הצילו! מישהי עוקבת אחרי / יהודית הלפרין

שיתוף ב email
שיתוף ב print

אני צועדת מהר יותר והיא עדיין עוקבת, והיא אפילו לא עושה את זה בשקט, היא עוד מעיזה לצעוק לי מאחורה- "מאיפה הנעליים? והפיאה? והשמלה"?
אני נכנסת הביתה, הודפת חזק את הדלת, שופכת לילדים מגנטים וקפלה, רק רוצה כמה דקות של שקט והיא עדיין כאן, טוענת בקול מצקצק שהבית מבולגן מידי.
אני נכנסת למיטה, מנסה לברוח מהקולות האלו והיא בשלה- פפששש, מנוחה באמצע היום, איזה לוקסוס.
עוצמת עיניים חזק, זה לא עובד. קמה להכין קפה, מערבבת, והיא פה- מביעה דיעה על הכוס, על הנס קפה, על כמות החלב ואחוז הלקטוז.
אני שועטת לחדר, טורקת את הדלת, שמה ידיים על האוזניים וצורחת דאיייי,

היא נועצת בי עיניים, תרה סביב, קולטת בזוית עיניים את המצעים החדשים, שואלת אם קיבלתי העלאה השבוע.
לוקחת את הארנק, שמה משקפי שמש וכובע ענק להסוואה, יוצאת בחרישיות מהבית,
הפעם אצליח לחמוק ממנה, זה בטוח.. מתיישבת בבית קפה שקט וקטן, מזמינה הפוך קטן דל לקטוז, וסלט נבטוטים, הצלחתי לחמוק.. הופס- מה זה הקול הזה?

"התחלת דיאטה. איזה סוג? את עושה כושר? פילאטיס? מכשירים? זובמה? בומבה? יש לך מאמנת? כמה את משלמת?"

היא פה.
המשקפי שמש באמצע החורף, הכובע הענק וסלט הנבטוטים, שום דבר לא עזר.
היא יושבת ונוברת יחד איתי בסלט, ולא מתביישת לחפור לי.
זה לא משנה לאן אני הולכת, היא עוקבת אחרי באדיקות,
לא נותנת לי שניה של מנוחה, מביעה דיעה על כל פעולה שלי,
כשאני צורחת דאיי , אני רואה את העיניים שלה מתעגלות ומה שהיא לא אומרת- כתוב לה על המצח- "מה את כועסת גברת? זאת את שביקשת ממני לעקוב אחריך"…

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.