הטיפים הנפוצים ביותר של מנחי הורים!/ גליה סברסוב

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בתור יועצת חינוכית עבדתי הרבה שנים במסגרות שונות לנוער בסיכון.
הרצף נע בין בני נוער שעדיין במסגרות ומראים איזה שהם סימני סיכון והגיע עד נערים שכבר לא גרים בבית, ישנים מחוץ לבית וכבר מזמן אחרי שלב ההידרדרות.
כחלק מהעבודה שלי ארגנתי השתלמויות, ימי עיון, סדנאות הנחית הורים וגם אני בעצמי עשיתי לא מעט שיחות עם ההורים המתמודדים.
למרות שהמרצים היו שונים ובאו מגישות חינוכיות ותורניות שונות, התכנים אותם הם העבירו היו די דומים והתרכזו פחות או יותר ביצירת קשר חם וחיובי עם הנערים (וכך גם אני נהגתי להדריך את ההורים איתם עבדתי).
הנה רשימה, לא מלאה, אבל די מכובדת מהעצות וההכוונות שנתנו בדרך כלל אנשי המקצוע להורים:
להקשיב לנערים.
להתעניין בהם.
לשתף בחוויות שלי מהעבודה/מהחיים.
לנהל שיחות עומק.
לשחק.
לחייך.
לחבק.
ללטף.
לצאת לבילוי של זמן איכות.
להפתיע במתנות קטנות.
לפנק בארוחות בוקר/צהריים טעימות.
ליצור חוויות מהנות.
לשבח.
להחמיא.
להתייעץ.
להעריך כל התקדמות קטנה.
לראות את הטוב.
להתעלם מהרע.
לתת אמון.
להכיל.
להוקיר.

היתה רשימה לא פחותה באורכה שעסקה ב'סור מרע'.
ההורים הנואשים היו מגיעים לקורסים/סדנאות/שיחות, חוזרים הביתה מלאי השראה, אפילו מיישמים משהו ממה שלמדו ביום למחרת אבל מהניסיון שלי הדברים האלו לא החזיקו מעמד. היו עוברים מספר ימים או שבועות וכל הדפוסים היו חוזרים לקדמותם.
הייתי מיואשת. הרגשתי שכל העבודה שלי לא שווה כלום ולא מקדמת אף אחד לשום מקום, זאת למרות שלא חסכנו בכסף והבאנו את המרצים הטובים והנחשבים ביותר בארץ .
יום אחד קרה מקרה ששבר את גב הגמל:
אחד הנערים שהגיע למסגרת שלנו היה בנו של רב מוכר שעוסק בקירוב רחוקים. הרב היה מוצלח מאוד והצליח לקרב המון יהודים לתורה ולמצוותיה ובהרצאותיו דיבר הרבה ששורש ההצלחה שלו בקירוב רחוקים יושבת על זה שהוא מצליח להתעלם מהרע, לראות את הטוב שבכל יהודי, לתת לכל יהודי הרגשה שהוא יחיד ומיוחד, לחבק, לאהוב ולהחמיא.
בשלב מסויים הבן של אותו הרב התחיל להתדרדר מבחינה רוחנית וחברתית הגיע למקומות של נוער נושר וד"ל, עזב את המסגרת שלו והחל להתערות בעיר ובתחלואיה.
כשזה הגיע לבן שלו, הרב פשוט לא יישם את כל הדברים היפים והחשובים להם הוא הטיף.
למה זה קרה? האם הוא היה שרלטן חלילה? חס ושלום! הרב האמין בלב שלם בכל הדברים עליהם הוא דיבר, רק מה לעשות, כשמדובר באנשים זרים איתם הוא לא מעורב רגשית, הרבה יותר קל (וכולנו כאלה) ליישם את כל העצות הטובות שהוא נתן, אבל כשמדובר בבן שלו והכאב היה כל כך גדול, הרגשות שהציפו אותו ניהלו את ההתנהגות שלו ולא להיפך.
זה המצב אצל רוב האנשים.
כאן הבנתי שההורים לא צריכים עוד הרצאה או קורס על כמה חשוב לאהוב ולחבק ולהכיל ולהימנע מביקורת – הם שמעו את זה כל כך הרבה שהם יכולים להיות כבר מרצים בעצמם.
מה שההורים האלה צריכים זה כלים לעבודה עם הרגשות שלהם. הם צריכים כלים לעבודה פנימית, לניקוי המערכת הרגשית שלהם.
כעבור תקופה התחלתי לעבוד עם ההורים מכיוון שונה לחלוטין. לימדתי אותם כלים (שקודם ניסיתי על עצמי וראיתי שהם עובדים עבורי) איך להתנהל עם הרגשות שלהם ומה לעשות בפועל בזמן שחווים כעס, פחד מהעתיד, חרדה, דחיה, חוסר הכרה, חוסר הערכה.
שם, ורק שם פתאום חוויתי פריצה משמעותית עם ההורים.
פתאום ההורים (כאלה שבאמת עבדו והתאמצו, כן? זה לא קורה לבד) הצליחו ליישם את כל הכלים שהם קיבלו עד היום בעשרות הרצאות, הצליחו לשחרר, לאהוב בלב נקי, ואז המרחב המשפחתי השתנה ורק אז התרחש השינוי.
באהבה,גליה
נ.ב.
מתחברת? אוהבת את השיטה?
את מוזמנת לעקוב אחרי בסטטוס בלינק כאן

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.