?
וכדי לענות לשאלה זו אנו קודם חייבים להבין את מה שאנו לומדים מחז"ל ומהספרים הקדושים בשמיים יש היכל שמשם כל נשמות באות, הגמרא מלמדת אותנו שמשיח לא יבוא עד שכל הנשמות עוזבות את ההיכל ויורדות לעולם הזה לכל נשמה יש תפקיד מסוים למלא בעולם הזה וניתנו בשנים לכל נשמה בהתאם לתפקידה המיוחדת
יש נשמות ששייכות לקבוצה יחודית. לנשמות אלה יש טבע כל כך נעלה, כאלו נשמות קדושות נדירות וזוהרות, שהם לא יכולות להישאר בעולם הזה אפילו לזמן קצר אבל הם חייבים לעזוב את ההיכל כדי שהוא יתרוקן וגם לסיבות אחרות שרק ה' יודע.
לכן הקב"ה בוחר בזוג מיוחד שיורידו נשמה כזאת לעולם הנשמה נפרדת מכסא הכבוד ומיד נכנס למקום שבו הוא מרגיש בבית- מקום מעולה בטבעו כי האשה המעוברת נשאה בתוכה לא רק עובר אלא גם כל גן עדן כולו. להבה מהאור הנסתר של ששת ימי בראשית דולקת מעל לראש העובר, ומלהבה זאת הוא רואה מסוף העולם ועד סופו, המלאך לומד את כל התורה כולה עם העובר. כל זה קורה אצל כל ילד יהודי.
אבל, הנשמות המיוחדות שדיברנו עליהם אינן יכולות לסבול להיפרד מגן עדן ולהתלכלך על ידי כניסה לעוה"ז של גשמיות. לכל, הן פטורות מסבל זה וחוזרות לאביהם שבשבמיים לאחר שמלאו את תפקידם ע"יד עזיבת היכל הנשמות וכך קירבו ת ביאת המשיח
ומה עם האמא שסבלה , קיוותה ובסוף כל כך התאכזבה?
היא נוצרה מבשר ודם והרגשות שלה מובנות אבל בזמנים מעולים- בזמן שחכמתה יכולה לתגבר על רגשותיה אז היא יכולה להשתחרר ממחשבות העולם הזה ולהשתתף בשמחת נשמתה. אז היא תרגיש שמחה אמיתית השמחה של עשיר שסופר את כל תוצאות עסקיו ומוצא שהרווחים גדולים בהרבה מההוצאות.
היא זכתה לארח נשמה טהורה וקדושה, מלווה באור עילאי , מלאכים קדושים ותורה קדושה הקב"ה בחר את גופה להיות בית המדרש לנשמה זה . וכשנשמה זו עוזבת אותה חלק מקדושה זו שנכנסה לתוכה תישאר ולא תעזוב אותה עד סוף ימיה.
היא זכתה לקרב את ביאת המשיח על ידי הקרבה למטרה זו, היא נשארת עכשיו עם פיצוי של אמא, מה שיהא עברה היה למען המשיח בלבד. היא שירתה עם הנאמנות של חייל שמוכן להיות נפצע, אם צריך, ורק לתפארת המלך.
האם הכל היה כדאי?
ברגעים של צער, כאשר האכזבה משתלטת והרגשות טבעיות של בן אדם מתגברות אולי יש תשובה אחת, אבל כאשר הקדושה גוברת כאשר השכל של הנשמה מדברת והשמחה של הנשמה היהודית מתפרצת או אז יש תשובה אחרת לחלוטין. התשובה מלווה תרועת ניצחון בהצלחת המנצח בהרגשת סיפוק עמוקה של מי שזכה במשהו לאין ערך.
בהיכל הנשמות היהודיות הן כביכול- בנים למקום. ההיכל הוא מקורם ואביהם שבשמים הוא יוצרן כאשר הן יורדות לעולם הזה עטופות בגופן הן נחשבות כעבדים והקב"ה הוא אדונם .
בבוקר כאשר אנו קמים ועדין מלוכלכים בגשמיותנו כאשר הצד הגשמי שלנו גובר אנו אומרים מודה אני לפניך ריבון כל המעשים אדון כל הנשמות אתה ה' שמנהיג את העולם בהשגחה מתמדת ואשר כל דבר שקורה כאן הוא חלק מתוכניתך הנצחית התכנית של ריבון כל המעשים אתה קובע את הגורל של כל נשמה והכל בהתאם לתוכניתך הגדולה בישתבח אחרי הפסוקי דזמרה ושירת הים אנו מתגברים על עצמנו אין אני אז ריבון העולם אינו נתפס כאדון שמושל על עבדיו אלא כבורא שלנו ילדיו אז אנו יכולים להבחין בהקב"ה שהוא הבורא של נשמות מיוחדות ולא האדון שהנשמות שממלאות את תפקידם בלי שהם עבורו עבדים עטופים בגוף .
בבוקר כאשר אנו אומרים "מודה אני" אנו לא יכלים לברך על זה כי הצד הגשמי שלנו מושל אנו נמצאים תחת שליטת טבענו ורגשות גשמיות, וכשאנו מתעוררים אפשר רק לברך על נשמה ששוכנת בגוף נשמה שהקב"ה הוא אדונה והיא העבד שלנו אבל כשאנו עולים לד' לתפילת "ישתבח" אז נוכל לברך את הקב"ה אפילו עבור נשמות שלא אורים את האור הגשמי של עולם הזה
יהי רצון שתבורכו בבריאות ובנחת ותזכו לילדים ונכדים עוסקים בתורה ובמצוות יחד עם בעלך תהנו מנחת יהודי אמיתי ותביאו את ילדכם לחופה עם רגשות של שמחה והודאה לה' יתברך. ושתזכו יחד עם הוריך לקבל פני משיח צדקנו אשר ביאתו עזרתם לקרב.
מתוך מגזין סחלב במייל – פסח תשפ"א להורדת המגזין לחצי כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
