אמא, שימי לב לילד מחוץ למדורה/ אביגיל קופשטיין

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בדידות חברתית, היא אחת החוויות הקשות והכואבות שילד יכול לחוות.

כשכל ילדי השכונה אוספים קרשים למדורות ל"ג בעומר, מתאספים מידי יום ונהנים מחוויה משותפת, יש ילדים שלא זוכים לכך. הם שקטים יותר, הם מופנמים יותר והם כאלו שהחברה דוחקת הצידה, לא תמיד עם סיבה.

חווית הדחייה היא אחת החוויות היותר מורכבות שילד או מבוגר יכולים לחוות. ילד דחוי משחזר לא פעם את "הדחיה" וככל שהדחיות מצטברות והולכות, הוא מעז פחות ומנסה עוד פחות להיכנס להוואי החברתי עד שנוצר מעגל קסמים איום של פחד חברתי, בידוד חברתי וחשש אמיתי מניסיונות נוספים להשתלב.

כאב הדחיה מתורגם הרבה פעמים במוח לכאב פיזי אמיתי. מחקרים שנערכו בקרב ילדים שעברו "חרם" גילו כי הם בסיכון גדול לפתח דיכאון למשל והחשש להווה אבל גם לעתיד שלהם הוא אמיתי.

מדורות ל"ג בעומר הם הרבה פעמים טריגר אמיתי וכואב לילדים שחווים דחיה שכזו. לא תמיד זה חרם, לפעמים הם מקבלים את התפקידים הקטנים והכי פחות חשובים במדורה, לפעמים החברים מנסים להתחמק מלשלב אותם בקבוצה וכשהם סוף סוף מוצאים קבוצה, לעתים לא רחוקות חברי הקבוצה האחרים מרגישים ש'נאלצו' לקבל את החבר הלא רצוי לחבורה ולא מרצון, תחושה שכמובן גם משדרים לילד החלש.

כל אמא רוצה שהילד שלה יעמוד במרכז החברה, כל אמא רוצה לדעת שהילד שלה מסודר חברתית, אבל לא כל האמהות זוכות לכך. כשילד חוזר הביתה עצוב וכואב על יחס החברים אליו, האינסטינקט הראשוני הוא להתערב. לצאת ולגעור בחברים שלא מכבדים, להסביר להם את הטעות החמורה שהם עושים ולהתחנן בפניהם שישנו את ההתנהגות, אבל זו לא תמיד הדרך הנכונה להתמודדות.

אז מה אפשר לעשות?

אולי כדאי להתחיל קודם כל ממה לא לעשות:

דבר ראשון לא לכעוס על הילד. גם אם הוא לא עושה את הצעדים הנכונים, גם אם הוא לא נלחם בנידוי או הדחיה החברתית בדרכים הנכונות, גם אם הוא לא סיפר לכם ההורים ואפילו אם זו אשמתו של הילד, לא כועסים עליו. הוא סובל ומתמודד בעצמו עם ההשלכות.

דבר שני לא לערב אף גורם מבלי לשוחח על כך קודם עם הילד. שיחה עם ההורים של החברים, עם החברים עצמם או עם הצוות החינוכי עשויה להיות הפתרון לבעיה, אבל מנגד עשויה גם ליצור קשיים נוספים ולכן כדי לא לבגוד באמונו של הילד, לפני כל שיחה או צעד כזה או אחר, יש לעדכן את הילד ולשוחח איתו.

מה בכל זאת צריך לעשות?

הכלה – הילד שלכם עובר תקופה קשה מאוד. חשוב להיות שם בשבילו, שידע שהוריו והבית שלו הם הכתובת הבטוחה והמקום הבטוח להישען עליהם. חשוב לתמלל את הרגשות של הילד אל מול כל סיטואציה, לתת תוקף לרגשות הקיימים ובמקביל לפתח תחומים בהם הילד כן חזק.

תכנון ומחשבה על העתיד – לפני שיוצאים למלחמה על חייו החברתיים של הילד, חשוב מאוד מאוד לחשוב לאיפה מכוונים ומה תהיה התוצאה הסופית. האם יש את כל המידע הדרוש, האם הילד שיתף בדיוק במה הוא עובר או שיש מידע שעוד אין ברשותכם. האם הצעדים שינקטו הם הצעדים הנכונים והאם יש לנקוט בצעדים בכלל. רגע לפני שפועלים, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע שיוכל להכווין ולתת את המידע הדרוש להצלחה בעזרת ה'.

פניה לאנשי מקצוע – ואם כבר אנשי מקצוע, במקרים קשים יותר כדאי לקחת גם את הילד לכמה פגישות עם איש מקצוע ובמקרים מסוימים אף לאיבחונים או טיפולים נדרשים כדי להקל עליו את ההשתלבות החברתית ואת ההתמודדות עם אי הצלחה בהשתלבות כזו.

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.