מה גיליתי כשמצאתי מישהי שמבינה אותי…/ גליה סברסוב

לפני כמה שנים השתתפתי באיזה אירוע ואז פגשתי אותה:
אשה כל כך מחוברת לה', מדוייקת בעבודת המידות שלה, אוהבת ומקבלת את עצמה ואחרים
היא נראתה לי ממש קורנת
ואני כל כך רציתי את מה שיש לה.
שאלתי אם נוכל להיות בקשר ולקחתי את מספר הטלפון שלה.
"תתקשרי, אם אני בנהיגה או מקפלת כביסה נוכל לדבר"
ואכן כך היה
במשך מספר שנים הייתי רודפת אחריה וכל פעם שהייתי משיגה אותה באמצע נהיגה
הייתי משתפת אותה בקשיים והתמודדויות שיש לי בחיים
והיא שיתפה אותי מה היא עשתה במצבים דומים,
באיזה כלים היא ממליצה לי להשתמש, ואיך היא רואה את המצב מהצד.
לא היתה לה שום תעודה רשמית או הכשרה כלשהיא לעסוק ביעוץ או טיפול
מלבד ניסיון החיים האישי שלה ועבודת המידות האישית שלה,
ובכל זאת היא קידמה אותי בצורה מדהימה בהמון תחומים בחיים.

אחרי כמה שנים כאלו, פתאום היתה לה תקופה עמוסה
ולא יכולנו לדבר יותר ואחרי כשנה שאלתי שוב אם נוכל להיות בקשר
והפעם היא אמרה לי שהיא סיימה ללמוד תואר טיפולי ואמרה שאם ארצה שוב לדבר איתה
אצטרך לשלם ונקבה במחיר לא זול לכל פגישה.
התלבטתי תקופה. אחרי הכל לא קל לשלם על משהו שהתרגלת לקבל בחינם
אבל בגלל שהתקדמתי כל כך הרבה בזכותה הסכמתי ויצאנו לדרך….
הפעם הפגישות היו בזום.
היא היתה כל כולה איתי ולא תוך כדי כביסות או נהיגה
הפגישות היו של שעה שלמה ולא רבעי שעה כמו פעם
ובכל זאת אחרי כמה פגישות הרגשתי שאני יוצאת בלי כלום…
הייתי נורא מאוכזבת הרי שילמתי כל כך הרבה ובעבר היא עזרה לי כל כך
וציפיתי שאם קיבלתי ממנה בכמה דקות כל כך הרבה אז חשבתי שבפגישות של שעה אפיק פי כמה.
אבל כנראה שבגלל שהפעם היא עבדה איתי בפורמט יותר רשמי והשתמשה בכל מיני טכניקות
מעולם האימון הטיפול היה שונה
ומתברר שהיישום של כל הכלים מעולם הטיפול פחות עבד עליי
והיה יעיל בשבילי הרבה יותר כשהיא פשוט שיתפה אותי בניסיונה האישי- כמו חברה.

למה נזכרתי בסיפור הזה?
בתקופה האחרונה כתבתי לא מעט פוסטים בעניני טיפול: 

(חלק נמצא באתר שלי כאן-https://galiasabrasov.co.il/)

6 סיבות להפסיק טיפול ומהר
איך לבחור מטפלת בנושאי אישות
איך לבחור מטפלת ושיטת טיפול בשבילך (אם לא ראית זה הזמן לעקוב אחרי בסטטוסים, אני מעלה שם הרבה סירטונים ומחשבות,

שאני לא תמיד שולחת במייל הנה בלינק כאן)

ובאף אחד מהפוסטים האלה לא התייחסתי לנקודה שהיא ממש הא'ב' בעיני רוב העולם הטיפולי:
ההכשרה.
כל אנשי הטיפול הגיבו לי שחייבים לבדוק על המטפל קודם כל איפה הוא למד,
מהיכן ההכשרה שלו והאם הוא מודרך באופן שוטף
ואני לא כתבתי על זה מילה. ולא במקרה.
נכון, באמת יש נשים (וגברים) שעושות קורס של שנה אחת (או פחות) של יום בשבוע
ונהיות מטפלות ריגשיות או זוגיות או משפחתיות
וטוענות שיודעות לטפל בפוסט טראומות מורכבות או בתחלואה כפולה
ואי אפשר בלימודים של שנה להפוך להיות מטפלת, מאמנת או יועצת.

לפני שמישהי הולכת לעבוד עם אחרים היא צריכה לעשות עבודת עומק עם עצמה,
ללבן את כל הסוגיות של עצמה בענייני זוגיות, מיניות, הקשר שלה עם ההורים שלה והילדים שלה
(כשאני רואה מטפלת שלא מדברת עם ההורים שלה כבר שנתיים
או בסכסוך גירושים מתמשך עם בעלה- אני חושבת לעצמי שהיא רצה מהר מדי לעולם הטיפול.
ולא אני לא טוענת שצריך להיות נשואה בכל מחיר או בקשר עם ההורים בכל מחיר
אבל בכל מחיר צריך להשריש כעסים, טינות, לקחת אחריות על החלק שלך במערכות יחסים
ולפתור קונפליקטים לא פתורים)
וזה תהליכים שמה לעשות לוקחים זמן (כמה שנים טובות בדרך כלל)
וכמובן ללמוד טכניקות מעולם הטיפול כמו שאילת שאלות, כלים ביעוץ,
הדרכה והנחיה זה לא קורה בלימודי תעודה של חודשיים.

אבל גם עולם הטיפול האקדמי שכן דורש התמקצעות של מספר שנים טובות והדרכה צמודה
לא מספק הרבה פעמים את הסחורה,
אני רואה את העולם האקדמי סובל בעיקר (ותסלחו לי כל האנשי מקצוע הטיפוליים) מהיעדר הענווה
ואת זה אני כותבת בתור מישהי שבילתה בעצמה שנים ארוכות באקדמיה.
הגישה שאם יש בעיה הדרך לטיפול חייבת לעבור דרך העולם הטיפולי הקונבנציונלי
של ישיבה על כורסת הפסיכולוג וחפירה בעבר (או כל שיטה אקדמית אחרת)
ומי שאין לו את התעודות המוכרות נחשב סתם חאפר ולא רציני ולא מקצועי
ואין בכלל מה להתייחס אליו מבחינה טיפולית.

ודבר שני לדעתי עולם הטיפול האקדמי
מתיימר לטפל בדברים שהוא לא באמת יודע לטפל בהם
(כלומר אחוזי ההצלחות שם הם נמוכים ממש)
זה דבר ששמעתי פעם מורדה רזיאל ז'קונט,
שהיא פסיכולוגית קלינית בעצמה
אבל לא מתביישת לומר דברים שהם לא לגמרי פוליטקלי קורקט.
ובאמת אנחנו מכירים היום המון שיטות שנכנסו לקונצנזוס
אפילו שמפתחי השיטה היו אנשים חסרי הכשרה טיפולית לחלטין
שהצליחו לחולל שינוי משמעותי בחייהם של מיליוני אנשים בעולם
עד כדי כך שהשיטות שלהם נלמדות היום בתוך האקדמיה:

לואיז היי בספרה "אתה יכול לרפא את חייך"
ומשנתה על שינוי באמצעות אהבה עצמית

ימימה אביטל בלימודי חשיבה הכרתית
(שאמנם למדה פסיכולוגיה אבל השיטה שלה כלל לא נשענת על יסודות פסיכולוגיה כפי שהיא נלמדת באקדמיה)

ביירון קייטי
שפיתחה את שיטת העבודה ששמה דגש על חקירת המחשבות שלנו והסכמה לקבל את המציאות כפי שהיא.

ושיטת 12 הצעדים שפותחה על ידי שני אלכוהליסטים- ביל ובוב-

שלא הצליחו להפסיק בעצמם את האלכוהליזם שלהם
ופיתחו שיטה שהביאה ריפוי למיליוני מכורים בעולם-
כולל רבים כאלו שכל אנשי המקצוע הקלאסיים היו מיואשים מהם.

אלו שמות של שיטות מוכרות וידועות מאוד,
אבל לא רק הן יכולות לעזור.
יש גם אנשים מתוך הסבל והמצוקה האישית שלהם שצברו הרבה ידע וניסיון
ויכולות לעזור לאנשים רבים גם אם הן לא עברו בעולם האקדמיה
וחבל לא להיעזר בהם למי שהם יכולים לעזור.

כשהלכתי לשיעור על כיבוד הורים שהועבר על ידי רבנית בשכונה שלי
היא עזרה לי לשפר את הקשר עם ההורים שלי הרבה יותר מאשר חפירות אצל פסיכולוגים.

בחור צעיר שאני מכירה אישית שסבל מניסיונות אובדנות רבים
שהיה מאושפז במחלקות פסיכיאטריות וטופל על ידי טובי אנשי המקצוע
מצא את הפיתרון שלו דווקא בעבודה חקלאית וגינון וזה מה שהחזיר לו את הרצון לחיות.
וחברה שלי שסבלה מדיכאון ארוך ומתמשך
חייה השתנו ללא היכר כשהחלה להתעמל בחוג להתעמלות מים עירוני.

אני חלילה לא מזלזלת באנשי טיפול (אחרי הכל אני בעצמי מתפרנסת מזה…)
ולא טוענת שאי אפשר ולא כדאי להיעזר בהם לא פעם
אבל הרבה שלוחים למקום. והפיתרון לקשיים ולמצוקות שלנו יכול לבוא
דרך הרבה מקורות ולאו דווקא דרך מטפל מדופלם,
ולא פעם שיחה עם חברה יכולה להפוך לי את הראש ולעשות לי שינוי בראש
רק צריכים לבוא עם ראש פתוח ולהאמין שבסופו של דבר
האנשים, הכלים, והתהליכים הם בסך הכל צינור דרכו הקב"ה מוריד לעולם
את הפתרונות והריפוי לכאבים ולמצוקות שלנו.

וכמובן כמו תמיד- לא משנה לאיזה שיטת טיפול פניתם- קונבנציונלית או לא
אקדמית או פחות- חשוב להיות קשובים לעצמכם,
לבדוק שהטיפול באמת מקדם אותכם ולא רק מוציא אותכם בהרגשה טובה,
שהגבולות שלכם נשמרים, ובכלל שזה מרגיש טוב ונכון.

נ.ב. אני משתפת הרבה סירטונים ופוסטים גם בססטוס שלי 
מזמינה אותך לעקוב- כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

בינינו, כולנו חוששות מה"מה יגידו?!"/ גיטי מאירוביץ יהודית שולם משתפת: למה קשה לי 'אחרי החגים'? שואת הלב שלי באירופה / הניה בל "ואוו מסכנה, איך את חיה בכזה טירוף?" / נעמה ממְּעון שָׁמֶיךָ: נסערת מגזירת המעונות, ובזכות זה התקבלתי למעון הכי טוב!