יש לי מאות טינות על בעלי / גליה סברסוב

שיתוף ב email
שיתוף ב print

לפני כמה זמן העברתי הרצאה על הנושא של סליחה ושחרור טינה.
למרות שהיו הרבה יחסית נשים בקהל כולן היו נורא שקטות-
לא היו שאלות, הערות, התנגדויות בניגוד להרצאות אחרות שהעברתי.
היתה לי הרגשה שהנשים לא ממש איתי.
ניסיתי להבין אם הנושא משעמם או אולי הן מחכות שאני כבר אסיים והן יוכלו לאכול מהכיבוד המושקע שהיה על השולחנות אולי משהו אחר?
לקראת הסוף שאלתי אם יש מישהי שיש לה איזה שהיא טינה
שהיא מוכנה לשתף אותנו בה,
בלי שמות כמובן וכולנו נעזור לה להסתכל על זה מהצד\וזה מה שיעזור להשתחרר.
דממה בקהל.
"אין לי שום טינות" "מעולם לא חוויתי טינה" אמרו חלק מהנשים .
"כשאת מדברת על טינות- פעם נגיד היו לך טינות על בעלך או על הילדים שלך?" מישהי שאלה אותי .
"ברור!" עניתי לה.
"במהלך החיים היו לי עשרות או אולי מאות טינות על בעלי ועל הילדים!
על מי יש לנו טינה? על הנהג אוטובוס? לא.
רק על אנשים שיש לנו איתם מערכת יחסים רגשית קרובה.
אז נפל לי האסימון שהנשים פשוט לא הבינו את משמעות המילה טינה.
אין בן אדם בעולם- אבל אין
גדול ונעלה ככל שיהיה שלא צבר מאות של טינות במהלך חייו
על אנשים שפגעו בו.
בעצם כל פעם כשאנחנו נפגעים ממישהו נוצרת בתוכינו טינה.
ולא במקרה הדוגמא שחזל מביאים על איסור נקימה ונטירה
היא על שכן שלא הסכים להשאיל מגל.

צילום: freepik
צילום: freepik


לכאורה דבר זוטר. לא מהותי.
השכן לא העליב אותו, לא אמר לו שהוא לא מספיק חכם או עשיר או צדיק,
לא גרם לו נזק כלכלי.
בסך הכל לא הסכים לעשות משהו שהוא גם ככה לא חייב.
ואפילו על דבר כזה אנשים שומרים טינה.
אם נתבונן על זה יותר לעומק נראה שאם פגיעה מובילה לטינה
וטינה מובילה לנקימה
(ולא במקרה שני האיסורים נאמרו באותו המשפט
כי אי אפשר להיות פגועה ממישהו ולא לבטא את זה בצורה כל שהיא)
אז בעצם אסור להיות פגועים….
כמובן התורה לא מצפה מאיתנו להיות עשויים מפלסטיק ולא להרגיש שום רגשות
ברור שיש מצבים בהם אנשים עושים דברים מכוערים שכואבים לנו
ברור שבאותו הרגע אנחנו נפגעים
אבל להישאר פגועים שבועות, חודשים ושנים אחרי שקרה לנו משהו כואב
זה בהחלט בחירה שלנו.
איך אני יודעת שזה בחירה?
כי אם זה לא היה בחירה- התורה לא היתה מצווה על זה.
חודש אלול הוא חודש חשבון הנפש.
אנשים עורכים חשבונות נפש יסודיים ונוקבים
לא שלהם כמובן.
אלה של מי שפגעו בהם.
קוראת מלא מלא פוסטים של נשים
שזוכרות למרות השנים הרבות שעברו
איך המורה/הגיסה/השכנה פגעה בהן קשות
בהחלט אני לא מצדיקה התנהגויות מכוערות של אחרים.
אבל אם אותה האשה בוחרת לזכור ולכעוס על זה שנים ארוכות אחר כך
(אם היא לא היתה כועסת היא לא היתה טורחת לכתוב על זה פוסטים ארוכים)
סימן שהיא עדיין שומרת טינה.
ולשמור טינה זו בחירה.
למה שמישהי תבחר לשמור טינה? יש לזה הרבה סיבות:
זה נותן תחושת עליונות וצידקנות,
זה נותן לי את האפשרות להאשים אחרים
ולא לקחת אחריות על הבחירות שלי ועוד ועוד.
אז איך באמת משתחררים מטינות ומכעסים שצברנו במשך השנים?
את זה אני מסבירה ב סדרת וידאו מושקעת ופרקטית כולל חוברת עבודה

במתנה לכבוד החגים שתלמד אותך איך להשתחרר מטינות על אנשים שפגעו בנו ולהכנס לחג עם לב נקי.

לקבלת הסידרה במתנה לכבוד החג לחצי כאן

אם את חסומה לחצי כאן:

הגעתי מקול כבודה תשלחו לי את הסידרה

נ.ב. מעלה המון פוסטים ותכנים בתחום גם בססטוסים

מזמינה אותך לעקוב אחריי גם בסטטוס כאן

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.